הליקופטר

בבוקרו של יום איש לא מגיע ממרחקים, ולא מטה את כובעו בברכת ברוכים השבים איש לא יושב כולו שזוף ושרירים, ונושך בין שפתיו קיסם זרדים איש לא מגיע עם נעלי עבודה מלוכלכות, מרוטות ויודעות אינסוף רגליים עובדות איש לא מברך ברכת שלום רפה, כשריח הכפר עולה מהקפה והסיגריה איש לא עושה זאת, כי זו עיר, ובה אנשי דחלילים שלא ידעו מעדר ומגרפה איש לא עושה זאת, כי אף-אחד לא כיסח דשא, והערים את הדשא המכוסח על מריצה איש לא עושה זאת, כי אף-אחד לא קטף אשכוליות, אלא קנה אותם מהסופר המטופח עטופים בניילון ותווית איש לא עשה זאת, כי איש לא יוצא לריצה בערב, אלא יושב מול הטלוויזיה לראות אקטואליה איש לא עשה זאת, כי איש לא הריח אדמה, אלא רק ריח סטרילי של אבק אספלט איש לא חופר בור, כי כל הבורות נחפרו איש לא קוצר שדות, כי כל השדות נקצרו.

זה נראה רגיל על פני השטח דיונת חול של מדבר, לא רואים מים, לא רואים מחסה, לא רואים עץ ועל הדיונה ממש בקצה עומדת גאון ונישא - ערימה של חרא אין סביבה זבובים, כי הם לא יכולים להתקיים כאן אין רמשים או נמלים או חרקים או תולעים, או דברים אחרים רק ערימה של חרא ואם מישהו יגיע אליה, אולי אתה או את, הוא יחטוף מכת סירחון מתוקה-מתוקה, כמו דבש שחזיר חרבן והיא יקיא על הדיונה, על קצה הדיונה, וגם הקיא שלו יסריח והזיעה שלו תהיה דביקה ומסריחה, עד שהוא יקיא מעצמו ואז יפשיל את מכנסיו ויכרע על ערימת החרא, ויוסיף חרא משלו.

אמנם הוא לא שר על הכנרת, אבל הוא שר על הירח, ועל האהבה, ועל השמיים, ועל יופי של אישה, ועל מילים של נחמה, ועל חסד וחמלה... שתזדיין הכנרת למה הטבריינים שרים על הירקון? היה את הדרדס ההוא, איך קוראים לו, שרצה להיכנס למנוש של אישה, כי זה היה חורף והיה קר, ובתוך מנוש של אישה חמים ונעים אז הוא חיפש אישה להיכנס לה למנוש, והוא מצא הרבה נשים, אבל אף-אחת לא רצתה שהוא ייכנס לה למנוש, ובצדק טוב, אין פואנטה, תתמודדו או שהיה את הגזר שהיה כתום, גאה וזקוף, ויום אחד רותי הקוסית העלימה אותו דרך פומפייה היא הייתה מעלימה גם זרגים דרך... אתם יודעים מה, אבל פה הסיפור הוא על הגזר, והוא משל לכל ה"גזרים" שרותי העלימה בתוך ה"פומפייה" שלה לא הבנתם את הפואנטה, אה? לא נורא אתם יודעים למה לא הבנתם את הפואנטה? כי אין פואנטה! אה!

כיביתי את המזגן השלט האלחוטי שלח קרן לייזר אימתנית ואכזרית לעבר מתג הכיבוי האוטומטי, וכיבה את המזגן מאז חם לי כל-כך כל-כך חם לי, שהזיעה נוטפת לי מקצה הזין, ומטפטפת על הבלטות והחתול שלי מלקק אותה כי אין לו מים גם לי אין מים אבל אני לא מלקק את הזיעה שלי אני מלקק את החתול שלי כי הוא מלא רוק של עצמו ורוק זה נוזלים ואני זקוק לנוזלים כדי לחיות כי חם מאוד כי המזגן מכובה.

בא לי למות עלייך כמו חילזון שהולך על קצה להב חד של חרב של אביר צלב בדרך לארץ הקודש להגן על הנצרות ולהפיץ אותה בכל העולם אבל אני לא חילזון, אני רק חליל צד יושב בצד הדרך בפה ובידיים של עלם צעיר נודד שמפיק ממני צלילי אהבה אלייך, ואת לא שומעת רק לפעמים מטילה שקל לתוך כובע הקש שעל המגבת הפרושה לרגליו של העלם שיושב על מרבד קסמים מעופף בו הוא עף מארץ לארץ, ומזכיר לי את חיי הנדודים בגלגולים אחרים, בהם הייתי ציפור בז, והייתי נודד ומזדווג עם ציפורות, ועושה הרבה בזים קטנים, שאחר-כך היו קוראים לי אבא, למרות שזו אימא שלהם שגידלה אותם.

הוא ראה אותה, אבל היא לא הייתה שם כי היא הייתה פה, ולכן הוא ראה אותה פה הוא הסתכל שוב לשם, אבל היא לא הייתה שם כי היא הייתה פה, ולכן הוא ראה אותה פה למה את לא שם? הוא שאל אותה כי אני פה, היא אמרה מה הקשר? הוא התפלא אם אני כאן, אני לא יכולה להיות גם שם, היא אמרה אז תלכי לשם, הוא אמר אבל אז אני לא אהיה כאן, היא אמרה זה לא אכפת לי, הוא אמר אבל אני רוצה להיות כאן, היא אמרה זה לא מה שאת מחליטה, גברת! הוא אמר בטח שזה מה שאני מחליטה, היא ענתה בחוצפה מי את חושבת שאת! הוא תקף אותה, אם אני אומר לך להיות שם, את תהיי שם, וזהו זה זהו זה ולא אחרת? היא קנטרה אותו אתן הבנות כל הזמן התחכמות, הוא אמר בשאת נפש, לא פלא שהבעלים שלכם רוצחים אתכן כל הזמן למה, זה נראה לך הגיוני? היא שאלה בטח, כי אני קודחות להם במוח, משגעות להם את השכל, עם הבינה שלכן שהיא גדולה מ-של הגברים, ואתן משתמשות בה כדי לתמרן במקום לדברים חיוביים זה מה שיוצא בסוף, אישה דקורה, כולה מלאת עיסת דם גם אנחנו הורגות אתכם, היא אמרה, אבל אנחנו עושות את זה בסטייל, אנחנו מרעילות אתכם ואתם משתגעים עד שמתאבדים, או כאיל...

- למה את לא רוצה ארוחת ערב רומנטית לאור ירח? + כי אני לא רומנטית. - זה נשמע כל-כך יפה בפה שלך, איך את אומרת את המילה רומנטית... + (מקיאה) - הכול בסדר? + כן. - נתעלס באהבים על חוף הים, כש-רק רחש הגלים מארח לנו לחברה, ונגינת כינורות ספרדיים מקו החוף... + (מקיאה) - הכול בסדר? + כן. - אז מה שלומך, יפה שכמותך? + אני לא יפה. - בהחלט את יפה, את יפה כמו פרח טל מלבלב לזריחה ראשונה של קרן אור... + (מקיאה) - הכול בסדר? + כן. - אני כל-כך אוהב אותך... מה קרה לך, למה את מקיאה שוב? + בעעע... בעעעע... - יפה שלי, שושנת צוף שלי, מה קרה, ענוגה, את חולה? + בעעע... בעעעע... - תפסיקי להקיא מיד! את מתנהגת כמו בהמה! + אה, הכול בסדר עכשיו. 

הרגילים הלכו לישון, והאחרים היו על הגגות, השליכו אבנים וניפצו שמשות, וגם שרפו רכבים בחיים הם היו רעבים לדם כל היום היו מקיזים לי דם אמרתי להם - מה אתם רוצים? למה לא עשיתי מספיק? אבל הם בשלהם, צ'יקי טאן-טאן כל היום צ'יקי טאן-טאן אז מה אתם רוצים? את הדם שלי? את הכבד שלי? את הראש שלי? יותר מדי חם לשאול שאלות הרות גורל יותר מדי קשה לנתק את חבל הטבור אבל אין מה לעשות - ככה פועלת השיטה כל אחד באותה המחששה אז אם אני אומר לו - שרפו לי רכב, אתם חושבים שאכפת לו? זה לא הרכב שלו ואם רצחו את בת הדודה שלי, אתם חושבים שאכפת לו? זו לא בת הדודה שלו אז אין ברירה, יש שתי אפשרויות - או לקחת את החוק לידיים, או לקרוא לצוות לעניין צ'יקי טאן-טאן-טאן זו מסעדה סינית ברחוב יפו פינת אבו-חצירא, ליד החצר של שמוליק מהבסטה.

עיריית רמת-גן דורשת מעיריית שדרות לאכול לאפה בלי ריבה כי זה מתוק ואילו עיריית שדרות דורשת מעיריית רמת-גן לסתום את הג'ורה שלהם לפני שיהיו פה צרות ראשי העיריות נפגשו ברחוב היחיד של מחוז כלום, והרוח שרקה באוזניהם התושבים משני הצדדים עמדו המומים ומתוחים, לקראת קרב היריות בצהריי היום השמש בהקה חמה וכואבת וזרדים עפו מכחול ללבן זיעה קרה ניגרה על פניהם והם התאמצו לשדר אומץ ונחישות פעמון העירייה צלצל ואז נשלפו האקדחים היריות היו חדות אך מדויקות ולא השאירו מקום לטעויות שני ראשי העיריות נפלו שדודים באמצע חצר בית הספר של דוד של יעקובי, והם דיממו שם למוות, נאנחים מכאבים "מים!" צעקו התושבים, והשקו את גרונם התושבים השקו את גרונם שלהם, לא של ראשי העיריות ואז בא דון פנטואן הרשע וסיים את הסאגה בשתי יריות, ירייה אחת בראש לכל ראש עירייה "כעת אני רוצה את הזהב שלי ביהלומים, ולא, לא תהיה פה הפיכה," התושבים התפזרו בהיסוס ושושו, ודון פנטואן נשאר עם הזין ביד "זה מה שקורה כשאתם מזיינים כבשים!" צעק דון פנטואן ועזב על סוסו היין נמזג בפונדק וליילה רקדה ר...

איש חצי ראש עמד לבד בשדרה איש חצי ראש לא זכר לשם מה יצא הוא רצה ללכת לאן-שהוא, אבל לא זכר לאן הוא רצה לעשות משהו, אבל לא זכר מה ילדים בכו כשראו את איש חצי ראש, אבל הוא לא נתן לעצמו סיבה לצאת מהבית גברים ונשים הביטו בזוועה באיש חצי ראש, אבל הוא לא נעלב כששאלו אותו למה הוא לא נעלב, לא היה לו שכל לענות, והם מאוד כעסו שהוא לא נעלב איש חצי ראש הולך בגאון בחוצות השכונה, ולא מתבייש בעצמו - בושה איש חצי ראש מישיר עין אחת קיימת, ומביט ללא בושה במי שעובר, נועץ מבט עם עין הנץ היחידה שלו איך הוא לא מתבייש לאיש חצי ראש יש רק חצי ראש, ולכן אפשר לומר שאילו זה היה נחשב כראש שלם, זה היה ראש קטן מאוד לאיש חצי ראש תקעו כדור טם-טם בחצי הראש שהיה לו, והרופאים נאלצו לוותר על חצי הראש הפגוע איש חצי ראש לא מבין למה הוא חי ומה זה מוות, והוא לא פוחד לא מהחיים ולא מהמוות, ולא מבני-אדם. איש חצי ראש לא מבין מה זה אלוהים, הוא רואה רק בתים, כבישים ומכוניות, וחושב שזה מה שיש. איש חצי ראש רואה אנשים - אבל לא מבין אותם. לאיש חצי ראש אין דחף מיני והוא לא מרגיש אהבה, רק ריקנות משכרת שג...

העץ עמד עקום ואתו כל עלוות העלים, שנשפכה אל האספלט המלאכותי מצד אחד, ונשרף בשמש עם הפנים אליה מהצד השני. הילדה הייתה תלויה מהעץ עם צוואר אדוק בחבל, והחבל היה כה אדוק על צווארה, עד שצווארה כמעט נערף. הרגליים שלה היו נמשכות מטה בכוח המשיכה בגובה רב מעל האספלט, ולצד האספלט היה עשב דקיק וחיוור שצמח מאדמה שנערמה שם לפני שנים בעקבות בנייה באזור, והאדמה לא פונתה עד סופה. ילדים קטנים שיחקו בקליעה למטרה באבן על גופת הילדה, כשפלג הגוף העליון זה יותר נקודות, ועוד יותר נקודות זה הראש. העץ העקום נשא בגאון את גופת הילדה, נאנק, אך עמד בגבורה, ומה אכפת לעץ אם לא אכפת לילדה.

החורף הגיע ואתו הגשמים הנוראיים ישבתי במרפסת ומצצתי את המוח שלי ראיתי כפות רגליים של נשים, על עיניי, על לחיי, על לשוני התמרמרתי חרש שלא זכרתי את הזיונים שלי, ומה שזכרתי היה עלוב ביותר הורדתי את התמונה מהקיר התמונה הייתה בעצם ציור הורדתי אותה מהקיר ישבתי ואכלתי מיונז על לחם על רצפת המסדרון, החורף היה קשה, ואתו גם מאבקי למען שפיותי זכרתי שהיו לי חלומות, אבל לא זכרתי מה הם, וגם לא שהיו חפרתי אבן-אבן במרצפת לגלות את חלומי, אבל ראיתי רק עקבות נכות בחול הלילה היה קשה ונורא אפילו יותר מהחורף, ישבתי מצונף בכורסה ואכלתי את זקני היו לי ימים שהייתי, מה הייתי, היו לי ימים שבחורות צעירות רצו אותי אבל אתן באו החורפים, ועזבו כשהן עזבו וקדחת הקיץ החרוצה אמרה את דברה לא היה על מה להילחם, אלא על פיסת אדמה לנוח עליה ואיפה התמונה שהורדתי ולמה הורדתי, אני רוצה מקום אחר אבל אין מקום אחר, חוץ מאני שתמיד אני, גם כשאני לא אני וזה טוב ורע באותה המידה, כי קערת הספגטי הפוכה ואיתה אני הפוך על הרצפה.

+ אין קשר! את לא מבינה? אין קשר! אין קשר! - יש קשר. + אין. זה ענן, וזה כלב. - יש קשר, הנה. + למה קשרת את החבל? - כי יש קשר. + אמרתי לך שאין! - יש, ואפילו שניים. + תפסיקי לקשור את החבל! - למה? + ככה! - לא רוצה. + אמרתי לך אלף פעמים, אין קשר! מה הקשר בין מחט לתחת? - אההה... מממ... + מה, את, זוממת...

"שלום, אני הולכת, לא צריך שתלוו אותי הלאה. לא שיש לי אשליות בקשר ל-ירון לונדון, גם אתו אהיה לבד..." - לא, אל תלכי! אני אתך באש ובמים! "אני מצטערת, קוצקוצון, אבל אני צריכה להיות קצת לבד... אני צריכה למצוא את עצמי." - אבל הנה את! "איפה?" - הנה, ממש כאן! "אני לא רואה." - תסתכלי במראה, את מי את רואה? "אותי. מה, אני בתוך המראה?" - לא, אהבלה...

- אין לי מה לעשות, אני עייפה. + סרגת? - כן. + רקמת? - כן. + חפרת? - מה? + בואי תראי. את רואה את הבור הגדול והעצום הזה? - איזה בור? אין פה שום בור... + יש פה בור, אבל הוא מלא באדמה. תוציאי את האדמה מתוך הבור שלי. - להוציא את האדמה מתוך הבור שלך? + כן. - יישברו לי הציפורניים, לא חבל? רק אתמול עשיתי פרנץ'. + לא אכפת לי מפרנקץ'! ילדה סוררת שכמוך! תוציאי את האדמה מתוך הבור שלי! - אני לא יודעת איך עושים את זה. + למה לא? - כי אף-אחד לא אראה לי. אתה יכול להראות לי איך? + כן, ככה... ככה ככה ככה ככה ככה ככה עכשיו את מבינה? - לא, אני לא חושבת שהבנתי, תראה לי עוד. + טוב, מורה טוב תמיד נותן דוגמה לילדים. ככה ככה ככה ככה ככה ככה הבנת? + אני לא יודעת מה יש לי, אני לא מצליחה להבין, אתה יכול להדגים לי עוד קצת? - בוודאי...

בהתחלה נבראתי אני, אחר-כך נברא מה שיכול לעזור לי, ואחר-כך נברא מה שיכול להכשיל אותי סוכריות אדומות בטעם תות עם עטיפת צלופן, ומשקאות קלים מתוקים עם תמהיל עובש, משרתים את המשרתים המשרתים את המשרתים, המשרתים את המשרתים המשרתים אותי ואני עלם זך צעיר בשנים, לא יודע על תחלואות הימים בוהה למרחקים אל שמיים קודרים, ומאזין ברדיו לשירים עצובים ויודע שהשמיים הקודרים יהיו בי, והשירים העצובים יהיו בי, כאילו כתבתי אותם ועתה הם משרתים ילד צעיר בימים אחר שהולך במנהרות חשוכות, ועליו רודפים שדים צבעוניים, והוא בולע גלולות, שבוי במבוכים צרים אינסופיים, של משחק ה-פק-מן ולא ידע ימים בהם חיבקתי את הדובי הכתום, וחשבתי שיום אחד לא הייה קטון, והלך בשבילים האלה נישא וגאון, כמבוגר היודע ואחראי למעשיו ומ-כל החלונות יעלו קולות צחוק, של ילדים שעדיין לא איבדו את דרכם, והם תוהים עליי, כשם שתהיתי על מבוגרים אז אבל בקרוב הדובי ינשור, ואתו כל אשליות הילדות ועין אחת רעה תביא מחלה, על כל יושבי המדרגות, אשר בהו למרחקים הכזו נוגות, ושאלו שאלות בוגרות, על מבוגרים שהולכים בדרכים, בסמטאות צ...

הלילה אתה שלי באופן מוחלט אתה נותן את אהבתך בכזו מתיקות הלילה אור האהבה ניבט מעינייך האם עדיין תאהב אותי מחר? האם אלו אוצרות נחבאים? או שזו רק הנאה רגעית. אני מאמינה בקסם שבך האם עדיין תאהב אותי מחר? הלילה המילים המתוקות נאמרות אתה חוזר ואומר שאני היחידה, היחידה... אבל בתוכי לבי נשבר... כי אולי לא תאהב אותי מחר. אני צריכה לדעת שאהבתך היא משהו שאפשר לסמוך עליה אז תגיד לי עכשיו לפני שהשחר יעלה... האם עדיין תאהב אותי מחר? 

תעשה את הכסף שלך בצורה מתוחכמת תעשה את הכסף שלך ב-לעבוד על אנשים תעשה את הכסף שלך במרמה וגזל תעשה את הכסף שלך בכך שתשעבד את האחר אתה צריך להתחבר למוקדי השפעה אתה צריך לתמרן את נבחרי הציבור, ושהתקשורת תתמרן את הציבור למענך אתה צריך לקנות בזול ולמכור ביוקר אתה צריך לשווק קש כאילו הוא זהב תעשה את הכסף שלך בפרצות בחוק תעשה את הכסף שלך על-ידי שינויים בחוק תעשה את הכסף שלך באלימות ובדריסת זכויות הפרט תעשה את הכסף שלך בצורה לא חוקית, זה עדיין חוקי אם אתה לא נתפס אתה צריך לגרום לאנשים לחשוב שהם צריכים דברים שהם לא באמת צריכים אתה צריך לנצל את החולשות ונקודות התורפה של האנשים אתה צריך להבטיח לאנשים אושר ועושר כדי שישלמו תמורתו אתה צריך להרבות בהכנסות ולהמעיט בהוצאות על חשבון אנשים.

אבטיח לא גדל על העצים אכזבות גדלות על העצים וגם אנשים נתלים על העצים וגם ציפורים מקננות בעצים והעצים לעד עומדים, עד שאותם כורתים והם הופכים לשולחן, כיסא, מיטה והם הופכים לשידה עליו יש את השעון המעורר והשעון המעורר מעיר בבוקר את חוטב העצים, שיוצא עם הגרזן לחטוב עצים ועל העצים הוא רואה טל ודונג דם מדמם מהגזעים הוא חוטב עצים ומהעצים הוא בונה ארונות קבורה, לאנשים מתים.

האבטיח גדל על העץ או על האדמה? לא יודע, אדוני, אבל אני יודע שעננים עשויים מ-צמר גפן באמת? טוב לדעת. מתוק כמו שערות סבתא המתוק הזה? כן, אדוני, ובגלל זה הם שולחים בשמיים, שזה בעצם ים, כי שם מים. אני מבין... אתה יכול לבדוק רגע אם אני בחדר הסמוך? כן, כן, מיד. יש בו משהו שלא מהעם היהודי, אני נמצא כאן, ואני מבקש ממנו לבדוק אם אני בחדר הסמוך, והוא הולך לבדוק... ששש... הוא חוזר. אדוני, אתה לא בחדר הסמוך. לא? אז מעניין איפה אני. אתה רוצה שאני אתקשר אליך לשאול? לא, אין צורך. אתה תהיה שגריר בברלין. רק זה חסר לי עכשיו, שם אותי שגריר בברלין. אני שונא את ברלין, ואני שונא את גרמניה, בגלל השואה. אולי אני אהיה שגריר באוסטרליה? אוסטרליה? טוב. הנה, הוא הסכים בכזאת קלות. שם יש את הנשים הכי נמרות, גזעיות ויפות, אני אסתובב חרמן כל היום. שמעת על האי השוקע במים? זה לא אטלנטיס? אי גדול, יבשת, מעניין מה היה שם. אי השוקע במים.

מדהים כמה אגו יש לאנשים על מה ולמה? שייחנקו עם האגו שלהם עד שלא יוכלו לנשום, ודעתם המשובשת ב-מילא תשתבש עוד זה בוקר ריקני וחסר אמון בטוב שבמין האנושי, ובחיים בכלל לאבטיח אין טעם מתוק, ולטעמי אין טעם טעים וגם הנפשות הפועלות לא פועלות ברגע זה ממש, הן מסכרנות את הנפש ומאזנות את האימה ילד שאומר ש-עבר הרבה בחיים... למה מבוגר לא עבר הרבה? לראות עצמו מצולק ומקועקע מתחלואות החיים, כדי שייסחב את כאבו כמו צלב "אנשים מופצצים וצמאים למים" אני חושב שאני אלך לישון קצת מה יש לי לעשות - קצת לקרוא עיתון, קצת לראות טלוויזיה, והרבה לישון, כי זה בריא. אני בטוח שתוכלו להסתדר בלעדיי לשעה-שעתיים...

הקטן היום קטן מאוד והנורא היום נורא מאוד ולי אין כוח לחכות אני הולך לקטוף את זו שרוצה להיקטף כי היא הציעה את הלב שלה, לכל מי שרוצה לקטוף אותו, אם הוא מוצא חן בעיניה כי נמאס לה לבד, והיא רוצה אהבה והיא רוצה זיונים, ומישהו להתווכח אתו ומישהו לשחק לו בראש אז אני אקטוף את הלב האדום המטפטף סירופ דם, ואחרי שהעמיד פנים שהוא יקר לי, והוא יהיה שלי, אוכל אותו מול הפנים שלה והיא תיהפך לשלי נודדת אחריי כמו כלבה בחום ובקור, חולקת איתי את יצועי, ואת החלומות, ואת סיוטי הבלהות סופגת את הצעקות שלי ואת העלבונות שלי, ותמיד מאשימה את עצמה ואז אומרת כמה שאני מסכן וכמה שצריך להתחשב בי. 

אני אוהב לשבת ב-צל כשהשמש בוערת, ולראות את כל הפראיירים הולכים בחום, ושורף להם וחם להם והם צמאים, ואני ב-צל, גומע כוס קולה, עם קרח אני אוהב לישון על ספסל בקיץ, וליהנות מהאוויר הקריר, ולנשום מלוא ריאותיי אוויר נקי ועשיר ומתוק, ולראות את הערסים מתקרבים להתעסק איתי, כי הם חושבים שאני הומלס, ואז אני שולף את האקדח ועושה להם חור בפוני, והם בורחים בצרחות כמו תרנגולות לפני שחיטה, ואני נאנח בשביעות רצון וחוזר למנוחה שלי אני אוהב ללכת עם מגל ביער סבוך, ולנקות עם החרמש את הדרך לכל הפילים שלי, ששועטים ורומסים את הפירות המתוקים, והולכים לכבוש את העיר המוזהבת כש-על הפילים רוכבים לוחמים חגורי חרב, וג'ינג'ס חאן סומך עליי שאדע את הדרך, ואני הולך לפני כל הצבא האדיר, עשר אלף לוחמים, ומפנה את הדרך עם החרמש המגל לכל הצבא, כשאני קוצר ומשטח את העשבים השוטים, ואת השיחים הדוקרניים, ואת השיחים הרעילים, ומפיל עם חבריי את העצים העומדים בדרך, ומגלגל במדרונות סלעים גדולים שיכולים לעכב את הצבא, וכשאני אגיע לעיר המוזהבת והצבא יכבוש אותה - אני אשב בחדר ממוזג עם קירות זכוכית צבעונ...

חם היה והאוזניים שלו היו סתומות. הוא שאל מה ומי ואיך ולמה הם אומרים.  הוא ראה את השמש הבוערת בחום אכזרי, שוקעת מעבר לים כמו אל נוראי נסוג. הגלים ליטפו את החוף, עלו וירדו, מלקקים את כפות רגליו. מסך גדול כחול ירד על עיניו, ושקט של בין-ערביים, גם העיניים שלו הפכו סתומות. הוא נדד בסמטאות, וראה ילדים משחקים. זה היה עצוב, כי הם מתחילים והוא מסיים, עוד מעט חייו חולפים ממנו. הוא נפל לבור גדול, והתגלש בתוך תעלת שופכין עד לים הגדול הירוק. הוא נשאר בו זמן מה, מטלטל בין הגלים על רפסודה מאולתרת, ואז שקע כשהרפסודה התפרקה, והפך חלק מהים. 

ילדה יפה עם עיניים ירוקות בת 22, צובעת את הציפורניים של הרגליים במקלחת בצהוב זרחני האבא מקלל - שרמוטה, תצאי כבר מהמקלחת! רק עוד רגע, אבא יקר, היא אומרת, ומושכת את הזמן. האבא מחכה ומחכה, והזמן לא זז, היא עדיין במקלחת צובעת את הציפורניים של הרגליים, בצהוב זרחני. קושלאימא שלך, בת-זונה, תצאי מיד! רק עוד רגע, אבא היקר. עם מי את חושבת שאת משחקת, נקבה טיפשה, אני אמשוך אותך מהמקלחת מהשערות! תן לי עוד רגע, אבא יקר, אני עושה ככל יכולתי כדי להזדרז, כי אני רוצה לטובתך, ואני אוהבת אותך. בת-זונה מתמרנת, חושב האבא, היא צוחקת לי בפנים! אני אראה לה מה זה! הוא נכנס ורואה אותה עירומה. הוא עומד נדהם ונפעם. היא כל-כך סקסית. אבא, למה עומד לך? אני עושה לך את זה? והיא צוחקת. הוא מטיח את ראשה בכיור ומרוצץ את גלגלתה, -אני לא סוטה, אני לא סוטה,- מתנגן לו בראש קול של תועבה עצמית. אחר-כך הוא גורר את הגופה שלה מ-חוץ למקלחת, ומתקלח. זה מה שהוא רצה לעשות מלכתחילה. הוא יוצא מאופס יותר, מכין לו כוס קפה, ממתיק בעוגיות, מעשן סיגריות, ותוהה איפה הבת שלו. פתאום הוא קולט שהיא מתה, כי מיש...

חבילת טישו על ביקורת לא טובה, הוא רצח לי את השיר, את מייללת אני מריץ לך שורות קוק לנחם אותך, אני עושה לך מקלחות רותחות לנקות אותך מזוהמת העולם, של אנשים שמחרבנים דרך הפה שלהם היושבים ביציע תמיד יזרקו עגבניות והערות, אבל לא הם משחקים את המשחק, ולא הם רכשו את היכולת לשחק על המגרש, מול מאות ואלפי צופים, עם זרקורים ענקיים מסנוורים להם את העיניים מעשנת את הסיגריות בשרשרת, בגלל קוטל אחד, ושוכחת לספור את מאות המעריצים ורוצי טובך, שלא מהללים ולא משבחים, אבל אוהבים ומעריכים, ויודעים שאין צורך לשבח אותך, כי את עושה את עבודתך היטב, בדרכך תמיד המטומטמים הם אלה שקופצים בראש, ומכתיבים את סדר היום, לא רק לחברה שלמה, אלא לכל המדינה ולכל העולם, עד שנדמה שכדור הארץ הוא בור שופכין גדול 'קחי לך עגבניות שרי, קניתי לך אותם בשיר הקודם 'קחי לך צימוקים ותמרים, המתיקי את יומך, הוא לא שווה את הכאב שמתרחש אצלך בלב עגבניות שרי אכלנו חתוכים לחצי, או שלמים, כש-כל העסיס משפריץ מבין השיניים, והגוף אוכל בריאות טעימה של טבע, שהיא מעשה ידי האלוהים, ואלוהים הוא האמן, והעולם היא...

עגבניות שרי זה הדבר, הוא אמר בהרהור, מה לא הייתי נותן בשביל קילו עגבניות שרי... מה לא היית נותן? שאלתי. לא הייתי נותן את ילדיי, לא הייתי נותן את הוריי, ולא הייתי נותן את מכונית הפורשה השחורה... הוא אמר ופרץ בבכי ומה כן היית נותן? שאלתי אותו. מה זה משנה, הוא אמר בעודו ממרר בבכי, אני לא יכול להשיג קילו עגבניות שרי טובות. ואם הייתי אומר שיש לי קילו עגבניות שרי טריות וטובות, ואני מוכן לתת לך אותן תמורת גמול הולם? לא יודע... זה לא משנה כל עוד אתה לא אומר. ובכן, כחכתי בגרוני, יש לי קילו עגבניות שרי טריות וטובות, ואני מוכן לתת לך אותן תמורת גמול הולם. באמת? הוא היה נפעם, אתן לך את היקר לי מ-כל! ומה זה? שאלתי. אשתי! צחקתי צחוק קל של סלחנות, היא לא היקר לך מ-כל, אתה רק מנסה להיפתר ממנה, ולי אין שום חפץ בה. אז איזו תמורה תשביע את רצונך? שתסכים שאהרוג אותך שעה אחרי שאתן לך את עגבניות השרי. יהיה לך זמן לאכול עד בלי די. עשינו עסק! תחתום לי פה, ופה, ופה... מצוין. הנה עגבניות השרי.

מתי בפעם האחרונה דהרת על כדור פורח? שאל האיש את הבחורה הבריאה לא דהרתי על כדור פורח, ענתה הבחורה, דהרתי על סוס האיש בחן את הבחורה הבריאה, ושקל בדעתו אם היא מהתלת בו אז מדוע יש לך קעקוע של כדור פורח על הכתף? שאל האיש ונשך בקצה העט הנובע לא יודעת, ענתה הבחורה הבריאה, אבל זה לא בגלל שדהרתי על כדור פורח אז על מה דהרת? שאל האיש על סוס, אמרה הבחורה הבריאה הוא בחן את גופה המוצק והשרירי למדי, וקבע שהיא נראית בכושר מעולה, ובריאות טובה את עוסקת בספורט? שאל האיש את הבחורה הבריאה כן, האמת ש-כן, יפה ששמת לב איזה ספורט בדיוק? התעניין האיש ריקודים ואקרובטיקה על עמודים, חישוקים וחבלים, היא ענתה זה מעניין מאוד, הוא אמר כאילו לעצמו היא הישירה אליו מבט, אבל לא ענתה אבל למה כדור פורח? שאל האיש, והצביע על כתפה החשופה בו היה קעקוע של כדור פורח "לא יודעת... גמגמה הבחורה הבריאה, רוצה לפרוח? היא שאלה פתאום האיש הביט בה נדהם, ולפתע פרץ בצחוק רועם מתגלגל כ-של חזיר בר איזה ראש מגניב, הוא אמר בהתלהבות, את יכולה להיכנס בחינם תודה, היא אמרה ונכנסה. 

הוא היה איש של מקום אחד לא היו לו עוד מקומות, כי הוא היה איש של מקום אחד, והוא לא נזקק לעוד מקומות אבל פתאום יום אחד הגיע עוד מקום "לך מכאן," אמר לו האיש, "אתה לא רצוי," אבל המקום נשאר איתן ועקשן במקומו "אתה רוצה להתעסק איתי?" שאל האיש את המקום, והמקום לא ענה חבט האיש במקום והכה אותו מכות נמרצות, אבל המקום לא הלך, למרות שדימם מלפחות שלושה מקומות "אה, אתה מקום עקשן," אמר האיש, "עוד רגע אני שובר לך את העצמות," אבל המקום לא זז ולא דיבר מיד החל האיש בעבודת שבירת העצמות של המקום, אך המקום לא זז, ואף לא גילה סימני התנגדות לבסוף כל עצמותיו כל המקום היו שבורות "לך מכאן," אמר האיש, אבל המקום לא ענה ולא זז "מיד אני דוקר אותך," אמר האיש, "עוד רגע אני חוזר, אם תהיה כאן," הלך האיש והביא סכין גדולה, והתפלא שהמקום עדיין במקומו "אתה מתגרה בגורלך," אמר האיש, ודקר את המקום ב-לפחות עשרים מקומות אבל המקום לא אראה שום רצון לזוז "אין בעיה," אמר האיש, "אני הולך להביא דלק וגפרורי...

הזמנים קשים, הוא אמר בין שאיפות מהסיגריה, השדים האדומים החריבו את ביתו והרגו את חברנו הטוב, ונשבעו לצוד אותנו אחד-אחד לכן עלינו לברוח למערות בכל מקום יישוב הם יימצאו אותנו, חוץ מאשר בקוטב, כי קור הקרח והשלג לא נותן להם אפשרות להתקיים הם עשויים מאש, ולכן זקוקים למקור אש וחום, ובקוטב אין דבר כזה כמובן שלא נדליק מדורות ולא נבנה מבנים, מבנים הם תאוות המערב, והם מושכים את השדים האדומים, כמו גם הקדמה שהתרחשה מהזמן בו האדם יצא מהמערות זה עסק מסובך ביותר של הישרדות, בו עלינו להיכנס בהם ראש בראש אך אסור לנו להיכנס לזירה שלהם, כי בה הם קובעים את החוקים ובה נפסיד לבטח לכן 'קפוץ איתי על מרבד הקסמים, ונעוף אל הקוטב אך ראשית עליי לתדלק את המרבד בדלק רב, כדי שיוכל לשרוד נסיעה כזו ארוכה לשם כך, כמו ששאלת, השתלטנו על באר הנפט ואם אין לך שאלות נוספות - הכין לשנינו כוס קפה ואתן גם לך סיגריה העיקר שתרגיש טוב.

השדים האדומים התגודדו מסביב לבית ותבעו את מזונם בדם. האיש הבוכה נכנס למיטה מתחת לשמיכה, וכיסה את ראשו לא לשמוע לא לראות. רוחות רעות נשבו בחוץ וגשם כבד, וקלשונים הונפו באוויר וגם לפידים. צרחות השדים שרטו את הלילה במאבק דמים על נפשו של האחד. רוח אימים טלטלה את הבית והאדמה זעה למוטט את הבית. תמונות חתומות בזכוכית נפלו והתנפצו על הרצפה, ביניהם גם הרקמה של אימא שעשתה לפני חמישים שנה. חלונות נופצו באבנים כבדות, וברזי המים נעקרו ממקומם מכוח הטלטולים, ומים פרצו מהצינורות ומילאו את רצפת הבית. החשמל נותק. דממה ארוכה ושורטת הופרה רק ביללות השדים האדומים, ורוח אדומה הכתה בדלת ובקירות, ואיימה לפרוץ את הבית, למוטט את הכתלים. האיש הבוכה היה מוכה אימה, משותק וקפוא, כשהבטחת יום הדין הכתה בראשו. הם טלטלו את הבית כאילו היה עשוי קש, והשפריצו עליו חומק דליק ממכלים מחוברים לצינורות שאיבה. הרוח גברה, והרוח הכתה, וחור נפער בשמיים. דרכו זלגו מים לבנים חומצתיים שעשו חורים בגג, ופערו חורים חרוכים ברצפה ובכתלים. חץ של אש נשלח מבעד לחלון, והחל לעלות את הבית בלהבות. האיש הבוכה לא זע ולא אשמ...

לא תבקרו אותי, לא תתקשרו תשאירו אותי ימים ולילות שלמים לבד בבית תעשו לי מלחמה בראש כדי שהשיג את הכדורים תגנבו לי שירים, ולא ביקשתי תמלוגים, אבל אפילו קרדיט אתם לא נותנים, מי אתם בכלל, זונות עלק אמנים מיוחסים, גנבים.

מתעורר מתנומה של שנת צהריים, רואה את קרני השמש זוחלות על הקירות, נמוגות כשהשמש שוקעת מתכרבל רגע בחלום הנעים שזיכרונו מתפוגג אט-אט, הולך לשירותים, שוטף ידיים, מעשן סיגריה, מכין קפה וזה בוקר והבוקר כל-כך נהדר בריקנות שלו מאנרגיות שליליות, ומלא באנרגיות חיוביות שהן כמו צבעים נורים לכל עבר, של שמחה ותאווה לחיים הקפה - קפה ברזילאי מגורען, והסוכר - סוכר חום זה מרגיש טוב יותר מקפה טורקי וסוכר לבן שותה את הקפה ומעשן כשמחשבות והרהורים רכים בראשי, ואז מתפנה שוב לשירותים, לשטוף את ידיי ולמחות את פי בבוקר שכזה בו האיש הולך ובא, הולך ובא, ואני נשאר נטוע במקומי על מגש של מקלדת הדיסק של מייקל ג'קסון נגמר ואין חדש תחת השמש, רק בתוכי פנימה אני יושב וכותב לעצמי מילות יומן קטן בצורת שיר, על היום הקצר מאוד עד כה בו הייתי ער וציוץ הציפורים גובר מבעד לחלוני, ואור השמש נשפך על גופי.

עצם נוכחותי מספיקה בהחלט משום היותי מי שאני יפה, חכם וטוב-לב, בעולם מוכה ביעותים זה נוכחותי כקרן אור בחשכה, מאירה אור פנימי כל מי שבא איתי במגע המילים שלי מציתות אור פנימי, אצל הולכי החושך, אצל דחלילי הצל כמו ברק ששובר ענן וממטיר גשם, כך אני שובר את מעטפת החומות, וממטיר חסד, אהבה ונחמה, כלפיי כל הברואים כזה אני, איש של אור בעולם של חושך המאיר כל פינה נסתרת, וכל לב חשוך. 

אז מה, הוא חי? כמה זמן הוא חי? שלוש שניות? מה, הוא יתוש ביצות? אני הייתי נותן לו לחיות מינימום מאה עשרים שנה. למה? כדי שיהיה לו זמן להתפתח, להחכים, להעשיר ולתקן את העולם, ובעיקר להביא תובנות ושמחה לאנשים. אני חושב זה סולידי בהתחשב בתנאי החיים בהם אנו חיים. ארבעים, אפילו ארבעים וחמש מעלות ב-צל, ככה אנחנו חיים כל החיים. אני לא מדבר על טמפרטורה, אלא על לחץ נפשי ולחץ על הגוף. אנחנו חיים בתנאים לא אפשריים, ועדיין שורדים. תאר לך אם התנאים היו טובים, היינו חיים שלוש מאות ואפילו חמש מאות שנה. הנה כבר תוחלת החיים שילשה את עצמה מימי קדם. למה לא עוד?

קיבוץ שפיים ליד רביבים, עשרים קילומטר ממטולה, ליד הר השקדים בחצר האחורית, של שרגא מעפולה עודר דשאים, ממולל בצלים, יש לו ים של חופש מ-רבי עקיבא מזמר זמר נוגה, פורש לחפש מחסה, דואג לשכנות יותר מאשר לתקווה והם כל היום זורעים וקוצרים, כבר לא נשארה הבטחה קדימה עשב משביע ותחת מהביל, כולנו נמצאים בסטלה מנפנף חרש עצים של עץ, לא בא לו להתבייש איש על עצמו לבד יחיה, ימות ויתבושש בלי לחשש וגם על האויבים הכי גרועים, יש זמן להטות את כף המאזניים, לטובת הצלילים עולים מעלה נוגים-נוגים, כמו הייתה להם ילדות קשה שבעתיים ועל זה הם לא ידברו, ולא יבואו אל הרב הקדוש רק ירחצו את ידיהם בסיפוק, אחרי שביקרו בבית הקברות.

רציתי לזרוק אותך מלמעלה, כשאני מרים אותך גבוה-גבוה, מראה לך את העיר, ואת האנשים הקטנים והמכוניות הזוחלות, ומרסק אותך על גג של אחד הבניינים רציתי לשאוף אוויר טוב, לא של מכונות, לא של כימיקלים, אוויר דשאים ופרחים, בו את יחפה דוהרת למרחקים, על סוס פוני ועיניים פנסים ואני ממהר מאוד לקטוף לך פרחים, כדי שתישני בהם כמו נסיכה מהאגדות, עירומה ומתאווה, חופשיה מאשליות אבל את תלויה על חבל, מגרדום, וגופך העירום הרזה מתנדנד עם הרוח פרי מוזר מאוד.

היא אמרה לי תראה, אני זונה לא קטנה אוהבת מקדימה, מאחורה, וגם בפינה אולי גם תראה - אותי עירומה זוחלת על ארבע לרגליך כמו כלבה ונשתגל, משיגול לשיגול, נחליף תנוחות ואפילו נעשה כאילו אנחנו נהנים אולי גם תקנה - כלוב של קופים ואזיקי רגליים, ידיים, ופלאג לפנים ונשחק, משחקים מיניים, ואם הם ירצו - גם נצרף ת'שכנים אני אתך עירומה, זוחלת על ארבע שש, מתחננת למעט עזרה שתטפל יותר טוב, ב-חור השחור שלי, הוא צמא נורא, לזרע שלך, לחדירה שלך, לפרטית הפומבית בה אתה מפמפם אותי ואם הידידה רוצה - היא גם יכולה, להפוך מידידה ליזיזה, ואחרי זה לכלבה, שמריירת כמה זה טוב, להרגיש זין שלך, חותר עמוק כמו סכין חותך, ומפרק את עצמות האגן, עושה יבלות בדפנות הדגדגן כולנו קשורות מחכות לבחיר לבנו שיזיין אותנו, ויפרק לנו את הצורה כי אנחנו אוהבות זין שלך וגם שלך ושלך ושלך אז אל תתבייש ואל תתבושש, תתחיל לחשש, את הגוף שלנו כאילו היה ג'וינט, בין השפתיים הציניות שלך.

מרביץ שאיפה מהחומר, המוח נוסק למרומים נודד בין כוכבים, מתמלא אבק עננים מרביץ שאיפה לפנים, עוזב את הגוף לעולמים, מתנתק מחושיי הקהים, עוזב מותש עולם בלהות זה יושב בפינה, רגל מקופלת, ואחרת על הראש מוחצת רואה אותי תולעת מזדחלת בפינת המרצפת מביט בה זוחלת ולא יכול לזוז, והיא נכנסת לי לפה, לעין, אוכלת לי את המוח זוכר אותי מותש והעולם יושב, ואין דשא אמתי צומח בין שבילי הכפר ואני מת מזמן, על סמים קשים, בכפר הנוער בן-שמן שם קוברים אותי בעודי בחיים, רק כי אני - אני והגשר הישן מתמוטט על כל העוברים והשבים, והשדה מתמלא נהר דם וצמחי פרא טורפים והאבנים צורחות ופותחות פה גדול לסתות וצעד-צעד אין לי לאן לצעוד, אלא רק לגיהינום אני שתיל על מצע אדמה יבשה, וגשם בא רק פעם בהרבה מאוד שנים והשורשים יבשים ואני מתבקע אי קטן של מדבר גיהינום, בלב ארץ-ישראל הפורחת. 

אני פורש לעת ערב את החומר, וקוצץ אותו לחתיכות מי שהקשת בענן בשיערו יידע מה אמרתי חם בחוץ, אבל בפנים קר יותר, צונן ומרווח, ויש זמן להתבלבל במקשים את הים נפתח בקול תרועה, ונפזר אבקנים על האדמה הרכה הרטובה בחוץ העננים ודבורים וים של גלים, ורגעים מונחים בין ספרים צבעוניים נתלטף או נלטף או נלך ככה,  אל הים הפתוח, יחפים ועירומים לאופק ה-דק והיא תבוא כולה נלהבת, ושיש בוקר בשיערה ורגליה חצובות, והיא תאמר את היקר ואני את המפורר, ושום ילד לא יבוא מהשקיעה להגיד שההכרה לא הכרה אנחנו ברזים והיא טיפה בים, וכולנו שוטפים אל המרחב המיימי אמרה שהיא ממהרת, אבל לא הלכה בכלל, כי היא פסל ורגליה חצובות בסלע לבנות ומוצקות כמו פסל יווני.

'שמור מרחק, תשע טון שוקולד נוזלי לפניך מה היית עושה בתשע טון שוקולד נוזלי? קופץ ראש? אוכל? דופק שחייה, מקלחת? הייתי מוכר אותו, בן-אדם, לבית חרושת לשוקולדים שיעשו אתו משהו מה הם יעשו, הם מכינים כזה בעצמם לאו דווקא, הם קונים אותו נוזלי, ומוכרים אותו בעוגיות, עוגות, חטיפים או אני לא יודע מה אתה צריך ללמוד קצת ביזנס אם הייתה לך חתיכת זהב, מה היית עושה, מסתכל עליה? היית קונה בה משהו אשתי היא זהב היא שמנה וטיפשה אבל היא הזהב שלי כי גם אתה שמן וטיפש אולי, אבל היא הזהב שלי מה אתה עושה בזהב הזה שלך? אוהב ומעריץ תמכור אני לא מוכר את אשתי! למה לא? כי היא שלי אגואיסט קפיטליסט.

תו נכה, הוא אמר, יש לי תו נכה, אתה לא יכול לחנות כאן, רק אני "למה אתה היחיד בעולם שיש לו תו נכה? לך, יא מאנייק, תחפש מי ינענע אותך," אדוני, אתה לא מבין, זו חנייה לנכים בלבד, יש לי תו נכה. "אתה נכה אתה? אני אעשה אותך נכה! כמה שילמת בשביל התו הזה, יא קפיטליסט מסריח," אני לא קפיטליסט, אני סוציאליסט, ולא שילמתי עליו כלום, הוא ניתן לי כי אני נכה. "נכה? אתה נכה בראש, יא חתיכת מפגר! אתה יודע עם מי אתה מתעסק? אני הבוס של כל עשרת הרחובות פה!" לא אכפת לי אם אתה קיסר רומא, או אם אתה הוד מעלתו, זה אזור לחניית נכים בלבד. "אז תחנה, אבל רק אתה, בלי האוטו שלך, ואני אחנה את האוטו שלי עליך. איך זה?" טיפשי מאוד. "גם אתה טיפשי מאוד. אתה כל-כך טיפשי, שאתה מחפש למות נראה לי. יש לך משאלת מוות שאתה מתעסק איתי?" אדוני, אני מבקש, בלי איומים. "אני לא מאיים, אני מבטיח! עד הערב תהיה ב-חור באדמה ויקראו עליך קדיש! יא אידיוט מסריח. עכשיו 'עוף, 'עוף מ-פה."

אני לא אומר כלום אין לי מה להגיד מי אני בכלל, אתה אומר גם אני לא יודע מי אני מי אמר בכלל שיש אני אולי אני לא קיים, אולי אני מת אולי אני במכונת מציאות מדומה אולי אני בעתיד, אולי אני בעבר אולי אני ביקום אחר אתה אומר לי בא לך פיתה, עבה עם גבינה מלוחה בתור טוסט אתה אומר לי בא לך שוקו, ואולי תשים בתנור פיצה קפואה יותר מאוחר אתה אומר לי שאני צריך לקרוא, ולשחק שש-בש לפחות או סוליטר כדי להפעיל את הראש אתה שואל אותי למה אני לא משחק שח-מט למרות שאני יודע אתה שואל אם אני לא אוהב לחשוב יש לך הרבה דברים להגיד לי כל הזמן, ומתישהו אני אנקה אותך מתוכי בינתיים אתה מברבר, ואני לא שם לב, אתה לא חזק מספיק אני עושה מה בא לי, ואתה סתם מציק.

מאחז עיניים ולהטוטן של הארץ הזו גם הוא יכול להצמיח דשא במדבר ואני לא מדבר על כל אלה שהלכו אחריו, וחזרו בידיים ריקות עם שק שרצים תלוי על הגב בכל זאת הוא רץ למרחקים ארוכים, והמדינה לא נחה לדקה וגם התאריכים בטלוויזיה מתחלפים, ממהדורת חדשות למהדורת חדשות מה שהיה אתמול - אף-אחד לא זוכר, כי פרשה רודפת פרשה, וזו ארץ ללא מנוחה היום הם קוטלים את זה, מחר שוכחים מהו שמו רק בעיתונים נשאר משהו, אבל בעיתונים עוטפים דגים אף-אחד הוא לא הבוס הבלעדי של המקום, הארץ גדולה מ-סך חלקיה וכל אחד ואחת עושה כמיטב יכולתנו, ולא צריך להיות עיתונאי כדי להביע דעה אפילו לא רהוט דיבור או חכם במיוחד, כי כולנו חווים את החיים פה באותה המידה בצורה שונה.

היא גדולה, ולכן היא יכולה לגעת בכולנו. אני מאבק אפר סיגריות לתוך המאפרה. משוגעת על כל הראש וחסרת היגיון. נעה על פני אשליות של סרטים וסדרות. מעולם לא פתחה ספר מרצונה, תמיד אמרה "אני אחכה לסרט". הוא גר בבית קטן על ראש הגבעה, והחלון הקטן צופה אל הים. הוא יכול לראות את השחפים, צורחים ושולים מהמים דגים. וכל הזמן היא בוהה בו כמו עין מזכוכית. הפה שלה לעולם לא מדבר, והידיים לא עושות. הוא פותח מגירות, אבל גם סוגר - אותה בתוך קירות. מתנשמת חרש אוויר ממוחזר, מנגבת זיעת אגו ממצחה. השמש גדולה והוא לא רואה אותה. זו רק האשליה שממסכת את האמת המוחלטת. פעם בחודש הוא צונח חסר נשימה, והיא צוחקת. הצחוק שלה יהדהד גם כשהיא תהיה מתה, וקבורה בתוך קברה שותקת.

אם אני אבנה לי, אני אבנה לי חומות ושקט תתעורר שנצא לרחוב נדבר כמה יכול טוב להיות פה עד שבאמת יהיה טוב או שנתקלח במים פושרים ונניח לשמש לייבש את הגוף נציע לנו מיטה רכה לשנת מלאכים ונעוף מ-פה על כנפיי מלאכים אם יש לנו חומות ושקט אז למה בכלל אנחנו מתלוננים כדורי הכותנה מוטלים במחסן אחרי שקטפנו אותם מהשדות וכל הילדים הקטנים והגדולים משחקים אצלנו על מסכים כל הסמים הקלים והקשים לתוך הריאות שלנו נשאפים אם אנחנו מתעוררים לחומות ושקט אז על מה אנחנו נלחמים? יש את הזמן לשוט בשקט בנהרות למרחקים עצומים מה שידוע - ידוע מזמן כל השאר במחסן שם יש כדורי כותנה שקטפנו ביזע מול השמש החמה.

כך הם מתחילים את הבוקר בהודעות שלא נקראו יושבים על מיץ תפוזים וקפה, והרבה-הרבה סיגריות חזקות הראש שלהם מסתחרר זה לא יום טוב להיות עצוב אז הם צוחקים אפילו על שטויות הם צוחקים על אנשים עצובים - ומתביישים בזה הם פורסים את החלה וממלאים אותה גבינה הם אוכלים מלפפונים טריים, מריחים ומתמוגגים הם פורסים עגבנייה ומניחים על החלה על הגבינה הם אוכלים עם זיתים, והרבה מיץ תפוזים וקפה וסיגריות חזקות הם יושבים באמבט משחקים בברווז גומי צהוב הם מציירים קצף סבון על האריחים הם אוכלים ענבים הם יורקים את הגלעינים ומהחדר הסגור פט שופ בויס שרים וזה יפה, וזה נעים ומרגיע והם יוצאים עטופים במגבת רחוצים משאירים עקבות קטנות של מים מסתובבים בבית עירומים, מגיפים את התריסים, מחשיכים, מדליקים את המזגן והאוויר זורם קר ומלאכותי, כשהם נוגעים ולא נוגעים מתלטפים עירומים ב-צל דירתם מתכסים דקות של אהבה וחיבה הדדית פורשים לשינה של אחר-הצהריים ידו חובקת את כתפה ידה חובקת את בטנו ככה זה.

זה מן יום רגיל כזה, שום-דבר מיוחד יושב ליד האח, מביט בלהבות חושב מה היה קורה לו הלהבות היו עולות ועולות ועולות ושוטפות את כל הבית, כמו מים ברזים רבים פתחתי במהלך חיי, רעלים וחיים רבים ניתזו מהם אל תוך פי גם המחשבה שאולי הייתי יכול למות - לא מנחמת כי בתכלס לא הייתי אמור למות, אם אני עדיין חי וכל יום הופך לשבוע, המנגינות המוכרות שוטפות את הבית אותם צלילים של אותם מבצעים, וגם ברדיו אין דברים חדשים האתמול הפך למחר ואני אתו כל-כך רציתי אנשים לצדי, וזה לא קרה לאלוהים תכניות אחרות, כך זה נראה שושלת הרשימות עושה את שלה בקומה העליונה דם ניתז על הקירות זה לא הדם שלי, אלא של המחשבות גם הן הולכות גדרך כל בשר אל קברן אפילו תפילת השכבה אין הספד קמתי בצד הלא נכון, זה היה היום, שפכתי שוב את הקפה על השולחן ניקיתי וישבתי לשמוע את הזריחה, וקולות השכנים לא קמו ללטפני בשבחים או גידופים כל הלילה לא נרדמתי, ועכשיו כשקמתי, כאילו לא קמתי הדלקתי את האש באח מפני צינת הבוקר עוד מעט יעלה היום ויהיה ממש חם עד אז אדע לכבות את האש ולצנן את גופי במקלחת.

אז היא ישבה בשקט, שם בסוף המדבר אמרה שזה לא יכול להיות, ולא ידעה מה הכוכבים שטפו את גופה באור של חשמל, וכל הצרצרים צרצרו לכבודה כמו הייתה מלכה הם מנקבים את קירות הבתים, והאור לא חודר והאור שדווקא כן חודר נראה כמו כוכבים, מבעד לקירות העבים בחושך מוחלט כשהיא רוחצת את ידיה כל יום הרבה פעמים ביום, ובכל זאת הדם לא יורד מקללה שלא נמחקה והזאבים רודפים אחריה לכל מקום המשעולים המושלגים, כשהיא יחפה בשלג ולובשת סמרטוטים ומתקלחת לעתים רחוקות כי הקור של הקוטב מספיק, וזוהר הצפון משגע לה את המוח אבל הפטמות שלך זקורות, הוא אמר, וזה אומר שאת כן רוצה לא היה לה מה להגיד, הגוף שלה רוצה, אבל לא היא, והיא לא משקרת כשהיא אומרת לא, גם אם היא נרטבת כמו מגבת רטובה הפטמות שלך אומרות כן, אז איך את אומרת לא? הוא אמר וחפן את ישבנה, והיא רצתה לצעוק, אבל מילה לא יצאה, והוא חדר בכוח ופתאומיות עד שנשמתה נעתקה ועכשיו היא לא בתולה, וכל הטרולים חושבים שמותר לדפוק אותה כל הזמן ותמיד, רק בגלל שהיא כבר ידעה והיא לא רוצה וכל השמיים נופלים עליה כל הזמן מ-כל שאיפה, וכל הסנפה לריאות, והם אומרים ...

אני כאן, מעולם לא הייתי במקום אחר. מפשפש במעיל הישן, מוצא סיגריה, קבלה של מכולת ועשר אגורות. בקבלה כתוב שלפני 15 שנה קניתי חמאה, גבינה, לחם, שקית שוקו, (אז היו שקיות שוקו), מקופלת אחת ושני במבה. למה לא קניתי שתייה קרה? בטח אבא קנה. לא קניתי סיגריות? איך זה? לובש את המעיל, מרגיש כמו ג'יימס דין ביום משוגע. פושט אותו ומשחק במקל הקסמים, מנסה להפוך את נגן הסטריאו הצנוע שלי למשוכלל יותר. מנסה להוליד דיסקים טובים וחזקים מתוך האין. זה לא הולך, כי זה לא מקל קסמים באמת, זה סתם מקל. שחור מפלסטיק, לבן בקצוות. אני אומר לה שהיא אוהבת אותי, אבל היא ממשיכה להכחיש. אני עושה קסם שתאהב אותי, אבל היא ממשיכה להכחיש. הקסם לא פועל או שהיא משקרת. אני זורק את מקל הקסמים. הילדה אמרה יש לי סוכריה, ופתחה פה וגלגלה על הלשון סוכריה אדומה. באתי הביתה שלי וטיגנתי לי סטייק, הוספתי תבלינים. עשיתי אותו היטב. אכלתי אותו כמו זקן מת, בלי ירקות, בלי בצל וחריף, בלי שתייה. הדלקתי סיגריה. השכונה משתנה, אבל אני לא משתנה, אני תמיד נשאר אני. גם אם אני מישהו אחר. בטלוויזיה סרט מערבוני...

איזה דיסק זה? איזה דיסק? חרא של דיסק, חרא! הוא הטיח אותו אל הרצפה. איזו מיטה זו? איזו? חרא של מיטה, כולה מלאה בשפיך! איכס! הוא ישב במרפסת ועישן סיגריות קאמל חזקות. היו לו סיבות לא לצאת מהבית ולא להתחבר עם איש בחיים האמתיים או ברשת, הוא למד, הם תוקעים טריז. אבל השפן הקטן הלבן תמיד חבר שלו. הוא תמיד עוזר לו. כשהוא מצוברח או דיכאוני, הוא פונה אליו. הוא מקלף את העטיפה, לוקח שפן קטן מהטבלה בצורת גלולה, ובולע. ואז העולם נראה הרבה יותר נסבל.  

- גבירותיי ורבותיי הנכבדים. הגענו לרגע המכריע. ועכשיו נראה שני בני אנוש מתמזגים. + איך הם יתמזגו, דוקטור? - ובכן. בני אנוש מחולקים לשני מינים באופן בסיסי. לאחד יש זין, שזו בליטת שריר. ולשנייה יש פות, שזה חור. הגבר מכניס את הזין לתוך הפות, מחכך בהנאה משותפת, גומר, ואז נפלט זרע בשפריץץץ. שנקלט על-ידי ביציות האישה, וכך היא נכנסת להיריון. לגבר יש פין, לאישה יש פות. כאילו, בדרך כלל.. גם לאישה יש אפשרות לגמור, ואפילו פעמים רבות יותר מאשר לגבר. אך יש נשים שמתקשות לגמור, ואף כאלו שלא גומרות כלל. + ממה נובעת התופעה הזו שיש נשים שלא גומרות? - אני סבור שזו תופעה פסיכולוגית, בה האישה לא מרגישה מושכת, או שיש לה סלידה מודחקת מסקס. + תודה, דוקטור. ומה עם הרכבת העילית שתכננו להקים בין אילת למטולה? - על זה נדבר יותר מאוחר. נגיד בעוד... חמישים שנה. + כן, דוקטור.

- מה נשמע? + באסה. - למה באסה? + סבבה. - יענו באסה סבבה? + חיובי. - אז מה עושים? + כלום. - מה זה כלום? + כלום. - זה לא משעמם לעשות כלום? + לא. - אז מה זה? + באסה. - באסה? + סבבה.