הליקופטר

חיכיתי לך הכנתי לך קפה הכנתי לך חביתה, ומיץ תפוזים הנחתי על השולחן שמתי פרח חיכיתי, ואת לא באת הקפה התקרר החביתה ומיץ התפוזים התקלקלו הפרח נבל ואת עדיין לא באת הכנתי עוד קפה עוד חביתה ומיץ תפוזים הנחתי עוד פרח וחיכיתי ואת לא באת גם הקפה הזה התקרר וגם החביתה ומיץ התפוזים האלו התקלקלו הפרח הזה, גם הוא נבל ואת לא באת ניגשתי למטבח הכנתי עוד קפה, חדש חביתה ומיץ תפוזים הנחתי פרח שמתי על השולחן וחיכיתי ואת לא באת.

"הו, אה, מה קרה? מומי אכל אותה!" מומי היה מכוסה בבוץ בבגדיו החדשים היפים, ויגאל צחק עליו והקניט אותו כש-כל הילדים צוחקים. "זה לא יפה מה שאתם עושים..." בכה מומי, "זה לא יפה... זה רע, רע," והוא בכה. "מה קרה?" הקניט אותו יגאל, "אתה בוכה כמו תינוק? אתה תינוק של אימא?" "לא... אני לא תינוק," בכה מומי וניגב את דמעותיו, "אני... אני..." "מה?" "אקסמן!" והוא ירה ברקים מקצות אצבעותיו שחשמלו את יגאל, ואז הצמיח בחלקיק שנייה ציפורניים ארוכות, אותן תקע לבטנו של יגאל, ושלפו לו את הלב. "אקסמן! אקסמן!" עודדו כל הילדים. "כן, זה אני," אמר מומי בגאווה, "אז תשימו לב על מי אתם צוחקים."

אז אמרתי לה - "את זונה, זונה, הקוס שלך מלא נחשים," והיא צחקה ואמרה שאני פסיכי ומטומטם, ויש מי שמלקק לה טוב את קוס הנחשים "מי מלקק לך?" התרעמתי "השכן ממול," היא אמרה וצחקה הלכתי לשכן ממול, עם גופייה ושרירים, ודפקתי בחוזקה על הדלת אשתו פתחה לי "איפה בעלך?" "לא יודעת... הוא כל הזמן מסתובב... אני חושבת שיש לו מישהי." "איך הוא עושה לך דבר כזה?" "אתה צודק... זה לא יפה, זה אנוכי. רוצה קפה?" "מה אתה עושה אצל השכנה?" "מלקק לה את הקוס." "למה?" "כי בעלה מלקק לך, ואין מי שילקק לה."

דיברנו שעות באינטרנט לא רצוף, אבל הרבה מאוד, הרבה ימים, בתכנת מסרים אהבתי את החן שלך ואת התבונה שלך אמרת שאני חמוד דיברנו על סקס שלחתי לך תמונה של הזין שלי, כשהוא בזקפה, כמו שביקשת ומאז לא ענית זה כואב לי שלא ענית אני יודע שראית את התמונה, כי יש סימן שקראת, כלומר ראית אז למה את שותקת? מה פתאום דממה? זה כואב לי, תגיבי, תגידי משהו... על הזין שלי.

אין לך מה להחליט כל ההחלטות בוצעו מזמן למענך אתה רק ממלא פקודות מ-רשימות בגופך שנכתבו בך עוד הרבה מילוני שנים לפני שנולדת הוא פתח את הקופסה מה אני אקח, איזה יום היום? היו שם מלא גלולות, כדורים, בכל מיני צבעים, בכל מיני גדלים מה יעשה לי טוב? הוא לא ידע כל כדור מה הוא, ול-מה הוא משמש הירוק נראה לי טוב, אני מרגיש ירוק היום אבל הוא קטן, ואילו הוורוד גדול אז אני אקח וורוד גדול שיהיה לי יום וורוד גדול ואקח אחד לבן עגול כדי שתהיה לי שלוות נפש מה, זה לא עושה שלוות נפש? אז למה זה לבן? אה, כי צריך כחול, כחול זה ים אני אקח כחול של ים, ככה אני ארגיש כאילו אני בים.

הוא יצא את הכלא על רצח שלא ביצע עשרים שנים מזוינות על כלום אבל בכלא היו לו מורים טובים לפשע, עבריינים כבדים, רוצחים וכאלה, שלימדו אותו איך לעשות את זה נכון אז הוא אמר - אם ישבתי עשרים שנה, לפחות שתהיה לזה הצדקה, ורצח אישה צעירה אחת מתוקה הכניס אותה למזוודה, זרק לים, מ-סירה קטנה מאז הוא ישן טוב, כי לבסוף הייתה הצדקה, על מאסר של עשרים שנה.

- מומי, מה עשית בכלא? + גידלתי חתולים ויונים. - היה לך תא משלך? + כן. - למה היית בכלא? + כי לא היה לי איפה לגור. - אז מה? + אז הלכתי לגור בכלא. - אה... אבל על מה נשפטת? + על זה שלא היה לי איפה לגור. - אז איפה היית? + ברחוב. - ומה קרה אז? + באו שוטרים ולקחו אותי לכלא. - למה? + כי לא היה לי איפה לגור. + כן, אבל... מה הייתה האשמה? - שלא היה לי איפה לגור. + זהו? - לא. + מה עוד? - אני לא הייתי קונה דברים מחנויות. + אז איך היית משיג? - הייתי לוקח. + אה... למה? - כי לא הייתי רואה פרסומות. + אז? - אז לא ידעתי מה לקנות. + למה? - כי לא אמרו לי. + למה? - כי לא ראיתי פרסומות. + אה... ואיפה היית ישן? - במדרכה. + ואיפה היית שותה? - ברזייה ציבורית. + ואיפה היית אוכל? - פח זבל. + אה... אז למה שמו אותך בכלא? - לא שמו אותי, הלכתי. + אז למה הלכת לכלא? - כי לא היה לי איפה לגור. + אה...

לילה, לילה, הרוח נושבת לילה, לילה, הומה הצמרת... כן, הם יוצאים בלילה, השדים והמכשפות להפיל קרבן תמימים, למען אל האגו השדים תופסים אותם ברחוב, מפתים אותם לחללים צרים במילים יפות, ואז שולפים סכינים ואגרופנים, ועושים עליהם עבודת פנים, במילים יפות והמכשפות מפתות אותם ביופיין, נותנות להם להרגיש שהן ממש נמשכות אליהם, לוקחות אותם הביתה שלהן, גברים חזקים עם חליפות, מלאים שרירים עם אגו שנמס מול האגו שלהן בסופו של לילה הגבר הגאה כורע על ארבע עירום עם זקפה, ואוכל אוכל של כלבים מכף היד שלהן בזמנים כאלה כשהרוח שורקת, בכסות החשיכה, השדים והמכשפות יוצאות לצוד זה כולל הרבה קסם אישי וחומרים, ומלכודת דבש יפה ומתוקה כולם נופלים, כי לכולם יש אגו וכולם נכנעים והולכים ללקק את פצעי האגו השבור, אצל אימא ואבא, אצל האישה, אצל המאהבת, שתגיד איזה מסכן אתה בוא, אני אכין לך מרק.

הלכו לישון שנת צהריים כל הרעים והטובים ואלו שלא כל-כך, ואלה שלא יודעים ואני נשארתי בודד מדבר עם הלאמפה זה שהיא קוצצת את שיערי, זה בסדר גם אני קוצץ את שיערי לפעמים אבל למה לקצץ את נשמתי? כי הם פשיסטים בבוקר אני קמתי, הרחוב היה ריק, גם המיטה הייתה ריקה כי אני ישן לבד, וקמתי ממנה אז הכנתי לי קפה, עישנתי סיגריה, התאפסתי החלומות נגוזו עם השלוק האחרון באתי זאתי במה כי נזכרתי בחיוך שכתבתי בלילה, ובום, שלושה שירים חדשים מהניילון, אבל עדיין לא מאשרים פרוזה קראתי את השירים, כי לא זכרתי מה כתבתי, וחשבתי לעצמי שאני של הלילה היה מוכשר מאוד, וזה תמוה איך לא נתנו לי חמש בטח בגלל שאני מזרחי ימני אנטי ממסדי ששונא את כולם בבמה חדשה, חוץ מאת תיאה דפקתי לגרמני הנצנצי על השמשה של החלון כשהוא עמד בחנייה, ואמאתי לו לבוא איתי, כי "כדאי" לו הוא נכנס אליי הביתה והמטבח, ואני דחפתי את הראש שלו לתנור והדלקתי את הגז, וצעקתי "אתה אוהב גז, אה? מאנייק!" והוא נחנק ומת לא הצטערתי, כי הוא היה גרמני נצנצי שתלתי אותו בשדה, הפוך עם הרגליים, אמרתי בטח יצמח חמניות או עץ תפו...

את רוצה להיות זקנה, לשבת כל היום בכיסא נדנדה לשתות תה קר ולקרוא ספרים, על מתח ורומנטיקה את רוצה שהילדים יבקרו עם הנכדים, פעם בשבוע, ביום חמישי יגידו לך איזה חיים נפלאים היו לך, ושאת צריכה להרגיש סיפוק את רוצה להרגיש עייפה, כדי שיהיה לך יותר קל למות להיכנס למיטה, להירדם, ולא להתעורר ככה סתם ביום רגיל לחלוטין את רוצה ש-כל הילדים, יחלקו את התקליטים שלך ביניהם, ויקנו פטיפון במיוחד לשמוע, ויגידו שהיה לך טעם נפלא במוזיקה את רוצה שינסו לחקות את הבישולים שלך אחרי לכתך, ולא יצליחו, ויגידו ש-רק את ידעת לבשל ככה, כי היו לך ידי קסם אז רוצה שיעיינו בתמונות ישנות, ויגידו כמה יפה היית פעם איך היה לך אור בעיניים, וכמה תיאבון לחיים היה לך את רוצה שיבקרו את הקבר שלך פעמיים בשנה, ביום השנה לפטירה ובתשעה באב וידברו אל המצבה, אבל את תשמעי, מה הולך, מה קורה, ומה המצב, ושהכול בסדר וחבל שהלכת.

אבדה התקווה, הוא אמר, ואני התפקעתי מצחוק אין לאן ללכת, הכול אבוד, הוא אמר, ואני החזקתי את הבטן בעודי צוחקת הוא הביט בי אומלל ותוהה צחקתי זמן רב והוא שתק, ואז אמרתי "מה זה? איזה דיבורים אלו? תגיד עוד פעם, זה מצחיק אותי," אבדה התקווה, הוא אמר, ואני פרצתי בצחוק אין לאן ללכת, הכול אבוד, הוא אמר, ואני כמעט נחנקתי מהצחוק שלי "די, די, אני לא יכולה יותר, תפסיק להצחיק אותי," אבל אין בשביל מה לחיות, הוא אמר, וצחקתי כל-כך חזק שממש הייתה לי בריחת שתן "טוב, די, אני לא יכולה יותר, השתנתי במכנסיים, אני הולכת להחליף תחתונים," טוב, אבל תעשי את זה מהר "למה?" כי הכול אבוד "די!" געתי בצחוק, ונכנסתי לחדר להחליף תחתונים.

הם יצאו לדרך על סוסים אלף שדים ועשרת הרוכבים נלחמו ב-מה שמו איפה, והביסו את מה שמו הם רצו להגיע ל-מה שמו, ולהושיע את מה שמו אז הם יצאו לדרך על סוסים הדרך הייתה מלאה מהמורות וחתחתים חשבו שהם לא מגיעים ורוחות רעות נשבו והגשם היה כבד הסוסים בבוץ שקעו ותנים במרחק ייללו אבל את הדרך הם רצו כשהגיעו לא היה שם כלום רק גבעה של מוות ואבדון אז הם ישבו לבד בחושך והדליקו מדורה, וצחקו כמה פסיכי לצאת למסע אל הלא נודע ואכלו ושתו והרוו לשבעה עשרת הרוכבים והשדים האדומים.

ניפגש ליד הגשר, בעצם מתחת לגשר, ונכתוב עד אבדן חושים במטרה שלא נשיג לעולם למצוא שקט וסיפוק לנשמות שלנו המרוסקות נכתוב סתם, במשך שנים, ללא תמורה נקרע את התחת, ונכתוב לאנשים שמגדפים אותנו נקרוס תחת נטל המילים נזכה להתעלמות מוחלטת ונמשיך לכתוב אנשים יגנבו מאתנו רעיונות אנשים יגנבו מאתנו שירים ויחתמו בשמם כאילו הם כתבו ואנחנו נמשיך לכתוב ללא תמורה כלשהי כי אנחנו הרוב הדומם הזונות של הפרוזה והשירה.

יש לו שיער על הלחיים, ויש לו פאות עבות, כמו שריף, אבל אין לו שיער על הסנטר או מתחת לאף הוא מכור לקוק או שהוא מכור לגלולות שונות שדורשות מרשם, כי הם למקרים מיוחדים, אבל הוא מתמרן את הרופאים והרוקחים כדי להשיג אותם הם קוראים לו מלך והלב שלו בקושי פועם הוא מחלק חתימות ברחובות, מוקף טבעת של שומרי ראש, ונשים יפות ונואשות שרוצות לנגוע בחלום הן חושבות שהוא חלום את הגוף והנשמה הוא נותן לקהל, ולא נותר לו מאומה בשביל עצמו חייו מתכלים, דעתו משתבשת, והוא לא יכול לעמוד על הרגליים בלי כימיקלים שלאט אוכלים את גופו הוא בולע כדורים, והכדורים בולעים אותו הוא מפורר אבקות, והאבקות מפוררות אותו בזמן שהלב שלו הולך ונחלש, הולך ודועך, הוא משדר עסקים כרגיל.

כן. הוא גילח את הראש. כל השיער הזה, הוא לא הבין מה אתו, למה השיער צריך להגדיר אותו? אז אומרים שזה פשיסטי, וגרמנים אנטישמים, אבל זה לא משנה שהוא רצה לגלח את הראש כדי לסמן שאין לו הגדרה מ-חוץ לעצמו, ורק הוא זה שמגדיר מי הוא. כמובן ש-כל צורת שיער על הראש מסמלת משהו, או משדרת משהו, על בעל השיער. הוא לא רצה בזה. הוא רצה נקי, בלי דעות קדומות, "אתם לא תדעו מה אני," הוא רצה להגיד, "וכך אהיה חופשי להיות מה שאני רוצה," כמובן שהוא גילח את שיער הראש עד הקרקפת, בלי זיפים, אפילו בלי נקודות. הוא הפך לכדור ביליארד מהלך, ככה אמרו לו, אבל אף-אחד לא ידע איך להתייחס אליו, כי אף-אחד לא הצליח לקבוע מי הוא עכשיו. 

- שלום, אני מדריכת כושר מאמריקה. מה עושה? איפה עובדת? + אני תרנגולת שמטילה ביצי זהב. יש לי עסק לשיבוט קופים. - אתה מרתקת, אני נמצא בסוריה בשליחות אמריקה. אני באתי להביא לסוריה שלום. איפה אתה גרה? + בכור הגרעיני בדימונה. - ארץ נהדרת. גם אני משם, אבל עברתי לאמריקה כשהייתי ילדה קטן. אתה מדברת אנגלית? + לא, אבל הטלוויזיה שלי מדברת. - אתה חכמה. אני רוצה לשלוח לך כסף שתשמור לי עד אני אחזור אמריקה. זה בסדר, נכון? + כמובן. + אני ידעתי דימונים אנשים טובים, אתה תתן לי מספר כרטיס אשראי שלך ופרטי החשבון, ואני אשלח לך הכסף.

הוא נקם בה. הוא הרס לה את העציץ האהוב עליה, זה שהיא עמלה כל-כך לטפל. הוא הרס בעצם את השתיל, שהיה חזק ומלא עלים ירוקים. הוא בעצם שבר אותו וכיסח אותו ומרט את כל העלים, ועקר אותו מהאדמה ותלש את השורשים. כדי שכשהיא תחזור הביתה היא תראה בצורה בהירה כמה הוא זועם. הוא מזג לעצמו קוניאק, והתמזמז אתו שעה שלמה. ברדיו שירים יוונים בקול רם והלילה יורד והשעות נוקפות והיא לא באה עדיין. זה היתרון לגור בבית מבודד. זה בסדר, הוא אמר לעצמו ושתה עוד ועוד. תוך כדי הוא כתב שטויות ברשתות חברתיות באינטרנט, והגיב תגובות שיכורות לאנשים המומים שלא הבינו מה הוא רוצה. אז נכנס להתקלח כי היה לו חם, אבל בגלל שהוא היה שיכור לגמרי - הוא החליק ושבר את הרגל. הוא ישב בתחתית האמבט עם רגל שבורה וקונן מכאב. לא היה מי שיעזור לו. הוא ניסה לצאת מהאמבט כדי להזעיק עזרה - אך לא הצליח. כל מה שהיה לו זה מים מהטוש, והם הלכו והתקררו מרגע לרגע עד שכבר לא היה יכול לסבול אותם. אז הוא חיכה. הרגל השבורה כאבה כמו גיהינום, אבל הוא חיכה כי הוא לא היה יכול לעשות משהו אחר. ואחרי שעתיים שלמות מזוינות מהרגע שהוא שבר את הדלת, היא נכנסה. הוא שמע או...

כינים שורצים בשיער ראשי ותולעים אוכלים את מוחי אני מה שנקרא איש שבע השפות אני נחנק מ-ריח כפות רגליי, לא עשיתי מקלחת שלושה חודשים אני מה שנקרא איש ארבעת הרוחות הם מזייפים בקולות רמים גיטרות צורמות, וריח שחור של היפ-הופ וזריקת סם לבן של רוק ישר לווריד הם חיכו זמן רב בשביל הדור שלי עם חוכמת הקבלה שלהם, שגם כך עכשיו לא מלומדת כראוי שקענו עם הזין שלנו בתוך הקוס של השרמוטות, והבאנו הרבה ילדים לא מתכוננים שתינו רעלים ושאפנו סמים ודפקנו את החיים של עצמנו ושל אחרים ישבנו עם מוחות רקובים מול טלוויזיה מנוונת, ושמענו שירים ביטים שחוזרים על עצמם רקענו ברגליים במסיבות סמים וטראנס, ובמו ידינו חפרנו את קברנו ואת קברי אחרים ובריח השחור של זפת ונפט זחלנו למות למען משאבי אנרגיה, וליפול חלל למען מדינה ששולחת אותנו למותנו למען הטייקונים יתעשרו הלכנו עם סכינים שלופים ברחובות, ופיצצנו לכל אחד שלא בא לנו טוב בעין את הפנים במכות בעולם ללא תקווה, מלא מוות ואלימות, הם אמרו שזו אשמתנו שאנחנו זורעים כאוס אזרח טוב לא זורע כאוס, אזרח טוב מת למען הטייקונים אזרח טוב עובד קשה כדי לקנות דב...

ידידותי אני, הוא אמר, וחייך שיניים אפורות ידידותי אני, אוהב אותך הרבה, רוצה לעזור לך, רוצה לעשות לך טוב אני לא צריך עזרה, אמר חנן, אני מסתדר מצוין, יש לי כל מה שאני צריך לא... אמר האיש באכזבה, זה לא נכון, אתה נואש ודפוק, אתה חולה בנפשך, אתה מחפש תשובות, אתה מחפש סיפוק, אתה מאכיל את המוח שלך במוזיקה ואלכוהול, אתה לגמרי מה שנקרא עלוב החיים אני לא עלוב החיים, אמר חנן, יש דברים נכונים בדבריך, אבל יש מצבים יותר גרועים, אחרי הכול החיים קשים ואכזריים, ואי-אפשר שלא להידפק על-ידי דבר זה או אחר זה נכון! אמר האיש במאור פנים, לכן אני אביא לך את האור לעיניך, ואפתח לך את המציאות לאורך ולרוחב, כל מה שאתה צריך לעשות זה לבטוח בי למה שאני אבטח בך, אמר חנן, אני לא מכיר אותך, אולי אתה רוצח אכזרי או סוחר סמים נוכל אולי אתה תדפוק אותי עד העצם, ואולי זה הרגל אצלך אני לא דופק אנשים, אמר האיש, אני נותן להם תקווה, טעם לחיים, אור לחייהם האומללים, אני מציע להם אושר אינסופי, אני המושיע של העלובים והנדכאים אין אושר בעולם הזה, אמר חנן, זו אשליה שהמדיה מוכרת כמו פלסטרים על שריטות, כמו ט...

המדינה משתרעת על פני כמה איים יש קשרי מסחר ביניהם המסחר הוא הדדי ולא למטרות רווח, כל יישוב באי מסוים דואג לרווחת יישוב באי אחר כל היישובים של אותה המדינה נשלטים על ידי קיסר אחד, שהוא אני יש קשרי מסחר עם מדינות אחרות שמונהגות בידי הנהגות שונות, תלוי מה שיטת המשטר שלהם יש מדינות שמתאגדות ביניהם, ויש מדינות שפועלות בחסות מדינות אחרות, שדואגות לביטחונן, אבל גם מנצלות אותן יש מדינות מפותחות יותר וש פחות יש משטרים חכמים ויש פחות יש ששמים דגש על דבר זה במדינה ויש באחר יש מנהיגים ומשטרים שמתייאשים מהעבודה הקשה, ומזניחים את מדינותיהם, שמתפרקות, והתושבים נודדים למדינות אחרות, או מקימים יישובים לא מסודרים בהרים כלומר הופכים פראים כשהעולם נפתח - קמים מלא מדינות שונות, עם מספר יישובים שונה, שמונהגים בידי משטרים ומנהיגים שונים ככל שהזמן עובר - יותר ויותר מנהיגים זונחים את המדינות שלהם, אך אלה שנשארים - מתעצמים האסטרטגיות די דומות אצל כולם, אבל יש דרכי פעולה שונות, בהתאם לאופי המנהיג ולאופי המשטר, ועל מה שם המנהיג את הדגש במדינה שלו יש מדינות שפושטות רגל, כי גם הכלכ...

ההמנון ההוא של האיש שידע לשיר המנון ההמנונים של הזמר והלהקה באצטדיונים אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, ואושר הוא רגעים הם שרים את תקוותם לחיים, הם בעצם מתפללים אבל לא תפילת תחנונים, אלא תפילת הודיה על מה שהיה ומה שיהיה ובעיקר על מה שעכשיו, כי נכון לעכשיו שניות אלו, הכול בסדר אולי אתמול היה רע, אולי יהיה גם מחר אולי יש מטלות לעשות והרבה בעיות שמחכות, אבל עכשיו כולם שרים שהכול בסדר, ביחד מתוך האצטדיון, יחד עם הלהקה והזמר, בעומק של אלף נשיקות. 

בואו נחגוג את תחילת האהבה, שעלינו להביא אותה תחילה בואו איש את איש נאהב, ללא הבדל דת, גזע ומין בואו נבין שאנו שונים, וזו לא סיבה לריב, זה טוב שאנו שונים אחרי הכול כל אדם הוא יחיד ומיוחד, ואין עוד אף-אחד כמוהו בעולם אנחנו עוברים חיים קשים, למה לא להקל עליהם, למה להקשות עוד יותר במריבות בין איש לאחיו, ובין אדם לאדם כי ברמה הרוחנית כולנו אחת, כמו אינספור תאים בגוף שמרכיבים גוף אחד וכשאנחנו רבים בינינו, גוף העל הרוחני שלנו מתקלקל, כמו מחלה, או דלקת, או גידול בגוף האלוהים, כי כולנו יחד מרכיבים את האלוהים כשאנחנו מאוחדים באהבה רוחנית - אנחנו בלתי מנוצחים דבר לא יגרום לפרט להישבר או להתייאש, או ליטול את חייו בידיו לא יהיה עצב ולא שבר - משבר, כי כולנו נהיה מאוחדים בכמיהה לבורא, שירים אותנו גבוה יותר מעל העולם הגשמי, וייראה לנו חיים בהם יש כל דבר כל הזמן כי יש צער וקושי בעולם, ואנשים אומרים שזה נתון כמו גשם לא, זה תלוי בנו איך יהיה העולם, ומה יהיה טוב בו ורע בו אם בכלל כי כמו שאנחנו מסוגלים לייצר הרבה רע, ויש הוכחות לזה אינספור כך אנחנו יכולים לייצר הרבה טוב...

נגמר לי הזמן, השעון מתקתק עוד מעט היא תבוא לקחת אותי גיהינום שלה לא אני טוב לי להיות גיהינום שלי, עדיף להיות גיהינום שלה יותר אקשן וצבעים, כי היא מקורית ממני שער הברזל נסגר מאחוריי, ואני ממריא מעלה לתוך החושך שבתודעה שלה זה חלומות סיוטים, מה שקוראים אותה חלומות בלהות, אבל הם שלה והם יפים, כי בשלי אני סובל מאוד עכשיו הגיע הרגע, ואני כמו במשחק מחשב רצחני, עם הרבה משתתפים, וגם כמה בוטים לא צפויים מי יביא לי מיטה לטבוע בה בתוך הראש שלה כשהיא יישנה מי יביא לי חושך גיהינום שלה בתוך המוות שלי שיהיה רק שלה.

היא הלכה בשדה שדה רחב ידיים עם מלא רגליים טבלה במקווה מים המים נקוו בה הלכה כי לא ידעה מי היא, מה היא מה היא עושה כאן, ומה תכלית הכול לעומת זאת המקובל ידע, והוא ניסה ללמד אותה, אבל היא לא הבינה, כי לא הייתה לה סבלנות ללמוד למה אין לך סבלנות ללמוד? שאל המקובל כי אני רוצה צ'יפס, היא אמרה למה את רוצה צ'יפס? הוא שאל כי אני רעבה, היא אמרה אז כבודו המקובל בעצמו עמד מול הכיריים, וטיגן לה צ'יפס אחרי שקילף תפוחי-אדמה וגם קצץ אותם והיא אכלה את הצ'יפס עם קטשופ ומלח ופלפל שחור והייתה מאוד מבסוטית עד כמה את מבסוטית? שאל אותה המקובל יותר מהמקובל, היא ענתה יותר ממני? הוא התפלא לא... יותר מהמקובל... לא משנה ואז הוא לימד אותה קבלה, והיא החכימה נורא היא הייתה כל-כך חכמה, עד שהפכה רוחנית היא הפכה כה רוחנית, עד שחייה היו מושלמים חייה היו כה מושלמים, שהיא העניקה הרבה טוב לעולם היא העניקה כה הרבה טוב לעולם, עד שהפכה אגדה עוד בחייה היא הפכה אגדה עוד בחייה, עד שהפכה קדושה עוד בחייה היא הפכה קדושה עוד בחייה, שלא פחדה מהמוות לאחר שנים רבות, בארץ קסומ...

צלצל הפעמון הגדול בראש המגדל הגדול מישהו מת, מישהו יירד לאדמה מי הוא אותו האיש בר המזל, אשר עוזב את העולם הזה בחדווה האם זה אתה שמוליק? לא. אז מי? חדווה. האם זו את חדווה? לא. אז מי? יוכבד. האם זו את יוכבד? לא. אז מי? צבי. האם זה אתה צבי? לא. אז מי. שאול. האם זה אתה שאול? לא. אז מי? מיכל. האם זו את מיכל? לא. אז מי? יונית. האם זו את יונית? לא? אז מי...? זו לא אני כי בכלל לא קוראים לי יונית! קוראים לי יונה, יונה! מה אתם לא מבינים?! האם זו את יונה? לא. אז מי? יובל. האם זה אתה יובל? לא. אז מי? שרון. האם זו את שרון? אני בן, אהבל! האם זה אתה שרון? לא. אז מי? טירן. האם זה אתה טירן? אני שונא את השם הזה, אבל זה לא אני. אז מי? חן. האם זו את חן? אני גבר! האם זה אתה חן? לא. אז מי? נפתלי. האם זה אתה נפתלי? לא. אז מי? איילת. האם זו את איילת? לא. אז מי? שקד. האם זה אתה שקד? איך ידעת שאני בן? כולם מתבלבלים... לא, זה לא אני. אז מי? אריה. האם זה אתה אריה? אריה? אריה? (שאגה) אריות לא עונים, הם שואגים, נכון, אריה? כן. אז זה אתה?...

היא באה כמו פייה יפה או אולי מכשפה לטלטל את עולמי ולבחון שוב ושוב מחדש מה איתי, איפה אני בעולם הזה ומה תפקידי, איך רואים אותי אנשים ומה יהיה איתי כמו שהיא באה, ככה היא קובעת את משכנה עמוק בתוך הגרון שלי משתלטת לי על החלומות כאילו הם שלה ושרה לי שירי בלהות שלי מתקופה אפלה לא, זה לא סיפור חדש שרציתי להיות בו גם למיטב ידיעתי לא הזמנתי אותו, אבל כנראה שהוא אמור היה לקרות כי כבר אתה מספר חזק, הוא אומר לי, ועם זה בא מחיר גדול אני לא חושב שאני צריך לשלם מחיר כלשהו על זה שאני מי שאני אני נכנס לחיים של אחרים, הם מקבלים אותי, אחרת הייתי יוצא, וזה כבר קרה.

מה, הבאתם לי מתנה? אבל יום ההולדת שלי רק עוד יומיים. אוי, איזו התרגשות, באמת היה לי יום רע וקשה, העבודה, הבוסים, התחבורה, כל הזמן מתזזים אותי, וותיקים ממני חושבים שהם יכולים להגיד לי מה לעשות. אבל טוב שיש מתנה, מה זו, עוגה? זה בתוך קופסת קרטון עטופה בנייר רך וסרט, עם פרח בד אדום, זו עוגה? הקופסה בגודל כפול מ-של קופסת נעליים, זה שתי זוגות נעליים? אני חייב לפתוח אותה, אפילו לא שתיתי מהחום הזה, אפילו לא פרקתי את המפתחות והארנק, אני קורע את העטיפה בתאווה, עוגה, עוגה, אני רוצה עוגה, עוגה גדולה שמנה ומרזה, עוגה עם הרבה קצפת, ושיהיו חתיכות פרי ותותים. קילפתי את העטיפה באלימות, הבטתי על הקופסה, ופתחתי אותה... נחש הביט בי המום, ולפני שהספקתי להיבהל, הוא קפץ מהקופסה ומיהר להתחבא בבית. אוי, הצילו, נחש, נחש! מי שולח לי מתנות להרוג אותי?! אני בודק שהוא לא בשירותים ומסתגר שם, שותה מים מ-טוש המקלחת. אני מאוד פוחד מנחשים, פעם היה לי נחש, ומאוד פחדתי ממנו. הטלפון הנייד מצלצל. "אהבת את המתנה?" "מי זה? אה, זה אתה, בועז? ככה אתה עושה לחברים שלך? שולח להם נח...

הוא הלך ברחוב שיכור הוא הלך ברחוב מסטול, אחרי שיצא לקנות סיגריות הוא לא רצה לצאת מהבית, אבל הוא היה צריך סיגריות הוא החליק על קרח, הוא נחבט בעצים הוא השאיר ואסף זיכרונות מרחובות הפולים קשיי היום היא קראה את זה וצחקה, היא תעשה הכול כדי לערער את אמונתו בעצמו מה מצחיק? הוא שאל היא צחקה, בכוונה היא לא ענתה, היא רצתה להביא אותו לסף רתיחה זה לא שיר מצחיק, הוא אמר הוא מצחיק מאוד, רחובות הפולים... היא גיחכה שוב ושוב הוא הבין שזה לא הוגן, זו בסך הכול טעות הקלדה היא רעה, הוא חשב, היא מנסה לערער את אמונתי בעצמי זה רחובות הפועלים, זו שגיאת הקלדה... הוא אמר בשקט, והיא לא הפסיקה לצחוק לא, זה מצחיק, תשאיר את זה ככה, זה מקורי היא רוצה לעשות ממני צחוק, הוא חשב היא רוצה שהשאיר את זה ככה כדי שכולם ילעגו לי.

החמורים הגדולים הלכו בשיירה כשבלעם מצליף בהם ללא רחמים. "זוזו, זוזו, חמורים גדולים. תזיזו את התחתים השמנים שלכם" חמור גדול ועבה במיוחד האט לאט-לאט עד שנעמד ליד סלע לבן מחורץ, ליד מקווה מים "מה קרה לך, חמור גדול חסר אישים שכמוך?" סינן בלעם בינו לבין עצמו וקרב לחמור ללא היסוס. הצלפה ועוד הצלפה, גידוף ועוד גידוף, ומכה מזלזלת על הישבן. מיד הרים החמור את שני רגליו האחוריות כשהוא נעמד על הקדמיות, ובעט בעיטה כפולה בבלעם האכזר העשוי ללא חת, מציל הנואשים וגיבור המיואשים. בלעם נחבט בעץ, נפל ומת. "למה הרגת אותי?" שאל בלעם המת את החמור. "אני לא יכול לענות לך," אמר החמור. "למה לא?" שאל שוב בלעם. "כי חמורים לא מדברים, אהבל," אמר החמור והתרחק משם. 

רוגז, תסכול, התמרמרות, חוסר אונים את כולם, כולם חולקים שווה בשווה אין אהבה בעולם אם אין אהבה בעולם אין הגינות בעולם אם אין הגינות בעולם והעולם ממשיך להסתובב משום מה עונות מתחלפות בעונות וממשלות קמות ונופלות אבל העם נשאר קשה עורף, רוגז ומגדף, והתקשורת כמו תמיד קורעת עוד ועוד קרעים בין איש לאחיו איש התקשורת ואשת התקשורת משחקים הם יושבים בשלולית של דם ומשפריצים זה על זו הם צוחקים הדם ניתז על פניהם, על עיניהם ושפתיהם, והם צוחקים ואז הם רוקדים ואייל ההון המתפרנס ממלחמה משסה את כלבי התקשורת, המכנים את עצמם בצורה נלעגת, "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", לחרחר מלחמה מבית כדי שתהיה מלחמה בכל מקום והוא משחרר את הכלבים והם קורעים לגזרים את כל מי שעומד בדרכם, טוב או רע גם אותך ושיניהם זבות דם ומלאות ארס כדרך בה רשעים יעלוזו ואני היושב בכל מקום ובאף מקום מאסתי בעולם הזה וגם את ואתה מאסתם, כל עוד האמת מבצבצת מסדק בתודעתכם אך אתם רוצים לחיות, ולכן דבקים שוב בשקר משחקים את תפקיד הליצן הרגזן המלהטט כמו בובה על חוט אני ישבתי והגיתי שעות בשאלה מה ישחרר אדם מעבדותו לעצ...

פריק עצבני ושרירי הולך ברחוב, רואה מישהו יושב בחצר של מסעדה, אוכל מביט בו מדבר אליו - תגיד, אתה לא הבמאי הזה והזה? הזה הזה עונה בהיסוס - אני כן - אתה ביימת את הסרט הזה והזה? + כן שתיקה קצרה - ראיתי את הסרט + אני שמח שתיקה ארוכה - לא אהבתי אותו + אני מצוער לשמוע - אני רוצה את הכסף + איזה כסף? - ששילמתי על כרטיס לסרט + הכסף לא הולך אליי, הוא הולך למפיקים, ועוד הרבה אנשים אחרים - היה כתוב - סרטו של + אז? - אתה של. זה הסרט שלך. (אם לא תביא לי את הכסף, פה אני שופך לך ת'מוח! פה! באמצע הרחוב!) + טוב, כמה עלה הכרטיס? - ככה וככה + קח לוקח את הכסף, שם בכיס, לא הולך + מה עכשיו? - גם חברה שלי הייתה איתי בסרט ולא אהבה.

היא גמרה אומר לאכול את כל הצלחת, ולא להשאיר כלום לא, לא את הצלחת עצמה, אלא את מה שבתוך הצלחת ומה הייתה בתוך הצלחת? דייסה וזו לא הייתה ממש צלחת, אלא קערה בינונית היא רצתה דייסה כמו שהיא הייתה תינוקת, בשנות השבעים אימא שלה הייתה מכינה לה דייסה מסולת, עם קצת קינמון ככה היא רצתה את האוכל שלה, בצורת דייסה עם קינמון כדי לנסות להרגיש כמו שהיא הייתה תינוקת, ואולי זה יעזור לדיכאון ולתסביכים שלה, הרי פעם הכול היה נורא פשוט היא אפילו קנתה סינר סינר שאוכלים אתו יש סינר לכל מיני עבודות בית, מלאכה ותעשייה, אבל היא קנתה סינר שאוכלים אתו היא ישבה לשולחן ואכלה את הדייסה בלי שום דבר בצד כמו שהיא הייתה תינוקת, כמו שאימא שלה האכילה אותה ופתאום צפו להן הרבה זיכרונות מהילדות המוקדמת שלה, והיא בכתה היא בכתה על אימא שלה שכבר לא איתה, שהלכה לעולמה היא בכתה על אבא שלה, שהשתנה, ועזב אותה היא בכתה על האחים ואחיות שלה שכבר לא מתייחסים אליה היא בכתה שאין לה ילדים משלה היא בכתה על זה שהיא גרה בדירה שכורה שלא ממש שלה היא בכתה על זה שהיא גרה בשיכונים, ולא בבית פרטי בשכונת סמטאות כמו פע...

הימים שלנו היו שקטים היא הייתה הולכת לעבודה בבוקר, וגם אני אז היינו חוזרים ומבשלים, פעם היא, פעם אני קצת ניקיונות וכ'ו, והיינו לומדים ספר, מחברת, מחשב, אפילו היינו כותבים לעצמנו סיפורים בערב קצת חדשות, סרט, והולכים לישון, לפעמים מתעלסים קצת אלכוהול ובשר על האש בסופי שבוע עם השכנים, טיולים בסביבה עם הכלב פעם בחצי שנה יוצאים לנופש ואין בעיה יש כספים עד ש... בום! היא רוצה ילד "מה ילד עכשיו, מה!" הטחתי בה "אז מתי?" היא שאלה, "אני לא הופכת יותר צעירה," "ילד יהפוך את הבית שלנו למחראה," אמרתי לה "ילד יגרום לנו להיות עבדים שלו," אמרתי לה "לילד יהיו חיים קשים," אמרתי לה "הילד לא רוצה להיוולד לעולם המחורבן הזה," אמרתי לה "לא ידעתי שאתה כל-כך שונא את העולם ואת החיים..." היא אמרה "הייתה לי ילדות קשה," אמרתי לה "גם את זה לא ידעתי," היא אמרה "עדיף לא להיוולד," אמרתי לה "לא ידעתי שאתה חושב כך," היא אמרה "זה עולם רע כי האנשים רעים טיפשים," אמר...

מה אתה רוצה לאכול? קוטג', גבינה מלוחה, נקניק, טונה באתי היום ולא היה לחם, מאוד התרגזתי הלכתי במיוחד למכולת לקנות לחם שילמתי שבע ואחד-עשרה אני חוזר הביתה, אני מגלה שאין מה לאכול עם הלחם, מלבד שמנת אני מגרד מתוך המזווה זיתים חתוכים לטבעות ללא גלעין, שם בלחם כמו סנדוויץ', ואוכל עם לחם אחר כך ממלא את עצמי בהרבה קפה חושבים שזה טוב? הקאתי הכול נשארתי שוב רעב הלכתי להזין את עיניי בתמונות פורנו מהאינטרנט, אולי זה ישביע אותי, אם לא גופנית, לפחות נפשית נשים יפות ומלאות חופנות ביצים של גברים גברים מתפתלים בהנאה ומוצצים להן את השדיים, הן מחייכות עשיתי ביד מול החלון הפתוח ושכולם ייראו ניגבתי את עצמי, עשיתי מקלחת, נשכבתי במיטה שירים ברדיו עם מסרים פוליטיים, "בשם האהבה," הכול כאילו בשם האהבה אם אדם לא יתקן את עצמו - הוא לא יוכל להשפיע בדבר תרי"ג מצוות כנגד תרי"ג חסרונות באדם, לתקן ילד קטן הוא לא טהור ברחובות שלכת של סתיו, האימה גוברת ילדים משחקים גוגואים ויטמין B17 מרפא סרטן, מה מרפא לב שבור הוא מצלצל בטלפון, אני לא עניתי זמרת מסוף התשע...

איזה כאב לב, לחתולה יש כאבי בטן היא מייללת בלי הפסקה, לא מוצאת מנוחה באה להתפנק - הוא מלטף אותה פתאום היא משתוללת והולכת הלוך ושוב ברחבי החדר הוא נותן לה ללכת שוב היא מבקשת פינוקים שוב מלטף אותה ופתאום בורחת בכעס חתולות לא יודעות מה לעשות עם כאבי הבטן שלהן אכלה משהו לא טוב, אכלה הודעה מגונה ברשת מאיזה אחד ללא תרבות, שכתב לה דברים לא יפים זה לא יפה, אומרת החתולה, לגברים אנחנו לא מתנהגות כך, למה גברים מתנהגים לנשים כך? ולמה הגברים חושבים שזה לגיטימי, ואפילו יש נשים כאלו? מאז כואבת לה הבטן והיא מקיאה הרבה, מחרבנת בארגז החול ונאבקת עם כאבי הבטן ואז פתאום הקיאה תולעת כזו שמנה ושחורה וארוכה ורעה פתאום חייכה, למרות שהיא חתולה הרימה את הזנב וברגע הייתה עליזה שוב יותר הוא לא ייתן לה בשר משומר מקופסת שימורים לחתולים, רק האוכל היבש, כך החליט זה פחות טעים, אבל יותר בריא.

מסתובב כרגיל עם רגל בחוץ וקעקוע על המצח הוא לא יכול לראות את מה שהוא לא יכול לראות, כי הוא לא יכול לראות אותו המזוזות שקופות, רואים את הקלף הוא "בודק" מזוזות כדי להחליף את הקלף וברחובות יש זיעה קרה מנערות קרות ש-חם להן בין הרגליים הן מחפשות נחמה גברית, ולא מבקשות הרבה, רק שיהיה לו זין האצבעות שלה יודעות להרטיב רוק על הזין ולשפשף תמיד אמרו לה שיש לה ידיים יפות, אצבעות "סקסיות" כשהיא מקלפת את מעטה הציניות והופכת גבר לתאב ונזקק ונותנת לו טיפה טיפה כדי שיהיה בקצב שלה, עד שהוא כמעט מאבד את דעתו היא אוהבת את תחושת הכוח הזו הוא גומר בשירותים של הקולנוע, ונערה מביטה בהם מוזר כשהם יוצאים מאותו התא הנערה מביטה בהם במראה כשהיא שוטפת את ידיה, והם מתעלמים ממנה, ומתלחשים, והיא מייבשת את הידיים שלה ויוצאת נערה חכמה, לא מחפשת צרות מתחת למזרקה הם משלבים רגליים, ונוגעים זה לזו בחזה מצלמים סלפי של שיכורים מבליטים את החיוכים ואז פונים לסמטה חשוכה להיבלע באפלה הגדולה היא לא יודעת והוא לא אומר לה למה הוא מעשן גראס היא מבקשת והוא נותן יש לו רישיון לעשן, לה ...

גם עם שני תאים במוח אני יכול לכתוב. ככה הוא אמר אחרי שגמר את המוח שלו בשתייה. זה לא שהוא לא יכול להחזיר את השכל שלו, שתייה זה לא סמים קשים, אפשר להפסיק לשתות והשכל יחזור לקדמותו לגמרי תוך כמה חודשים, אולי אפילו שבועות. אבל עכשיו יש לו שני תאים בראש, והוא אומר שהוא יכול לכתוב גם עם שני תאים. תא אחד להקיש על המקלדת, ותא אחד לחשוב מה לכתוב, זה כל מה שהוא צריך. הילדים כבר ישנים אחרי שהרסו את כל הבית ואת השפיות ואת הרצון הטוב. ילד הוא לא טהור, הוא אמר לי פעם, ילד נולד מקולקל, ובא לכאן בשביל תיקון הנשמה, אחרת מה יש לו לעשות כאן? המבוגרים יותר הם המתוקנים יותר. אני מאמין שזה קיים בו גם עכשיו, למרות שנשארו לו שני תאים, כי רוחניות מנותקת מהשכל, ולא משנה כמה שכל יש, גם זה הוא אמר. הוא יושב מול המחשב כי את הכתב שלו הוא לא יבין, וכותב, ועושה את זה טוב, למרות שיש לו שני תאים. ואני שותה קפה, מחכה בסבלנות, ליצירה שתבוא, כי אפשר לכתוב בשני תאים, רוחניות לא דורשת שכל. הוא אומר שהוא צריך להשתין, ואני מוביל אותו לשירותים ומוציא ומחזיק לו את השמוק. לוקח לו זמן - אבל הוא משתין, ואני מנער לו, מלביש לו ...

התינוקת ישנה בעריסה ואני לא נרדם שתיתי קצת בשביל להירדם, לא נרדם אשתי ישנה גרועה וסדוקה, ואני לא נרדם ברדיו חדשות ומוזיקה ודיבורים, ואני לא נרדם נכנס למיטה, לא נרדם מדליק טלוויזיה, לא נרדם פותח ספר, עיתון, לא נרדם שותה חלב, לוקח כדור, לא נרדם כשהשמש מתחילה לזרוח, אני מתחיל להירדם נזכר באהבתי הראשונה, היינו רק ילדים רואה אותי רץ בשדות רחבים, מתחת לעצים מנגן על גיטרה רואה אותי יושב מול הטבע ושותה קפה, מעשן סיגריה פעם הסיגריות היו יותר טעימות אשתי מעירה אותי באלימות - "אבנר, אבנר, צריך לקום, יש עבודה" מה? בקושי ישנתי "יש עבודה, אבנר, יש תינוקת, יש אחריות, צריך לקום!"

הגברבר הצעיר לא רוצה לשכב איתי הוא חושב שאני זקנה מקומטת, ואני רק בת ארבעים וקצת כן, יש לי ילדה ש-רק הביאה תינוק, אבל עדיין אני צעירה, למרות שאני סבתא אבל את סבתא, את לא יכולה להיות צעירה, הוא אומר וצוחק אז איך זה שאני עדיין יפה, ויש לי יצר מיני, והראש פועל טוב מאוד, ואני יכולה ללכת לבדי, וגם לעלות במדרגות, ולסחוב את הסלים מהמכולת? אבל תראי את זאתי למשל, כמה היא צעירה ופעורה עור מתוח ורך, שפתיים תוססות, יצר מיני שלא נגמר, ורעב לאכול עוד ועוד, מהעולם אבל אני קצת יותר חכמה ויותר מנוסה, ויודעת דבר או שניים על דבר או שניים אני פיתחתי אופי וחוכמת חיים, ואני יודעת להתייחס לגבר, ואיך לעשות לו טוב אני לא מתביישת, אני ישר מזדיינת, וגם יודעת טוב מאוד כי יש לי הרבה ניסיון מה הצעירה הזאת יודעת, מה היא עוד בשלב הניסיונות, ואת אחד מהניסיונות היא תעשה עליך פעורה אמרת? יש לה מחשב מתוחכם בראש, ש-כל הזמן מחשב ומחשב מה להגיד, איך להתנהג, כיצד הוא יגיב ומה יהיה הכי טוב לעשות כמו ילדה שמתעללת בשפן מעבדה אבל אני גמרתי עם המשחקים, אני אישה טובה רוצה לעשות כיף, רוצה קי...

הלכה לו האוזן, יותר מדי אהבה, יותר מדי טירוף לאישה אחת יפה הלכה לו האוזן והוא לא מתחרט, למרות שכולם אומרים שהוא מטורף, ומאשפזים אותו אפילו הבחורה היפה לא רצתה לקבל את האוזן, למרות שהיא ביקשה, אז מי המטורף כאן? היא אמרה לו אני אהיה שלך, אני אוהב אותך, אם תביא לי את האוזן שלך והוא הביא והיא לא קיימה את הבטחתה, היא אפילו נרתעה, גם היא חשבה שהוא טרללללה אז איפה היגיון פה? אין היגיון, הוא החליט, או שאלוהים שיכור, או שאלוהים מסומם, או שהוא צוחק על בני האדם, אבל אין היגיון לא משנה מה תעשה - לא תצליח לשלוט בדבר לא תצליח לתכנן - כי לא לך התכניות לא תצליח לארגן חיים או אפילו סביבה, כי מיד יהרסו אותה.

חם לי, הוא אומר ומטפס במדרגות חם לי, הוא אומר ונכנס לדירתו חם פה, הוא אומר בדירתו המזגן סגור, החלון סגור, בלי וילון ובלי תריסים השמש מכה על הגג, וחם פה נורא, חם פה, מאוד הוא פותח את המקרר, כן, יש בירה שחורה קרה, המקרר פועל, הבירה קרה, ושחורה הוא גומע בצמא כל-כך חם הוא מדליק את המזגן, הוא מתפשט, הוא נשאר בתחתונים, הוא שם מוזיקה, הוא מחכה שהדירה תתקרר חם פה, חם פה כל-כך, מאוד חם הוא סוגר את המזגן רק לרגע, הוא מעשן ליד החלון השמש מכה בראשו, הוא מת חם פה, מאוד חם, חם כל-כך הוא סוגר את החלון שפתח כדי לעשן, הוא מדליק שוב את המזגן, הוא שותה בירה שחורה - המקרר פועל, מאוד חם פה.

נו, אתה יכול לעשות פיפי, אתה יכול, אומרת אימא שלו ומביטה בו הוא עומד מול האסלה, הבולבול שלו בחוץ, רופס, והוא מנסה להשתין, ילד קטן למה אתה לא עושה פיפי, חמודי? מה הבעיה, פששש פשששש, היא עושה קולות של מים אבל הילד לא יכול להתרכז כשהאימא שלו לוחצת עליו, מצפה, מביטה בציפייה אז הוא חושב על הגן, ואיזה כיף היה כשהוא בנה מגדל קוביות, והגננת החמודה אמרה לו שהוא ילד טוב, הוא מחבב אותה ואז הוא השתין, ואימא שלו שמחה, כל הכבוד! הוא לא אהב שהיא מריעה לו עכשיו תנער טוב, הוא ניער, ומהיר להחזיר את הבולבול לתחתונים ולמכנסיים ילד טוב... ואיי, מטפטף לך, מטפטף לך על הרגליים הילד לא ענה, הוא שטף ידיים, ואימא שלו הביטה בו בחשדנות מטפטף לו על הרגליים, לתוך נעלי הבית היא רואה את כפות רגליו עם טיפות יסריח לך הרגליים עכשיו, היא אומרת, יסריח לך הרגליים, תשטוף את הרגליים, איך תעלה על המיטה? אבל הוא כבר יוצא, הוא לא רוצה לשמוע אותה, יושב עם רגליים על הרצפה כדי שלא תצעק, ורואה טלוויזיה איפ, איזה ריח, אומרת אמו בשאט נפש, הוא שומע, הוא לא מדבר, הוא בורח לטלוויזיה, סרטים מצוירים. 

היא לא זזה, היא פסל, והפסל מחזיק ספל קפה ולא שותה הקפה יתקרר לך, אני אומר, היא לא עונה, לא מגיבה, אפילו האישונים שלה לא זזים הפכת לדומם? אני שואל, אבל דומם לא מדבר, לא עונה, אפילו האישונים שלו לא זזים אולי גם המוח שלו לא חושב אני אקח את הספל, שלא יישפך לך, אני אומר וקרב אליה, מנסה לחלץ את הספל מבין אצבעותיה פתאום היא מתעוררת, מה אתה עושה?! זה הספל שלי, אתה לא תיקח את הספל שלי! אבל את לא שותה זו כבר בעיה שלי אני מניח לה, והיא לוגמת מהספל, ואז בוהה שוב בחלל החדר, לא זזה.

קירות לבנים, מאוד שקט, דבר לא זז, אולי האוויר יש רעש רדיו, לא שומעים צלילים שומעים ביטים וגיטרות, מאוד צמאים היא יושבת, היא יושבת, היא יושבת, על הרצפה הקרה ומשחקת באצבעות הרגליים שלה כי דבר לא קרה, ועד שיקרה, היא בהמתנה היא יושבת, היא יושבת, ומתעניינת רק כשהשדרן מדבר בין שיר לשיר, כולם טובים, כולם לעוסים, את כולם שמעו כולם לפני הרבה מאוד זמן.

אני בסתלבט אחי, לא עושה כלום, מעשן, שותה, אוכל גלידה ומעדני שוקולד אם היה לי זמן - הייתי קורא ספר, אבל אני עסוק בלא לעשות כלום מה, אפילו טלוויזיה אין לי זמן לראות, אני עסוק עד הצוואר במשחקים ומוזיקה יצא לך לאכול גביע גלידה שוקולד טילון, ארבעה בבת אחת, זה אחרי זה, ואחרי זה נשאר לך חשק לאבטיח ובולגרית? וואלה, יותר טוב מסקס, תאמין לי, בסקס סתם מזיעים ובולעים נוזלים זה של זו יצא לך לשתות בירה שחורה אמתית שהיא יותר מתוקה מגלידה שחורה?

מתי היא אמרה את זה כשכבר היה מאוחר מדי בזמן לא מתאים לאף-אחד לא היה יותר מה להגיד גמרו עליה את ההלל כל אותם דורשי שלומה למצולות נעלמה נבקקה מהאדמה נפלה שלהבת בראשה התרוקנו המעגלים וכל שהיה כמו לא היה רק אבן דרך בדרך לישועה כי נפלה הלהבה בתוך הבורות שלה ולא היה זיקוק להאיר את החשכה רק הבהוב ולא יותר זרע המשאלה פנה ימינה, שמאלה לא נשארה ברירה רק לעשות קומזיץ על האש עם כל המשפחה, ולהזמין חברים, אפילו כאלה של שלום-שלום, כדי לנפנף מעל הבשר ולדחוף לפיתה, שתהיה טעימה עם הרבה חומוס וסחוג, ולא לשכוח חמוצים, כי זה טעים ואז לשזף את הכרס לאור הירח, כלומר להשתזף, באור הירח, כדי לתפוס צבע של ירח, כי יש לה פני ירח, ובגלל אומרים עליה שהיא יפה כלבנה.

נסעה, לא יודע לאן נסעה לבלי שוב לא ראיתי את עיניה היפות עידן ועידנים כמו שאני ככה, בלי חוט למשוך בו כמו שאני מפרפר על אדן חלון חשוך באים אליי זבובים כל לילה, אוכלים מגופי באים אליי עכבישים ודוקרים אותי ואני חצי מעופף, עם רגל מ-חוץ לחלון מריח אבק שריפה בשדות הגדולים הבוערים ואפילו הירח עולה באש, כשהוא מוטל על צלע הר מתאבד כל לילה בשנייה, בהשלמה עיניים כאלה בוהקות לא ראיתי, מציצות מתוך הלילה לבלוש את מעשיי צהובות מתוך סבך החושך אישונים לא נעים, מדויקים, נעולים מטרה קפצה אל מותה, בטח קפצה רצתה החוצה, אז קפצה קפצה אל מותה, נבלעה באדמה לא ראו אותה קודם, לא ייראו אותה חושבת אולי זו הדרך, למצע מי-גשמים על מים סוערים על פנים שחונות וסדוקות על לשון יבשה כמו קרטון חשבה שהיא כבר מגיעה, אבל לא הגיעה מעולם חשבה שהיא כבר נוגעת, אבל לא וזו הייתה נבואה שלא התגשמה, שתמות בשיבה טובה מיתת נשיקה במיטתה אמרו שהיא הלכה רחוק מדי אמרו שלא תחזור חיפשו אותה שנים גמעו מרחקים לא נשאר כלום מלבד מים רדודים.

גומות קטנות בלחיים שמנמנות אותן אצבוט יום ועוד יום ועוד יום והיא יפה, אלוהים יודע כמה אבל היא שותה, וזה עושה אותה רעה כל הלילה הלב על האש, את עיניה אבקש אין מחר, אין עתיד, רק תחליף לתחליף וכמו שהיא באה ככה היא הלכה מסעות במדבר כמו שבויה יפה מסתכלת מטה, לא רואה שמיים רק אותה רואה, משתקפת במים.

למה לא אוהבים את הציורים שלי...? הציורים שלי יפים, אני אוהב את הציורים שלי פיקסו כתב שלקח לו 4 שנים לצייר כמו רפאל "מי זה?), אבל לקח לו כל החיים לצייר כמו ילד קטן ואני מצייר כמו ילד קטן כבר מעכשיו, בלי רפאל ובלי כלום אז למה אתם לא אוהבים את הציורים שלי? תאהבו את הציורים שלי, בבקשה, כדאי לכם אם תאהבו את הציורים שלי, אני אוהב אתכם ואתם רוצים שאני אוהב אתכם, נכון? אז תאהבו, את הציורים שלי, ואני אוהב את השירים שלכם הולך? דרך אגב, לא כתבתי שיר ראוי לשמו כבר יומיים, אולי שלוש, וזה מאוד מדאיג אותי אני חושב שאני עלול לאבד את זה מה אתם אומרים, אפשר לאבד את זה? כן, השירים שלי נורא גרפיים, אבל זה רק בגלל שלא התייחסו אליי כשהייתי קטן, אז כל היום הייתי רואה טלוויזיה אבל הם בכל זאת יפים, נכון? תגידו שהשירים שלי יפים, אל תתביישו הם כמו שרמוטה עירומה שפותחת רגליים באמצע הרחוב, אבל הם יפים אתם לא צריכים להסתכל על הגוף של השרמוטה, על הסיליקון וכל הבוטוקס, אלא על העיניים שלה לשרמוטה של השירים שלי יש העיניים הכי יפות, הכי יפות בגן, הכי יפות בבית-הספר, הכי יפות בצבא הכי ...

עוד מעט יבואו בחירות. היא חיה פוליטית, מזדהה עם מיעוטים. אבל זה לא העניין פה. את הכול אני עושה בבית, שוטף, רוחץ, מקלף, מבשל, שובר, מרסק, מנפץ, והיא לא עושה כלום, רק רובצת במיטה ומחכה שאזיין אותה. ואין לי בעיה לזיין אותה, באמת, היא מאוד מושכת וסקסית, גם בראש, בעיקר בראש, אבל יש לי עוד דברים לעשות, כמו לעבוד על הרכבת התחתית של תל-אביב. תל-אביב הזונה שוכבת עם רגליים פתוחות, ואני מזיין אותה, מזיין, אותה. זו היא תל-אביב, השרמוטה של המדינה שנותנת לכל אחד ואחת לזיין לה את הנשמה, גם לכאלה שלא ברור אם הם זכר או נקבה. ואת מירוצי הסוסים אני מבצע בנגב, בין קטיושה לקטיושה. אני רוכב על הסוס כמו נמר, כמו רץ על גחלים, ואת כל הכוח נותן, ומשיג את המטרה שלשמה נוצרתי, להגיע ראשון במירוץ סוסים. את הקו הם עוברים כמו ב-מה שמו, נו, איך קוראים לו, כמו ההוריקן שחוצה את קו החוף מהים ומטביע והורס את כל הנקרה בדרכו, כולל פרחי הבר. ואז יש הרגשה של מבוכה, זה בטח קרה גם לכם, איך פתאום יש לכם זקפה דווקא בשעת אסון. ואתה מגלה שהאישה המושכת שלידך שבכלל לא מכירה אותך, ואתה לא אותה, חשה אותו הדבר. הפטמות שלה עומדות כמו מס...

הוא קם ממרפסת ביתו ומרגיש כאילו מנסרים לו את המוח שתייה חריפה מוגשת צוננת בטעם ענבים, ותות ואגס והוא שותה את כולה בצימאון גדול כאילו אין מבלעדיה הביצים שהוא הולך עליהן צורחות ונשברות בים צהוב תחת רגליו בין אצבעות הרגליים מנביטות שבלים של שיגעון כאילו הוא הולך אל מותו במודע, ולא רק הולך, גם רוקד ושר בדרך טעם השפיך על שפתיו מזיינים צמאים לגירוי וריח הזרע החריף, ריח דבק ואורן.

הוא מקלף את הקלמנטינה כמו שהוא מקלף עור אדם הם תלויים אצלו שורות-שורות במחסן הבשר הקפוא וגם חתולים קפואים יש שם, פוערים שיניים כמו גל של עצמות רזים כאילו אין עליהם בשר כלל הוא חי על קופסאות במעבדה של דקסטר שם הוא מטביל תולעים בחומר משמר וצבעי מאכל כמו שהוא מטורף, כך העולם שיצר אותו זה לא הוגן לצפות מאדם להיות שפוי, אם משגעים אותו כל החיים כפות בכותונת משוגעים כי לא עמד בלחץ, של העולם המשוגע על המודעות השפויה, והתנפץ מאכילים אותו דייסה ומרק רגל קרושה משחקים אתו בלגו, תבנה לנו בית, ושים פיל בחצר סתם, בשביל שעשועים.

מטלטל את הרכבת בדרך לגיהינום בארץ גשומה חשוכה, מלאה בורות בוץ עצים רעים מטים ענפים צוחק לגשם של עולם לא נגמר והלילה ניתז אל המיטה שלה בקולות עורבים דופקים על זגוגית החלון שאגת אריה וייללת תן רוח משחקת באלימות בגגות הרעפים האדומים הוא מתהפך בשנתו במוטל זול קול חריקות הדלתות ורעשים וצעקות רוח מרוממת להבות אל מתחת לחלונו והלילה מתהפך בשנתו, כמו שהוא עם עצמו רעבות חיפושיות הזבל החופרות בארגזים והלילה מתמוטט לתוך חלומות ביעותים ליצנים קטומי אפים מנסרים חלומות של ילדים קטנים שבוכים בלילות תוך כדי שינה הרוח מתהפכת והשבשבת חגה כמוכת שיגעון ילדים עומדים על אם הדרך קטועי איברים, נשענים על קביים ובעיניהם להבה שחורה קרה ריקה.

"וואו, איזה פרצוף תשעה באב יש לך, מה קרה?" - שבוע קשה, יקירי, שבוע קשה, תן לי משהו לשתות. "בבקשה," - מה זה? "שוקו," - מה קרה לך, יקירי? ביקשתי משהו לשתות. "אה, טוב," - מה זה? "קפה," - אתה מטומטם? אתה אימפוטנט? ביקשתי משהו לשתות! "טוב, תירגעי," - אני אזיין את האימ-אימ-אימא שלך, בן זונה! פוטנה! תביא לי משהו לשתות! מה אתה לא מבין?! משהו לשתות! "טוב, קחי," - מה זה? "בירה לאגר כהה 7 אחוז אלכוהול," - תודה.

קיבל מה שקיבל ולקח מה שלקח אכל חצי אבטיח הוא אוכל רק ירקות ופירות אין לו בעיה עם ירקות ופירות מבושלים, הוא לא אוכל קטניות, קמח, אורז, סולת הוא לא אוכל מאפים זו שיטה שלו לשמור על מוח נקי, כשהוא יוצא לצוד בעמק הסיליקון כל רווח הוא כמעט כולו השקעה לעתיד טובת האנשים באמת חשובה לו הוא אומר שאנשים בודדים, ורוצים להתקשר ביניהם במשהו משודרג יותר מטלפון הוא בנה את הקופסה הכחולה, אבל הבין שקודם כל הוא צריך לבנות מחשב כמו שהוא רואה אותו, וזה מה שהוא עשה ואחרי שהיה לו מחשב, הוא פרץ את קירות הבתים של כל האנשים, עם המחשבים שלהם, וגרם למחשבים להתקשר ביניהם בהתחלה זה היה צבא, בנקים, ענקי תעשייה, ואז כל אדם פשוט "כמוני וכמוך" שמכין פיצה בתנור והשאיפה שלו להביא את התקשורת לכל מקום בכל זמן, בצורה הנוחה ביותר, גרמה לו לעבור לעשות את הסמארטפון, אחרי שהחליט שאפילו המחשב מסורבל מדי אי-אפשר להוציא אותו לרחוב אחרי מותו הוא השאיר עולם מתוקשר יותר, שנדמה קטן יותר, כי כל אחד היה יכול להגיע לכל אחד בלחיצת כפתור מכשיר ידידותי וקל לשימוש, שמתחשב בחוסר הידע של האדם הפשוט במ...

יש לך פה פיתה ופה לחמנייה תכין לך משהו לאכול, לא קניתי לחם היום אני בעצמי לא יודע מה אני אוכל אולי אני אוכל ירקות, פירות, סלט ישנתי כל היום כשהליצנים הכחולים מרחפים מ-עבר לחלוני, ושרים לי אלה היו שירים נעימים, כי הם היו ישנים, והם היו בעברית ואז איזה ירח בא ולקח לי את החשק לשתות, אז שתיתי קפה במקום הקאתי אותו הרבה אנשים לקחו חלק ביצירת השירים, טבה-טבה-טבה-דו כל הטקסטים שלי, אולי הוסיפו קצת אני מנגן על הקלידים של המחשב, גם אני מוזיקאי תנסו לעשות שיר בלי מילים, זו כבר תהיה נעימה או קונצרט עכשיו הוא נכנס להתקלח, אני לא יודע אם יש מים חמים מזג-האוויר מתקרר וכמעט לא צריך מזגן בלילה עכשיו הוא מציע את המיטה, נאבק עם הגומיות של הסדין אני כבר שלושים שנה ישן בלי מצעים, ואין לי בעיה של סדינים עכשיו אני רעב אבל לא מספיק בשביל לאכול אפשר לסתום את התיאבון עם קפה אנשים כבר לא משתמשים בגז, יש כיריים חשמליים זה מונע תאונות היא רצתה להכין משהו על האש, אז הדליקה את הגז, ואין גז שכחה לסגור את הכפתור, אחרי הכול גם ככה אין גז אבל הגז התחדש בזמן שהיא כבר הלכה לישון, ומיל...

קשים חייו של נווד. עליו לנדוד בגשם, בשלג ובקור. עליו לנדוד בחמסינים, בשרב ובחום. ואין לו מחסה, ואין לו מיטה, ולא שולחן ערוך, ולא אינטרנט. על מקלו בחום ובקור הוא מדדה מעיר לעיר, רגליו כשלו, כוחותיו אזלו, הו, מה מר גורלו. ישן ברחובות, ישן בגנים ציבוריים, באין סיגריות מעשן פרחים, אכן גורל מר. ישב בפאב, שתה, שתה, שטח את כאבו לפני חבר לרגע, שקנה אותו בבירה. עץ לו החבר לרגע עצה - אם מר לך להיות נווד, אז תפסיק להיות נווד. הרי זו עצה נפלאה, התפעל הנווד, ומאז הוא לא נווד.

אהובתי-אהובתי-תי-תי אל תלכי לבדך אל תלכי לבדך בשדה המוזהב יקירתי-יקירתי-תי-תי אל תלכי לבדך אל תלכי לבדך על המסך הצהוב הוא יעטוף אותך סמי מוות, הוא יאבק פרחים, קינמון וריח קטורת, מזמור צועני לשתות ארגזים מלוא החופן, של זיכרונות רעים, חלומות וסיוטים לא נעימים, מיטות מסמרים מכשפה שלי-מכשפה שלי-לי-לי אל תלכי לבדך אל תלכי לבדך על הים הצהוב אהובת לבי-אהובת לבי-בי-בי אל תחצי לבדך אל תחצי לבדך את ים סוף הוא ירקום לך קללות אלפיים, בצבעים וחוטים, ויגרום לך להישמר שבעתיים, ממיני טורפים הוא יפיץ שמועות באינטרנט, שהחזה שלך לא אמתי, ויזיל דמעות תנינים לעינייך, כדי שלא תראי אישה שלי-אישה שלי-לי-לי אל תלכי לבדך אל תלכי לבדך ביקום הקודר.

הוא מתרגל לזה. הוא מתרגל לכל דבר. לשלשלאות על הצוואר, על הרגליים. לאוכל המעופש, לבשר הנא. ל-הכול מתרגלים, אתה יודע, בסוף מתרגלים ל-הכול. אבל למה הוא צריך להיות קשור באמבטיה? זה חוקי בכלל? לא, אבל הוא אוהב את זה. יש לו מים כמה שהוא רוצה, לא סגרתי את המים. הוא מתקלח ושותה 24/7. הוא רצה להיות דג, שיגע אותי עם זה, אז נתתי לו. אבל הוא עירום. כמובן, דגים עירומים. גם חיות. שלא תקרא לבן שלי חיה, אתה שומע? הוא דג, וזהו זה. בסדר, בוא נלך לסלון לשתות משהו. מה אתה רוצה? יש בירה, בריזר, יין, יין פטישים, יין מסמרים, מיץ אלכוהולי ואלכוהול. תביא אלכוהול. קיבלת. מוזג לו. אתה אל תפיץ את השמועה שיש לי דג קשור באמבטיה, כי אז יהיה חבל שהראש שלך ייפרד מהגוף שלך. אתה לא צריך לאיים, אפילו בצחוק, זה לא העניין שלי. זה לא היה בצחוק. יש פה אנשים ברחוב הזה שקושרים כלבים, חתולים, עכברים, אפילו דינוזאורים וגם פילים ויונים, אז אני קושר דגים, לא ביג-דיל, לא עסק גדול. אתה צודק. רק אתמול ראיתי את הבן של תקווה מהבניין ליד שהוא נמר והוא קשור בחצר. ואנשים עוברים, רואים, ואף-אחד לא מתערב. כי נמרים צריכים להיות קשורים, אחרת...

מה אתה חושב? מה הוא חושב? אני לא יודע מה הוא חושב, אבל הוא חושב שהוא צודק. השאלה היא אם באמת הוא צודק, או שנדמה לו. יענו בנדמה לי? הוא אוכל עכברים, הבן-אדם, כי אין לו מה לאכול. הוא אוכל סוליות נעליים, משומשות, מטונפות. הוא מבשל נעליים בסיר ואוכל אותם, הוא אופה אותם בתנור, הוא שם עליהם רוטב, בחיי אלוהים. אולי הוא צריך קצת ליפול אחורה, אתה יודע, כמו שאנחנו נופלים, בשביל לקום קדימה, אתה יודע, כמו שאנחנו קמים. הבאתי לו פיצה, אני עשיתי מקפוא בתנור שלי. הבאתי לו אותה עד הבית באופנוע, שמתי את האופנוע ליד הבית. טיפסתי, בחיי אלוהים, שמונה קומות ברגל, דפקתי על הדלת, אמרתי לו תפתח. פתח פתח קטן עם מנעול עליון, שאל מה אתה רוצה. אמרתי הבאתי לך פיצה, שאל אם היא מורעלת. אמרתי לו, אז הוא פתח והכניס אותי. היא הייתה מורעלת? מה? הפיצה? לא. אז איך הוא ידע את זה? כי הוא שאל אותי. והוא האמין לך? כן. למה? לא יודע. הוא אכל את הפיצה כשאני שותה בירה, אמר טעים, יכול להיות יותר טעים. אמר אם יש בזה רעל אני בא להרוג אותך, ואחר-כך הורג את עצמי. ואז אמר לי שלום והלך לישון. מה, הלכת? לא, נשארתי כמו שאני, על הספה, שותה...

כן, היא עברה בחושך, מ-גן המשחקים לחצר בית הספר שם חיכתה לה המפלצת, עם ככפפות סכינים כמו פרדי קרוגר היא חיכתה לה מ-עבר לפינה, וכשהיא עברה - חפנה אותה אני המפלצת ואני שונא אותך נורא מי אתה, מה אתה רוצה? שתמותי... אמרה המפלצת ופיה צחנה למה? מי אתה? אבא שלך... אמרה המפלצת והידקה בגרונה הסכינים חתכו כמו דרך חמאה, תלשו עור ובשר ואיברים, ופירקו את העצמות זו אהבה של אבא, אמרה המפלצת לאבא שלי יש סולם, מגיע הוא עד השמיים ואבא שלי הוא גיבור, אוכל ארוחה פעמיים ואבא שלי הוא הכי בעולם...

בלי חולצה אפורה, אבל עם חולצה אדומה, הוא יצא לשביל הכתום, שנצבע צהוב מהעלים היבשים שנשרו ברוח. לא הייתה לו מזוודה, אבל הייתה לו חגורת נפץ, והוא לא היה צריך אותה, אז הוא זרק אותה לנחל, ושם היא נוטרלה. הגיע שוטר, מאוד יפה ומנצנץ. וריחף אותו גבוה-גבוה לבית-הכלא שבמרומים. שם היו עננים, אבל הם היו רטובים, כי הם היו עשויים ממים. לכן הוא החליק לים על קשת בענן ושחה אל האי הקרוב. הרבה עצי קוקוס, מעט לאכול ולשתות. הוא ביקע אגוזי קוקוס באבן ושתה ואכל את הפרי. זה היה לו מדליק. אחר-כך הוא החליט לעשות קעקוע, אז הוא עשה קעקוע לעצמו של בתולת ים. על הכתף. הימנית. שלו. וכשהסערה גאתה הוא נטרל את מטען החבלה.

הוא גמר לעצמו את החיים עם שק על הראש ודף מודבק לשק לאשתו שלא תוריד את השק ותתקשר שיפנו אותו הוא לא רצה שהיא תראה את הפרצוף שלו מנוקב ומת האיש ישב ליד החלון ועישן סיגריות טקסס, והיה ממש חייב לחרבן כשהוא ניקה את עצמו הוא חשב לו היה לי אקדח, הייתי גומר את עצמי כאן ועכשיו האיש עישן סיגריות ושמע מוזיקת קאונטרי האיש שתה בריזר כי בירה לא עושה לו טוב הוא חשב שהוא יושב בחושך וכל הרחוב פרוש לחלונו הוא חשב שהוא יכול לראות הכול ואף-אחד לא יכול לראות אותו ראו אותו האישה יצאה לצוד חזרזרונים קטנים, וזה כל מה שהיה מעניין באינטרנט בינתיים הלא-אנשים חיים, והלא-פועלים עובדים, ולא מדענים ממציאים, והלא חיילים שומרים על גבולות הערים והגלדיאטור שלו עובד באורווה ביום שישי מאוחר בלילה כדי להשיג כסף בשביל להתאמן בבוקר הוא קם ולא היה אף-אחד בבית מלבדו קפה וסיגריה עם מאזי סטאר ברקע, ומישהו שואל שאלה בנאלית באינטרנט לבדוק שהוא עוד חי, שלא התאבד במהלך הלילה הוא עונה תשובה בנאלית להוכיח שהוא חי, ועושה עצמו שלא ידע את מטרת השאלה טוב שנשארו קצת אנשים טובים הוא פונה לבלוע כדורים.

מי הוא האיש הזה עם שיני הזהב שמגלגל את קוביות המזל העשויות שנהב ובחצר קדים כל הליצנים אל האיש במגבעת שפם כבד יורד מעל פניו אל האדמה מתחת הם אומרים שהם עובדים בכריית יהלומים במכתשים הגדולים, ודובי הקוטב משאירים עקבות ולפעמים גם טיפות דם אדומות ואיש הזאב מיילל בלילות לאהובתו משכבר והערפדים פשוטים על הכפרים בלילות ומקיזים דם מצוואר כה רבו מעשיו של הקוסם על ראש ההר מתבודד ואומרים שאינו אוכל ושותה וקרני השמש מאירות את עלי החסה שלו ומים ניגרים מצלעות ההר עליו הוא נמצא, וממלאים את בריכות הקרפיונים בלילה דומה הארץ נחשים ועקרבים חגים במחול סביב מדורה, והארץ נרדמה איש אחד על מקל וקב הולך את הדרך, ורגליו חבושות בעורות זאבים באמתחתו אבק שאיפה ומשחות מרפא, ואבן אדומה קבועה במצחו ברצועות לבנות.

גבר מדופלם הולך כל יום לים, נעקץ ממדוזות בכוונה, כדי שנשים ישתינו עליו והילד הוא עצוב, רואה שקית בים, מתכופף, מנסה להרים אותה, ונעקץ, מגלה שזו מדוזה והילדה, שנכנסת אל הים, להשתכשך במים הרדודים, ובטעות דורכת על מדוזה, שעוקצת אותה והזקן המטומטם, שהורג מדוזה ושם אותה על הראש, כי זה קריר ומלא מים, ומצנן את החום הו, היא הייתה יכולה להכין סלט מצוין ממדוזה, אבל היא לא עשתה את זה הם שחו סביבה ועקצו בלי רחמים, כשהיא נאבקת לצאת מהמים והאישה הזקנה, אוי, דרכה בטעות על שקית, שלא בטעות לא הייתה בכלל שקית, אלא מדוזה שנשטפה אל החוף, ועקצה נוראות. הגבר המדופלם שמח מאוד להשתין על האישה הזקנה.

לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד, גם לא מה את מנסה להגיד אני אומר כיסא ואתם אומרים שולחן אני אומר בית ואתם אומרים נהר אתם חושבים שיש קשר בין מה שאמרתי ל-מה שאתם אומרים אולי יש קשר, אבל לא הבנתי אותו כן, אז שתיתי הרבה בתקופה האחרונה, וזה קצת דפק לי את המוח, אבל אני מרגיש בסדר והקופסה עוד עובדת לפחות אני לא עצוב כאילו כל הקיום שלי מסתכם ב-מה שאני עושה במחשב, כאילו אני באמת כותב רק מה שאני חושב ומרגיש ואם אני "מעז" לפרסם שיר או סיפור - זה אומר שיש לי ג'חה? למה? אני צריך לבטל את עצמי, כאילו אני לא קיים? כולם מדברים כל הזמן בכל מקום, למה לי אסור? וכמו שכולם חושבים שהם צודקים, והם באמת צודקים, כולם, גם אני חושב שאני צודק, וגם אני באמת צודק עדיין נדמה לי לא הפנימו את הטכנולוגיה הזאת שנקראת "אינטרנט", אנשים חושבים ש-מה שהם רואים על המסך, שמישהו כתב, זה כל מה שהוא כאילו כל החוויות שלנו וכל מה שאנחנו מסתכמות בכמה מילים.

במרכז הקמפינג היה פסל של האל הגדול - מוכר הארטיקים כולם היו באים להתייחד עם זכרו של האיש שהיה מסתובב בקמפינג, ומוכר ארטיקים אנשים סיפרו בדמעות איך הוא היה ניגש אליהם, ומוכר להם ארטיק קולו החמים, עיניו הבורקות "כל-כך מלאות חיים," הם ייבבו עתה כינורות צווחניים ומקוננים פושטים על העמק בלילות, ומקוננות על לכתו "עלה לשמיים," אומרת האם לילדה הקטן, והוא בוכה, כי הוא נזכר בארטיק שאכל והארטיק נגמר "למה, אלוהיי הארטיקים, למה?!" מקוננים כולם, אך אין קול ואין עונה ובינתיים, בדמעות, הם קונים ארטיק ממכונה, שמוכרת ארטיקים לפי מטבעות בחריץ.

+ אני וחינה בתוך קופסה. - מה? + בין העיר לכפר, אני טחינה בתוך קופסה. - את טחינה בתוך קופסה? + אני טחינה בתוך קופסה. - על מה ולמה? + בוא אני אסביר לך - מתכוונים כולם להיות לאפה, ובלאפה יש טחינה. זה הולך עם פרגיות, מעורב, שווארמה, ואפילו פלאפל. אבל מה, זה בתוך לאפה. אז איפה זה יהיה, זה נאכל. אבל מה המקור? טחינה בקופסה. כי לפני שהיא הייתה בלאפה למשל, היא הייתה בקופסה. - מה זה אומר? + ש-כל דבר מתחיל ומגיע ממקור. + מקופסה? + תן לי לסביר לך כך שתבין. זרע הופך לעץ. בית גדול מתחיל באבן אחת. סופר גדול מתחיל מלימוד א' ב'', - אה, עכשיו אני מבין, כשאת מדברת על סופרים אני מבין. + כמה מתנשא, אתה לא מבין, כי שכחת את ההתחלה. אבל זרע ואבן אתה מבין. - כן, כמו שבהתחלה לא היה כלום, רק משב רוח קל, שהרעיד את החלומות הגדולים שכלואים בפנים... + כן, ומה קורה אז? - יוצאים לשוח בסירות הדייג, מפליגים בספינות, לאט ובמתינות. עוברים על פני סערות ומשברים, ומתחזקים ומתקנים, והופכים עצומים יותר, גומאים מרחקים, עד שמגיעים. + ומה אז? יוצאים לנמל הבא.

כבר עברו השנים ועברו הימים ונשארנו בודדים נגמרו העבדים, התחלפו הפראיירים, ואנחנו רעבים אז איך זה יכול להיות ש-כל יום שלכת? הלו פעם בשנה היא באה ומזדיינת חורפים ארוכים, שבתות קצרים, ואין מים בברזים ילדים רעבים, אמהות אדוקות בשבבי הזיכרונות אז איך יכול להיות שלא בא חורף? הלו פעם בחודש אני מסוגל לספוג את - את זה שהיא אומרת - לילה, לילה, הרוח נושבת לילה, לילה, הומה הצמרת לילה, לילה, 'כבי את הנר לילה, לילה, כי הכול ממילא בוער לילה, לילה, ואין איפה להסתתר לילה, לילה, לילה, לילה, כל יום סיפור אחר אז היא אומרת ש-חם והיא אומרת ש-קר, והיא אומרת גם אין דבר וכל היום מתלוננת כמה החיים קשים, אבל לא עושה כלום לשפר את המצב אז מה את חושבת, שהפתרון ייפול לך מהשמיים? שמישהו על סוס לבן יבוא ויציל אותך בינתיים? כי הלילה כבד והשווארמה חמה, ואין לך בחיים מטרה מסתובבת כמו פורפרה, כל הזמן בתנועה, אין לך מנוחה אז מה את חושבת? שמתי שהוא תצליחי לכבות את כל השרפות? אז למה הבאת ילדים אם את מתלוננת שהם עושים לך צרות? תאכלי את הלבן, עם מלח ובצל, תאכלי אותו מלא, זו הדייסה שרת ...

אני מסתדר מצוין, תודה יש לי חגורת עור מצופה נחושת, היא מנחשת כי היא מ-עור נחש לא מרשים אותך? יש לי זרבובית בלורית לתפארת, שחורה וחזקה, את יכולה למשוך בה לא מרשים אותך? יש לי הרגלים מגונים, לחטט בין אצבעות הרגליים, לאכול את הסמארק מהנחיריים, לאונן תמיד-תמיד כפליים לא מרשים אותך? יש לי יש שלישית, אחת לעשות ביד לי, אחת לעשות ביד לך, ואחת כדי לנפנף בזנב, ולהרים את הרגל החמישית לא מרשים אותך? יש לי אוזניים פלונטר, הן תמיד מסתבכות והרגלים מיניים מגונים, כמו לדחוף את תנוך האוזן שלי לכל מיני חורים לא מרשים אותך? אז תלכי להזדיין, גברת, ולא איתי אני כל מה שאישה רוצה, ואם אותך זה לא מרשים, כנראה שאת לסבית, אחותי אז תמצאי אישה ותעזבי אותי אני כאן כדי להתגלגל בגלגל הענק, הוא לוקח אותי גבוה ממל, ואני רואה אותך כל-כך קטנה, ממש נמלה לא מרשים אותך? כי אימא שלך זונה ואבא שלך סרסור, ואת מוצצת לכל החבר'ה מה זאת אומרת מה רע בזה? ל-מה יש סוכריות? גומי מנחושת אדומות מלאות סוכר, עם אבקת סוכר בקצה את צריכה להזדיין בשקט שלא ישמעו, אחרת אותך יכלאו לא אותי כי אני -...