הליקופטר

 הוא ישב בשירותים בזמן האחרון  הגוף *לא* מכריז שהוא צריך לחרבן אם הוא לא יחרבן החרא יציף אותו אז הוא הולך לשירותים אפילו שהגוף ל מכריז עושה נוד קטן או שניים ופתאום זה נשפך אבל באותו יום החרא היה קשה מאוד הוא הרגיש כאילו יש לו צינור בתחת החרא יצא לאט-לאט ובסבל אם הוא לא היה קשוח - הוא היה בוכה וכשנדמה שהוציא - באה עד נגלה, אותו סיפור כשגמר לחרבן הביט באסלה וראה שני גללים ארוכים, עבים וקשים הוא לא נוהג להביט בחרא שלו, אבל סיקרן אותו מה גרם לו לכזה סבל אחרי זה התחת שלו שרף, כלומר הרקטום הוא משח משחה נגד טחורים, מ-תקל קודם, לכן הייתה לו משחה בבית הרקטום שלו כשמישש הרגיש מפורק לאחר יום אותו סיפור יותר מהיר, אבל יותר כואב שום הוא מרח משחה, כאב לו ושרף לו הרקטום.

 ראיתי אותך זורחת בחשיכה כמו אבוקה גדולה היית ניצוץ בחושך של נפש דואבת לי היית אבוקה גדולה החיים שוחקים אותי שיגרה ואני סתם כמו כל אחד, בעיניי השני צרכן כמו כולם כי חייבים לאכול חושב שהוא מיוחד - לא חושב שהוא מיוחד עפר לרגלייך ויהלום במצחך באמצע הג'ונגל, את היית באמצע הג'ונגל, בחשיכה אבל זרחת כמו אבוקה הפנים שלי שחולפות ברחובות לא אומרות דבר לאף-אחד.

 לפעמים נדמה שהכול נשבר שהכול אבוד שהכול הרוס אין בריאות פיזית אין בריאות נפשית אין בריאות בריאותית אבדה התקווה אין נחמה אין ניצוץ אור בחשיכה לפעמים נדמה ש-כל מה שאתה מסוגל לו, לעשות זה רק לנשום, וגם זה בקושי שמש שוקעת, שמש זורחת אחרי כל לילה בא הבוקר, יום חדש זה כמו גלים הגל עובר אותך ואז אתה בסדר לכולם יש קשיים ואתגרים הם לא מדברים על זה הרבה, כי אוזניים אחרות לא אוהבות לשמוע את זה אבל לכולם לפעמים קשה, אפילו קשה מאוד הגל יחלוף, השמש תזרח, הבוקר יאיר אתה ואת תהיו בסדר גמור.

 והייתה לי מאפרה אהבתי אותה, את המאפרה פעם מאפרה כזאת היית עולה מלאן כסף קניתי אותה בזול מאוד היא יושבת יציבה על השולחן אני שוכב במיטה או יושב ומאפר לתוך המאפרה ומכבה בה את הסיגריה כשהסיגריה נגמרת המאפרה הזאת נותנת תחושה של כבוד לי ולפעולת העישון שלי היו מתחילים בעישון שהיו מאפרים לתוך כוס נייר הרבה זמן הייתה לי מאפרת פח עם קצוות חדים שכואב כשאוחזים בה לרוקן אבל זו מאפרת זכוכית עבה, גם כבדה מאוד, יחסית למאפרה נותנת תחושת יציבות כאילו בכל זאת יש יציבות בעולם, לפחות אשליה בזמן שמעשנים כשברור שזה בכלל לא נכון מדליק ערוץ רדיו באינטרנט שמשדר צלילים של טבע לא מבוימים שותה את כוסית הערק שלי לאט-לאט מעשן את הסיגריות לתוך המאפרה היקרה יקרה בלב, לא בכסף וכמה שהיא זולה, למרות זאת היא מרגישה נוכחת יציבות, כבוד לפעמים אדם צריך את הרוגע שלו כל אדם עושה את זה בדרכו, וכולם צודקים, כל אחד והדרך שלו, בני-אדם הם לא העתקים אחד של השני אצלי זו פינת ישיבה עם ערק, סיגריות והמאפרה וצלילים טובים מהרדיו לפעמים יוונית, לפעמים שירים בריטיים לפי הפוזה שמצב-הרוח שלי נמצא.

 היא באה אליי עם קוקו פרוע ומכנסיי בד גדולים עליה בהרבה והביטה עליי מחייכת כשאני שרוע על המדרכה בוא, אעזור לך, אמרה, ושלחה יד שבעזרתה קמתי התחלקתי על בננה, אמרתי כי תמיד בסרטים מצוירים מתחלקים על בננות היא צחקה יש לך דם על הברך, היא אמרה, בוא אליי, אטפל בך הלכתי עם סל המצרכים הביתה שלה והיא הושיבה אותי על הכורסה כרעה לרגליי וטיפלה לי בברך עכשיו זה קצת ישרוף... היא אמרה ומרחה יוד כאבתי זה לא נורא, היא אמרה, אתה גבר קשוח, לא ילדון קטן ושובב היא אמרה קודם אטפל בך ואז השתמשה במילה שובב קלטתי את המסר אבל לא היה לי דחף מיני, ב-של גילי אבל גם לא רציתי להשיב את פנייה ריקם חזרתי הביתה אחרי שירדתי לה איזה עשרים דקות או חצי שעה היא גמרה שוב ושוב ואפילו נתנה לי נשיקה בקצה של השפתיים הטריק זה לדמיין שאתה אוכל לאפה היא אמרה - אתה יודע איפה אני גרה.

 ראיתי עצמי מתמקח עם סוחר עתיקות על כד שמן שהיה שלי פעם, בגלגול קודם כלשהו הוא דרש מחיר מופקע והיה אטום כמו קיר לבנים אמרתי לו זה שלי, מנסה להשיג חזרה רק את מה ששלי הוא עשה תנועה מזלזלת עם הידיים וגירש אותי חזרתי כעבור חצי שעה חטפתי את כד השמן וברחתי הא צעק כמו ילדה קטנה רצתי כאילו רודפים אותי לקטול את חיי למרות שאף-אחד לא רדף אחריי אחרי זה נרגעתי ושפשפתי באהבה את כד השמן שלי אימא שלי שהייתה צעירה ויפה הייתה יוצקת ממנו על גופה ואני התינוק הייתי מסתכל בהתפעלות על יופי האישה וגופה והיא הייתה מתאדמת - אתה עוד קטן ומכסה את פניי בסדין אני הייתי מנער את הסדין ממני\ והיא הייתה אומרת שוב ושוב בקול שקט - סליחה, סליחה.  

 שמתי לב שהיא אוהבת למצוץ את האצבע שמלה מרופטת ומקומטת שיער סתור ארוך שחור לא מטופח מבט של פחד בעיניים בקושי זזה לקחתי אותה לאיזו חצר נטושה השחלתי את הזקפה שלי לתוך הפה שלה היא לא הייתה מיומנת, אבל ניכר שזה מצא חן בעיניה היא אכלה לי את הזין כאילו אין אתמול קניתי לה תפוח סוכר הסתובבנו בלונה-פארק אהבה דווקא את המתקנים לילדים אהבה את קרוסלת הסוסים חשבתי לקחת אותה הביתה שלי ולהפוך אותה חיית המחמד שלי אבל מגיע לה החופש שלה מגיע לה לגדול ולצמוח היה מופע בעיר של להקה קיטשית מסחרית קניתי ל כרטיסים, לה ולחברות פגשתי אותה בפארק וליטפתי את פניה נשקתי נשיקה ארוכה ועמוקה על פיה אמרתי לה את משוחררת לשמוח נתתי לה את הכרטיסים שהפכו לחים מזיעת כפות ידיי אם ניפגש אז ניפגש, היא אמרה הנדתי בראשי בברכה, הלכתי הלילה עטף אותי בתוכו קל וקשה ומפחיד.  

 יושב על הכורסה באחר-צוהריים אביבי מאחסן את הנרות לשבת הרבה סופגניות על השולחן, צריך רק לבחור בין סופגנייה של ריבת תותים לסופגנייה של ריבת חלב.

 במהירות של פעימת לב אתה יכול להשיג את מה ששלך ב-מילא וגם את מה שאיבדת.

 הנה אתה מתחיל שוב אתה אומר שאתה רוצה את החופש שלך אף-אחד לא לקח אותו ממך אתה כולא את תודעתך.

 - כבוד הרב, אני לסבית, מה עושים? - תעשי כלים. - מה זאת אומרת? - תשבי בבית, אל תזוזי. - אבל אני אוהבת נשים! - ואני אוהב שוקולד, אז מה? זה אומר שאני אוכל שוקולד? - למה אתה לא אוכל שוקולד? - שיניים הרוסות... - ואם השיניים שלך לא היו הרוסות, היית אוכל שוקולד? - לא, רע לבריאות, מתוק הוא טעם החטא. - אז מה עושים? - אוכלים וופלה.

 האיש הזקן במורד הדרך גר לבד יישן לבד אוכל לבד מתקלח לבד טוב, גם אני מתקלח לבד אבל הוא - גר לבד יישן לבד אוכל לבד מאונן לבד טוב, גם אני מאונן לבד, כששושי לא בסביבה.

 - 'לך תביא את החגורה. - אבל אבא, מה עשיתי? - תביא את החגורה. - לא, רק לא את החגורה! - תביא אותה אמרתי! - סליחה-סליחה, לא יודע על מה, אבל סליחה! - החגורה! - הלכתי ובאתי, 'קח. - יופי, עכשיו המכנסיים לא ייפלו לי. XXX - אתה מסתלבט עליי? - למה מסתלבט? - לא יודע... - למה מה חשבת שאעשה עם החגורה? - לא יודע, הו לי רעיונות... - תביא את האקדח.

 - אתה לא לומד! - לא לומד מה? - לזיין! - אני מזיין אותך כל הזמן! - אבל אתה לא עושה את זה נכון! - מכניס ת'זין לקוס, איך נכון יותר מזה אפשרי?! - לא יודעת, פשוט לא טוב. - אז תגידי לי איך את רוצה שאעשה לך! - אני מדריכה מינית?! תעשה את זה טוב וזהו! - אבל לא לימדו אותי בבית-הספר! - ובמכללה? - לא!

 היי, אמיגו! עושה חיים? יום חדש, חיים חדשים. >>>>>>>>>>>>>>> אוהב את הבגדים שאת לובשת והדרך בה הרוח משחקת בשערך הכי אוהב את הבושם שאת לובשת. >>>>>>>>>>>>>>>> נפרדנו הייתה דממה לא ידעתי מה לומר כאילו הלם נפל כאילו הלב נפל אבל יש דברים טובים יותר בדרך את אמרת - אם זה מה ש-יש, אז זה מה ש-יש ואני ידעתי שאין לך צורך להתאבל יש נתיבים שונים שמחכים לנו אני לא כועס עלייך יום יבוא ותדעי שצדקתי היינו אבן נגף אחד לשנייה וההפך.

 שרתי כי לא היה לי דבר אחר לעשות הייתי בודד וכואב ופשוט קמתי מהספה ושרתי אז עלתה מוזיקה, תחילה חרישית והיא הלכה והתגברה שרתי פתאום עם תזמרת שלמה, מלאה קולות וצלילים עשירים לא ידעתי אם זה בראשי או ממקור חומרי כלשהו אבל המשכתי לשיר והמוזיקה-הנגינה ליוותה אותי.

הייתי אתך שוב אחרי שעשית לי את המוות לא ציפיתי יותר מדי שתשתני אבל הגורל החזיר אות אלייך באמת ניבית להתעדן לוותר, לפייס אבל לא יכולת להתגבר על הטבע המקולקל שלך לפעמים הגבתי, לפעמים הבלגתי שמרתי ממך מרחק מלשתף אותך במחשבותיי, הרהוריי ורגשותיי ועכשיו אני חוזר אלייך לבית שלך שאני מתגורר בו אני יודע שאת נטרפת מהזמן החופשי שלקחתי לעצמי אולי כבר את זוממת מזימות רעות נגדי ויש לך על הלב מה אני כול לעשות זוגיות זה לא קל כל אחד ואחת שומרים בבטן טינה וכאב משתדל לרחף מעל זה.

 הרובוט אמר שהמחווה קורעת לו את הלב באמת נשרפו לו כמה נתיכים בתוך המעגלים הממוחשבים שלו. XXX איך שהוא נכנס התנגן השיר  "ברוך הבא לג'ונגל" של גאנז' נ' רוז'ס.

 הייתי צריך להיות קאובוי בעצם הייתי רכבתי על סוסה כי הגיע הזמן שזכר ירכב על נקבה לשם שינוי.

 הייתי ילד טוב כשהייתי ילד טוב אבל אז הפכתי לרובוט יותר מדי זמן כפועל ייצור - השפיע עליי היית הולך ברחוב, למשל אל המכולת ומבוגרים היו בוהים בי וילדים צעקו "רובוקופ!" בכלל לא הייתי שוטר, הייתי אמן מים, הייתי מפסל במים הייתי מרגיש מנוכר לסביבה ורק החתולים והכלבים היו אוהבים אותי כשהייתי יושב על ספסל בגן ציבורי קטן ומצר על מר גורלי ואז היה עובר איש, מהסוג הזה שחושב את עצמו וקורא אליי - "היי, רובוט, למה אתה יושב על הספסל?" לא הבנתי מה הבעיה בזה, הרי לשם מה יש ספסל ואז הוא היה קורא - "אדוני, קום, מיד, הלו גם הגברת צריכה ספסל אחד!"

 בודק את ראשי בודק את אוזניי זה לא היה קל לפגוש אותך הראש בסדר כמו כשהייתי צעיר זו לא בעיה שלי מה שחושבים עליי.

 רבצתי כמו תמסח על שפת הים כשאני משזף את גופי ומטגן אותו לאחר זמן הבנתי שגופי התחפר בחול קמתי קצת אחוז אימה ונחפזתי לגלים לשטוף את גופי מהחול כרישים סבו סביבי אבל לא נגסו כי אני לא טעים חזרתי לחוף מהים ונשכבתי על כיסא הנוח פתחתי פחית בירה קורונה והזיתי עם השמש השוקעת יש מקומות שהשמש במרכז השמיים ויש מקמות בהם היא זורחת וגם מקומות בל שמש כי לילה אבל לא הייתה פעם אחת בחיי בה השמש שקעה ולא זרחה למחרת אספתי את חפציי והלכתי למקלחות הבנויות להתקלח ראיתי ילדים עירומים מתקלחים הם לא התביישן כנראה מתגוררים בפנימייה התקלחתי גם אני עירום והלכתי לאורך כביש החוף שהתפתל לעיר לתוך ביתי שם חיכתה לי נחמת האהבה שעטפה אותי בחסד ורכות.

 יומיים שכבתי חולה בבית-חולים אחר-כך השתחררתי והייתי צריך לנוח מהאשפוז ראיתי את אברהם אבינו בא אליי מתוך מרכבת אש וכשהיה לי חם - ירד גשם מהתקרה אני לא זוכר כמה זמן חלמתי שאני אישה רוסייה גדולה ושמנה ש-רודה ב-40 חזירים אבל כשהתעוררתי הבטחת לעצמי לעולם לא להיות אישה רוסייה גדולה ושמנה ניחמתי את עצמי בערק, כהרגלי התלבשתי ויצאתי לשוטט ברחוב השמש הייתה גדולה ובוהקת - כדור אש ענקי ואכזר ראיתי חריטות ושריטות על קירות הבתים מבחוץ ילדים שיחקו כשהם רצים, כאילו החום הכבד לא מגיע אליהם, כמו לא חשים בו ואישה זקנה הלכה בקושי, ונפלה שמעתי שמועות על ילדים שאוכלים אבטיחים  הצטרפתי אליהם ואכלתי גם אבל כשחזרתי אל ביתי - דצמבר חזר.

 את לא יודעת את מי תנשקי ומי שתנשקי - יזכור זאת כל חייו. XXX היית חסרת מנוחה אתמול וכל הזיכרונות התפוגגו אבל אני, אני, לא יכול לתקן אותך, רק לאהוב אותך. XXX בדוד ג'ו אכל את כל האוכל הדוד ג'ו שרוי בשינה הגעתי רעב, צמא, עייף ומלוכלך מהעבודה אין מה לאכול לפחות התקלחתי מקלחת הגונה ועשיתי בעצמי מעשים מגונים. XXX את כמו סוכריה על לשוני מתיקות יופייך, מתיקות החטא אם את רוצה וחפצה - אתן לך זיון הגון כמו ש-לו את ראויה קדימה, מותק - תתפשטי את לוהטת כמו כדור אש ענקי.

 כשהלילה יורד אני מחכה לך שתבוא אני מקשיבה לצעדים בחדר המדרגות וכשאתה נכנס לחדר אני מקבלת אותך בנשיקות מורידה את הבגדים ואומרת - מאמי, תעשה בי מה שאתה רוצה קודם פחדתי מאהבתך כמו שיש אנשים שפוחדים לחיות עכשיו אני לא פוחדת לחיות ואני מקבלת את אהבתך עד הסוף.

 בעתיד אנשים יספקו את עצמם לבד וחלוצי הסקס - התחילו לעשות את זה מזמן. >>>>>>>> גם אני הייתי חתיך כשהייתי צעיר - אחד שהיה חתיך כשהיה צעיר. >>>>>>>>>>>>>> כשהוא שיכור - הוא משחק סוליטר.

 היא אמרה - אתה בטח לא זוכר אותי אמרתי לה - הלב לא שוכח משהו כזה.

 אלוהים נהדר דובים טובים ואנשים משוגעים.

 תקשיבי למשבי הרוח, איך הם בוכים מייללים בחשיכה, כאילו מישהו מת ואם הוא לא אוהב אותך עכשיו ואם הוא לא יאהב אותך שוב עדיין את יכולה לשבור את השרשרת.

 היא כפר ממגפיי הבוקרים עד כובע הבוקרים עד העצמות היא כפר.

 יצאתי לרכוב באותו יום וראיתי אותי משתקף בשלולית היה טוב פעם כמו שאבא אמר אתה תחזור, הוא אמר הוא זרק את הכדור ושאל אם אני רוצה לשחק אמרתי שאני עסוק ואין לי זמן והוא חייך חיוך סודי ואמר - אתה עוד תשחק הרבה יצאתי לרכוב באותו יום הו משחקים והרבה לשחק השמש זרחה באותו יום הוא ביקש ממני ללמד אותו לשחק אמרתי שאני עסוק ושיש לי הרבה דברים לעשות כשאבא רכב על אופני ילדים הבטתי בו ושאלתי אם אני יכול לנסות בבקשה ואז הוא ניתק את הטלפון ואמר - הילד שלי יהיה בדיוק כמוני. 

 אחרי יומיים של שתייה רצופה השיניים שלי התחילו להתפורר נתתי לסוס לרוץ חופשי כי המידבר הפך לים במידבר לא היה לי שם כי לא היה מי שייתן לי שם בזמן ההתחלה של המסע הייתה צמחייה ואוויר חנוק מלא צליל חיפשתי נהר כדי לישון אבל הנהר היה מת האוקיינוס היה מידבר מעל פני האדמה.  

 הוא עבד בהארלם בניקוי ביובים הייתי מוטלת בתעלה והייתה לו מכונית בין אישה לילדה מצאתי חן בעיניו הוא לקח אותי לדרך שלו יצר זיכרונות אתו עדיין זוכרת כשהוא היה כבר זקן היה כבר ספטמבר והוא היה צריך ללכת לקח כרטיס לעיר אחרת וישן באיזה פארק הייתי חייבת לראות אותו כדי לזכור אותו גם בדרך הזאת דרך יין התותים 17 הוא מכר הכול את כל זיכרונותינו הטעם הראשון של האהבה נמכר בבקבוק בתשע תשעים יין תותים. 

 בית העבודה מכאן לשם מלא בכתמי עפר, בוץ ורפש האדמוני עובד על המנוע כל היום רצפת המוסך שחורה ומכוסה גריז בעל הטרקטור לחוץ כי הוא צריך לזרוע האדמה לא תחכה לו והאדמוני עושה ככל יכולתו, אבל לאדם יש גבולות עד עכשיו מונח כרטיס  על הדלפק הדביק של המוסך להופעה של צביקה פיק, מועדון דחוס בתל-אביב עכשיו זה סניף של איזה ארגון ומפתחות הברגים שבהתחלה היו תלויים יפה על ה-וו-ים כי בעל המוסך התגאה בהם (הם עלו הרבה כסף בזמנו) מוטלים עכשיו על השולחן השחור הדביק והמפתחות עצמם שחורים ודביקים פעם היה להם צבע כסף מתכת מבריק.

 אתה יכול לנסות להסתתר מנשיקתי אבל אתה יודע שאתה תחזור לאור הירח.

 המדרגה הייתה סדוקה ובקועה מדרגת עץ האיש הזקן מעד עליה כל פעם מחדש הוא היה רוטן חלושות רטינת שיכורים לילית ומדדה צולע ועייף וסהרורי לעב חדרו, ביתו אשר בבית דירות החושך הייתי מביט בו דרך עינית הדלת מעולם לא חשב לתקן את המדרגה איש גם לא תיקן אותה למענו הזקן אפילו לא החליף את בגדיו, בין לילה ללילה.

 כשאת נכנסת ויוצאת וכל צל מתמלא בעפר אני לא יודע מי את חושבת שאת, אבל לפני שהלילה ייגמר אני רוצה לעשות דברים רעים אתך הקפטן יושב בחדרו חולה וחלש וקודח אני לא יודע מה עשית לו, אבל אני יודע שהצדק אתך אני רוצה לעשות דברים רעים אתך.

 סייקו קילר מה אמרת? פה-פה-פה פה-פה-פה פה-פה תברח, תברח מהר.

 יום אחד ליבך יידום ויוחלף במנדולינה. אבל זה בסדר זה יהיה אחד מהימים האלה.

 לחיצה ארוכה על מקש ה-או-קיי בשלט (או על הלחצן הימני בעכבר) תפתח אפשרויות אינסופיות אפילו תוכל להמריא לחלל.

 אני כל-כך זקן שכואב לי בזמן שאני מאונן לפחות אני מסוגל לאונן.

 לקחו אותי כשהייתי קטן מאוד אנשים שהתחברו אתי, והיו נחמדים והתברר שהם ערבים, לעבר הרצועה הם שמו אותי במכונית, או טנדר, ונסעו לעבר הרצועה ידעתי שהם יפסיקו להיות נחמדים כשאכנס לרצועה זה הי מזמן מאוד, הימים היו שונים במחסום הצבאי - שהרבה שמאלנים משמיצים, כי הם בוגדים נדמה שהכול הולך חלק הדומיננטי מבין הערבים היה בטוח בעצמו הא עובר כאן כל הזמן הייתי חלש ונתון לשליטה תודעתית גם לא היה לי הרבה שכל באותו הזמן בקושי פלטתי את המילים לחייל הישראלי הטוב אמרתי - "אני יהודי, חטפו אותי" בקול ענות חלושה לא זוכר מה קרה אחר-כך, אבל עכשיו אני במולדת והייתי כל הזמן בארץ הקודש מיום שנולדתי.

 אני חושב על זה כל היום זה לא נותן לי מנוחה את לא יודעת כמה זה מעמיד לי רק להיות הגבר שלך.

 פרופסור מטורף גונב מוחות של אנשים בהתחלה התחיל עם עכברים חתולים כלבים שימפנזות! ואז בני-אדם זהו הליך בו בני-האדם חושבים שהם עדיין חיים את חייהם כי הוא הדביק להם מערכת של מציאות מדומה אפילו נדמה להם שטוב להם אבל הם רק מוח במעבדה והפרופסור המטורף חוקר את התנהלותם במציאות המדומה נותן להם אתגרים וגזרים ומדבר איתם כל הלילה כל הלילה כשהם חושבים שהם ישנים בבוקר הם לא זוכרים דבר.

 מערב יש בנות (ישבנות?) מזרח יש בנים (ישבנים?) בעולם מת של המערב - מערב יש בנות.

 *כל גופי התקשורת* חוץ מערוץ 14 רדיו גלי ישראל ועיתון ישראל היום - *מחלישים את ישראל* אם אין להם תורה - אין להם דבר *להחרים באופן מוחלט את גופי* התקשורת השמאלניים - עכשיו!* ולנצח מי שלא כל-כך צעיר מי שלא עלה מארץ אחרת יודע מה היה כאן פעם ולאורך 75 שנה הוא צריך להגיד *די!* הגיעו מים עד נפש! מספיק לשחק לנו בראש. אחרת 7 באוקטובר יחזור.

 נדמה שהייתי כאן אתמול אבל זה אותן דרכים הדרכים של הכפר שלוקחות אותי הביתה.

 אולי אני אדם פשוט - עם תקציב מוגבל אולי אנשי הממשל והכנסת - חיים בתקציב בלתי מוגבל אבל, נקודה קטנה ואולי בלתי משמעותית - אני יכול לשתות אלכוהול כמה שאני רוצה והם לא.

 משתכר מערק בנינוחות.

 זה יום יותר טוב יותר טוב מאתמול אבל זה לא היום שלי.

 טקילה ונרות יום הולדת שמח לי זה יום ההולדת שלי, אבל לא בשבילי.

 הליפסטיק מתעקם על העצמות לפנים במראה אין צורה אני לא יפה מספיק לעצמות הלחיים שלי יש מראה נורא.

 רגל על רגל ולא מתכוון לזוז עד שתביאו לי משקה. והמבורגר-צ'יפס-קולה.

 אני שם משהו מתוק בכוס משהו שיגרום לי להמשיך לחיות אני שם כפית סוכר בקפה שיהיה לי מתוק ואמיתי.

 ג'ינס כחול ועיניים כחולות ושיער כחול ולק וליפסטיק כחול וגם צמידים כחולים טבעות כחולות וגם שרשראות כחולות ובגדים כחולים ונעלי ז'מש כחולות.

 השותף שלי חזר מהמילואים וכל מה שהוא מסוגל להגיד זה - אהלן, אחי מה המצב, אחי.

 - בקבוק ערק בבקשה - 70 ש"ח אין לי 70 ש"ח - אתה כול לשלם בזמן חיים - כמה זמן? - יומיים - מה תעשה ביומיים? - בזמן הזה אני יכול ללכת לבקר את האחים שלי במרוקו... סתם. יומיים ממך, מהשני והשלישי, ביחד כולם זה מאות שנים יש הרבה מה לעשות במאות שנים - טוב, אז בקבוק ערק - איך אתה משלם? - יומיים זמן חיים.

 השעה רבע אחרי אחד בלילה אני קצת שיכור ואני זקוק לפסטרמה.

 מר ברמן מוזג לי שוב מר ברמן מוזג לי ויסקי לדרך תמלא את הכוס עד הסוף כי אני לא עומד לחזור.

 הבית שלנו גדול וירוק הבית שלנו מתגלגל על גלגלים פעם שמח, פעם עצוב סביבו פורחים חצבים חיים וגם מתים.

 הזמן מתמשך והולך ומתמשך כמו מיץ פטל מוגז מתוק ששותים לאט-לאט וכשהכוס מתרוקנת - ממלאים מחדש. XXX אם אתה הולך לדרכך - תגמור את כוס הקפה קודם.

 קלטתי עליו שהוא לא קלט דבר הוא היה עסוק בלבהות  בכפות רגליה של בלן בלן ישבה במרפסת והשעינה את כפות רגליה על המעקה התכונה סקרנה אותה היא הביטה סביבה כשהיא הבינה היא שאלה אותו אם מתחשק לו לטעום וחיוכה משועשע ונבוך להפתעתה הוא אמר כן בהתלהבות ורצון כה גדולים ורבים שהיא האדימה כולה.

 הילד מומי חפר בבור לקבור את הכלב בעתיד הוא יקבור את המשפחה שלו, עכשיו זה הכלב השמיים החליפו צבעים מעליו ואמרו לו שלא יהיה טוב.

 'קח סיגריה, אל תתבייש 'קח, 'קח, זה ייעשה לך טוב עכשיו אתה משתעל אחר-כך תטחן בסוף תוריד את הסיגריה בשלוק ואז תרצה משהו אחר אתה תפנה לאלכוהול, בהתחלה זה יהיה בירות, אבל בירות זה מגעיל אבל לא תשתה משקאות בנות / זקנים תשתה ערק כמו גבר בהתחלה בקבוק לשבוע ואז שניים-שלוש ואז ארבעה וגם זה לא יספיק סיגריות-אלכוהול יקרים מאוד לא בצדק חור גדול בכיס לא נראה לי שתפסיק.

 בא לי לפזם מנגינה קטנה, שתלך אתי כל הדרך מנגינה ערבה של ערב שתפיג את חששותיי ותנעם לאוזניי אולי לי ולה אולי לו ולי אולי כלי הקשה של ילדים משהו פשוט לזכור ככה ברגע קטן, כמו לשרוק לעצמך.

 זה לא נעים לשמוע את זה ולא פופולרי אבל הומואים ולסביות הם רעים וכולם במדינה הזו משוגעים, מהראשון עד האחרון ועובדים סוציאליים זה איכסה, הם גורמים לאנשים להתאבד ויש הרבה חולירעות, בנים ובנות, שמרעילים אנשים אחרים וגורמים להם להשתגע והקטע הכי מטורף זה - ש-כל זה נראה לאנשים נורמלי! ברור למה - כי הם עצמם לא נורמליים. 

 לא משחק כדורגל, לא אכפת לי מכדורגל, לא אכפת לי ממך לא משחק סטנגה, לא אוהב סנוקר, לא אוהב גם אותך לא משחק משחקי קונסולות, לא אתך ולא עם עצמי לא משקיע כספים, לא יודע מה זה מטבעות וירטואליים לא קונה דירות, לא קבלן, גם לא משכיר לא מתקן או מחליף אפילו את המיטה שלי, יישן בלי סדינים וציפיות לא אכפת לי ממך כי לך לא אכפת ממני לא שם זין לא עליך ולא עלייך המדינה הזו חיה בחטא, המדינה הזו מתנהלת בחטא, אם יש תומכי טרור בכנסת - הם יכולים לדבר הרבה, אבל צריך מעשים גם האופוזיציה וגם הקואליציה הם מוקיונים - התורה צריכה לנהל את המדינה וגם את דעת *כל האזרחים* תעירו אותי כשיבוא המשיח.

 בוקר טוב לכל האורחים בואו נפריח בלונים נשיר בשירה לבוקר טוב שבא עלינו תמיד לטובה הגננת לובשת בגדים רפויים וארוכים יש לה כמה שרשראות לצוואר וכמה צמידים וטבעות הלק שלה מתקלף על הציפורניים ויש רמז ליפסטיק על שפתיים סדוקות כשאנחנו מתגלשים במגלשות - אנחנו מתגלשים ישר לארגז החול והוא רך ונעים, לפעמים הוא רטוב לוקחים את הפלסטלינה  ועושים בה צורות אלימות מועכים אותה, לשים אותה ונוצרים דברים מוזרים בכלל השער סגור ואנחנו מוצצים טרופית קרה בקשית עם כריך גבינה וחמאה ילדים חזקים ונועזים מטפסים על עצים ולפעמים נופלים על מתקני המשחקים אנחנו משחקים תופסת אני ארדוף אותך ואתה תרדוף אותי מהחרך הצר שלי, אני מתפרע.

אבא שלי מכין בורקס הא מכין בורקס מוכן הוא מוציא אותו מהמקפיא, מורח ביצה ומפזר שומשום ותוקע אותו לתנור האפייה לא יודע לכמה זמן הדרך מכאן לשם הייתה קשה הלכתי, גם חזרתי עשיתי דברים בדרך תמיד טוב לחזור אל הבית, שהפך חם פינה שלי עם המוזיקה שלי, הסיגריות והאלכוהול ומילים של נחמה.

 זה מרגיש כל-כך טוב, איך את נותנת לי שלווה מלאך ירד אליי מ-גן-עדו, לרפא את הצלקות, להעלים את הנמק את בודדה גם גם אני בודד חיבור מושלם של נשמות תאומות שני חצאים הופכים שלם את מדברת אתי, קולך נגינה לאוזניי ומילותייך שירה.

 הוא הלך, אני חיכיתי. יש לי מה לעשות, יתברך שמו. בהתחלה הייתי עייף, ישנתי איזה שעתיים. התעוררתי, שתיתי ערק, הקשבתי לדרשות, עישנתי. ומה אגיד לכם, נוח לי יה לי עם ה-לבד שלי. זו לא הייתה בדידות, אלא לבד, רק לבד. לא נורא, עוד מעט הוא יחזור. בינתיים שמעתי מוזיקה סינית או יפנית, זה דומה מאוד למזרחית. מחפש שירים ברצף - נתקל בשרי חג המולד. לא מתאים לי אחי, אני יהודי. מחפש משהו אחר - מוצא. הכול בסדר. כל שבוע הוא קונה נקניק פסטרמה פרוס. כבר ביום ראשון, שני, הכול נגמר, אבל אני מבקש ממנו רק חבילה אחת של נקניק. יש אוכל, ישתבח שמו, ייגמר הנקניק - נאכל משהו אחר. הייתי אוכל הרבה ביצים קשות. כמה בכל יום - וזה הספיק לי לכל היום. בביצים יש ערך תזונתי נפלא - אפילו לנשמה. מרוב שהייתי מרתיח ביצים - נשרפה כירה אחת של הכיריים החשמליים. הוא אומר שזו לא אשמתי, אבל מי יודע. לומדים - נרתיח בחצי עוצמה, כפליים זמן. הכול בסדר. קונה לי ולעצמו לבנה - אני אוהב לבנה. אני אוכל חריף גם עם גבינה. פעם זה היה ל מוזר, היום הוא עושה את זה בעצמו וזה טבעי לו. למה מי אמר שחריף הולך רק עם בשר או מבושל? אפילו עם גבינה לבנה, אפי...

 מבקש את שאהבה נפשי אף בתוך קברים בתלמים של הרס שחרשו ההפצצות הבית היה מואר היה בו אוכל טוב, הייתה שמחה היה צחוק, טוב-לב ואכפתיות מההריסות עולה עשן מבקש את שאהבה נפשי אף ברחובות שוממים והרוסים ליד משהו שהיה סניף בנק ליד מה שנשאר מדוכן הנקניקיות.

 את האור בחשיכה כשהכול הופך חשוך טובע בתוך החשיכה ופותח לך את הדלת כל פעם לא יכול לישון עד שאני מרגיש את מגעך יש צורך ללכת לאט, אתן לך גם אלף ורדים שותה ומתעורר מחוק כשאת לא נשארת מתרסק מתחת לחסדך, זה כואב עד העצמות לבסוף את חוזרת הביתה, אל בין זרועותיי. - מסוג השירים שגורמים לנשים להרטיב... זה הזמן לגשת למגירה ולשלוף את ה-ויברטור כמה הוא עלה, אגב? ומי שילם? חח...

 מוח שלו לא טוב הוא צריך שדרוג מוחי מתקשה להוציא את המילים, בעיקר בזמן שהוא מתלהב יש לו הרבה פקקים בצינורות החשיבה צריך לשחרר את כולם לאט-לאט, או פשוט להמיס אותם בבית-הספר הוא יושב אחרון במושב האחרון ליד הקיר  איפה ש-כל הלוזרים הוא לא רואה את הלוח כי גם העיניים לא טובות אבל למורות לא אכפת, למרות שהן יודעות כי הן מורות בהפסקה הוא רק הולך לשתות מים מהברז ולהשתין חוץ-מזה עדיין יושב כל ההפסקה בכיסא שלו מול הלוח לפעמים אוכל, לפעמים סתם בוהה בלוח לפעמים מסיט מבט אל החלון, אבל כאילו לא מבין מה בחוץ.