הליקופטר

עבר עליי יום לא קל קודם כל ליוויתי את בתי לגן, ואז דרסה אותה מכונית אחרי הלוויה נקעתי את הקרסול, והיו צריכים לשלוח אותי לטיפול, באיכילוב מאז אני לא נושם, כי בגלל המתח עישנתי יותר מהרגלי, וחטפתי קשיי נשימה קשים, שריתקו אותי לבלון חמצן ואם זה לא מספיק, אז נפלו קטיושות על הבית שלי באשדוד, והרגו את החזירה האהובה עליי, מיס פיגי היא נועדה לגדולות, היא זכתה פעמיים בפרס החזירה הכי יפה באשדוד כש-כל זה נגמר, חזרתי לביתי, וגיליתי שאחת מהקטיושות עשתה חור מעל מיטתי בבוקר השמש סנוורה, ובלילה ירדו גשמים, ואפילו התחילו לשמוח עשבים נקודת האור בכל הסיפור הזה, שהתחיל לצמוח גם קנאביס שהייתי מעשן וזה טרם למצב רוח מרומם ולחשק מיני מוגבר, עם אשתי שתחייה לכן כשמישהו מחפש תקווה אני אומר לו "'נטוש כל תקווה, תעשן קנאביס," מאז ככה קוראים לי בשכונה, "אדון קנאביס." אבל כל זה קרה היום.

הוא עיוור צבעים רואה ורוד - אדום וצהוב - ירוק הוא גר בבית צבעוני ליד שפך הנחל כולם אומרים לו שהוא כושי, אבל הוא אומר שהוא כחול יש לו חתול ג'ינגי ש-כל הזמן רודף אחרי יונים הם אמרו לו שהיונים בצבע חלודה, הוא אמר הם שחורים הוא בנה גג רעפים, רעפים אדומים, הוא אמר לשכנים הם הסתכלו וראו רעפים ורודים, ובדשא שלו הוא אומר גדל עשב כחול, כשבעצם הוא ירוק כמו כל עשב דופקים אצלו בדלת והוא לא שומע, כי הוא גם חירש צלילים הוא אומר שהוא שומע מים זורמים, כש-כל השכנים מכסחים את הדלת שלו לעשות בו שפטים הביאו אותו לבית הסוהר, והוא חשב שזה בית הארחה עשו לו משפט, והוא חשב שהוא בכנס לכבודו, על פועלו הרב בהצמחת עשבים כחולים שפטו אותו למוות, והוא חשב שמעניקים לו תואר כבוד זרקו אותו לבור מ-חבל תלייה, והוא חשב שהוא עומד לעשות בנג'י, מהקומה הכי גבוהה בעיר, כדי שכולם ידעו כמה הוא אמיץ, וחזק וחכם ומה לא קברו אותו באדמה, והוא חשב שהשכיבו אותו לישון.

מתחיל סיבוב קטן על רגל ימין העולם הומה בשלכת עיגולים של שמחה בור חפור באדמה השבילים מתפתלים סביב הגיהינום וחונקים אדם תחש בעודו בחיים כמו נחש פיתון סביב הצוואר פורץ את מעגל הנשימה והפיתון מתפרק. 

הגרמני השזוף עמד מול הים ומתח את חזהו. פטמותיו בצבצו זקורות מתוך גופו. על הים עמדה נרגילה מעלה עשן, והצינור היה שמוט לידו. עכבישים טיפסו מהים אל החוף, והוא צחק וישב על כיסא פלסטיק ללא משענת עם שלושה רגליים. "זה שרפרף, אהבל..." הוא מלמל כמלחש סוד, אל הרוח, אל הגלים. ובקולו נימת רוגז וזלזול. הוא תקע את הצינור כולו לתוך פיו, וינק מלוא ריאותיו. ריאותיו התנפחו עד שאיימו לבקע את גופו. ואז הוא הוציא את הצינור, ונשף את העשן אטי וכבד. ריאותיו הצטמקו בהתאם שוב כמו שהיו לפנים, והוא צחק אל שמי התכלת הנמוכים. 

בתור תחביב אני אוהב לסחוב בולי עץ ממקום למקום, ממקום למקום אבל האבן שגלגלתי במעלה ההר התגלגלה עליי ורמסה אותי עד אבק בחזרה להרי האלפים גיליתי כמה גופות קפואות בקרח, וביניהם אשתי ושני ילדיי ביקעתי את הקרח, הוצאתי אותם והפשרתי אותם, וקברתי אותם בתל משולש מתחת לעץ הברוש אישה בת 26, ילד וילדה, בני 6 ו-8 וחצי חזרתי על הסקי של הבוץ אל העיירה אל האלכוהול הנמזג בפונדק איש לא דיבר איתי, כי סומנתי כבוגד, רק הברמנית השקתה אותי בלבביות, ואמרה "בטח עברת תקופה קשה, קשה לך,"

תווי הנגינה בשערך מנגנים לי מנגינה אחרת האור השקוע בעינייך הלך ודהה לנו לא נותר יותר על מה להצטער, כי הכול כבר נעשה רקמות מתפתחות על פני מדבר ציים הבהובי הנפש מסמלות שזה לא בשבילנו, אלא בשביל ילדינו, ובשביל החיים שלאחר מותנו אנו מקרצפים חדרי חדרים של חושך, מהשחור שדבק בו ואבחת סערה מתגלגלת דרך החלונות, באה להזכיר שהכול לא בסדר אני שוכב פרקדן ודי ללהביור להזכיר לי כל הנסיכים היו ואינם, וכל הקופים שתקו וקולם נדם בעינייך חרש צער היקום הקודר ב-שביל שאחרינו אור בוער, ודי למשחקים, יש נושאים שעלינו ל-בהר. 

האם הזמן עצר מ-לכת, האם נשבה בך השלכת, זאת לא נדע, אלא אם מישהו ייעשה מחקר רציני ועל זה תכניתנו היום - למה אף-אחד לא עושה מחקרים רציניים? כי מחקר רציני עולה הרבה כסף, ולאנשים יש סבלנות ושכל לעשות מחקר רציני, הם רוצים לשחק בנינטנדו או שהם אוהבים להשתכר ולשתות, וללכת מכות ולדפוק ת'ראש, אז הם עסוקים, הם צריכים להשיג סמים, אז אין להם זמן לעשות מחקרים רציניים אולי הם חופרים, או שהן פשוקות, ורודפות אחרי זה, ורודפים הרוצים את זה אז אין זמן, למחקרים רציניים, אחרי הכול צריך לעשות מין או שבא להם לרבוץ, כל יום השבת, כי בימי חול הם עובדים קשה - על אנשים בעיניים אז אין להם זמן לעשות מחקרים רציניים, הם עסוקים, וגם העיניים או שיש סדרה רחבה וארוכה מאוד, עם הרבה עונות, ואין להם זמן - הם צריכים לצפות אז הם יושבים ובוהים במסך, והם עסוקים, אין זמן למחקרים רציניים.

עגבנייה קטנה עם ריבה ישבה שותקת בפינת המזווה ישבה, ישבה, ולא יצאה עד אשר יאכלו אותה בא דני אכזרי ורעב ושטף את העגבנייה עד כאב נתן בה ביס והיא צרחה וגם אפילו סיננה קללה מאז דני מקולל, ולא יעזור כלום הוא לא מוצא את האושר, הוא לא מוצא את החלום האבוד הוא מתהלך בדרכים סהרורי והוזה, ומייחל אולי מישהו יגמור אותו וזה דנה לא רוצה לקום, בוקר טוב, אבל היום יום שבת אבל התינוק הקטן צורח ובעלה לא קם אז היא קמה בחוסר רצון, וסוטרת לילדון הקטון "אתה תשתוק, בן-זונה, אתה שומע?" ואז חוזרת לישון אבל הילדון הקטון עוד בוכה, אפילו יותר חזק, בוכה ולא חודל אז דנה הקטנה שכבר לא כל-כך קטנה, בוכה במיטה, ושואלת את עצמה - "למה, למה הקמתי משפחה?" דני המקולל מגיע לבית, הדלת לא נפתחת הוא דופק בעוז, קול גבר זר שואל מה הוא רוצה "זה הבית שלי!" קורא דני נסער, "מה אתה עושה בבית שלי?" "לך מ-פה לפני שאתלוש אותך מהצוואר," אומר קול גרוני ועייף, ונותן לכלב לנבוח כדי להמחיש דני מבולבל ועייף, זה לא יכול לקרות שדדו ממנו את ביתו, שכבו עם אשתו, אנ...

גברים עם רגליים סקסיות זה פאסה עכשיו הטרנד זה חזה מלא ועגול כמו של אישה כי גם נשים רוצות חזה אמתי בגברים שלהן, ולכן הם הולכים ומשתילים סיליקון והנשים משחקות להם בחזה, והם צוחקים והן מוצצות את הפטמה הקשה, והגברים מרגישים יותר גברים נשים רכות עם גוף מעוגל ורך זה פאסה עכשיו הטרנד זה גוף שרירי וקשה כמו של גבר כי גם גברים רוצים להרגיש את השרירים הקשים, חובקים אותם ברגליים וזרועות שריריות, ולהרגיש את המעוינים בבטן כשהם עולים מעלה מהפות, ונחבקים על-ידי גוף חזק שמשרה תחושת ביטחון ועוצמה גברים הם קצת נשים, ונשים הן קצת גברים, ואין חלוקה שווה לגמרי לגבר ואישה - באף גבר ובאף אישה לכן גבר רוצה להיות קצת אישה, ואישה רוצה להיות קצת גבר וגבר רוצה קצת גבר באישה שלו, ואישה רוצה קצת רישה בגבר שלה להרגיש את הנטיה השנייה, שמוטמעת גם בו וגם בה.

אני גברת עם ביצים על הארון, בתוך המזווה, על השולחן, מטוגנים על המחבת אני לא יודעת לעשן, מלבד, עטים, עפרונות, קשיות, ג'וינטים, בקבוקים, זרגים אין לי חומר חדש לקהל הקוראים, אלא רק, חומר לעוס, פצוץ, קפוץ, מתוץ עלוץ, פרוץ וכשאני מתחתנת, אני לוקחת איתי את כל הקהל, למסיבה עם עוגה גדולה לבנה, של קצפת, בה שני בובות מסתובבות על העוגה, חתן כלה אמרו לי שאני זונה, אמרו לי שאני קשה אמרו לי שאני פרוצה, אמרו לי שאני גדולה אמרו לי שאני מועכת ביצים אמרו לי שאני מזקיפה שטרונגולים אבל מעולם לא קראו לי - אשת מאלף התרנגולים.

תסלח לי שאני ככה... לא, אני לא בוכה לא, זה לא בכי! נכנס לי משהו לעין... איפה היית כל החיים שלי? ולאן אתה הולך עכשיו? אתה תחזור? כשהלכת - ישנתי כיבית את המזגן כי היה קריר, והלכת בטח שהיה קריר, כי המזגן היה פועל! אחרי שכיבית אותו התעוררתי לחום אימים! בקושי גררתי את הגוף שלי להדליק סיגריה, לשתות קפה לא היה לי אוויר ישבתי מול המחשב והתלוננתי ברשת חברתית על החום נתנו לי שני לייקים ואני אוכלת חריף, אז גם היה לי חם בראש, והלב שלי דופק בגלל תזונה לא הריאה, לא הייתי יותר מדי רחוקה מהתקף לב ואז נזכרתי שצלצלת באמת צלצלת, אבל הייתי ישנה זה מה שהעיר אותי אבל לא עניתי, כי עדיין לא התעוררתי רק גררתי את הגוף שלי להדליק סיגריה, לשתות קפה אתה לא תכבה לי את המזגן, אתה עושה את זה כל פעם! ברור, ברור שהיה קריר, כי המזגן עבד, זה מה שהוא עושה - קריר אחרי שכיבית אותו והלכת - כבר לא היה קריר כי כיבית את המזגן! בסדר, אני אשרוד מתי אתה חוזר? אני הייתי צריכה ללכת למכולת, לקנות סיגריות הייתי עצבנית, אבל זה התקבל בהבנה קניתי גם שתייה, קרה...

אמרתי לך שאני אכתוב שיר כל יום, לפחות שיר אחד, אם לא יותר או סיפור וזה מה שאני עושה זה שיר, אם לא שמת לב ויש שיר יפה ברדיו, אז... אני גרמתי לך צער, אני מתנצל לא לך! לך אני לא מתנצל, כי את אישה מתמרנת ורעה, שחיפשה להכשיל אותי, כשאני רציתי להיות חבר שלך לא בקטע רומנטי אבל לך, לך אני מתנצל, כי לך באמת לא אגיע וצחוק הגורל שאת, האישה היחידה שלא הגיע לה שאפגע בה, היית בעצם אישה בגוף גבר ככה שנשים טבעיות ואורגינליות הן תמיד רעות ומתמרנות ודווקא אישה שנולדה בטעות בגוף גבר, והיא לא בדיוק אישה, הייתה היחידה שהייתה טובה אליי זה אומר משהו על נשים וגברים, לא? תפסיק לחרטט, יא קוקסינל, אתה מעדיף נשים עם זין? תראה מה אני עושה בשבילך, את זה וזה וזה, וזה לא מספיק, כי אתה כפוי טובה ולא מגיע לך אישה אמתית! טוב, זה נכון, אני לא עושה למענך כלום, אבל רק בגלל שאתה לא תגיד לי מה לעשות, אדון גבר! מה, אתה חושב שאם אתה גבר, האישה הקטנה והחלשה תשרת אותך? לא, אני אדרוס אותך! אבל אני אישה טובה, ואתה לא מעריך את... נוכחותי שהיא לא מובנת מאליו, ואתה צריך להודות שאני בכלל אתך, ...

טוב, אני לא יודע מה גרם לה לעוף כל-כך גבוה, אבל שלחתי אלף מטוסים להחזיר את נשמתה מהבורא בנמל התעופה ארגנו תעופה אחר תעופה, עם כוחות הצלה ושקיות להקאה היו מצנחים מקופלים מאחורה, ושירותים כימיים למקרה שהמלאכים ירצו לחרבן חוץ מזה הכול דפק כמו שעון, הטייס כייל את המערכת הממוחשבת ביעד - העולם הבא, והטיסה יצאה כל טיסה אחת אחרי השנייה באוויר במרומים המטוסים התפרקו והפכו לחלליות, וכל אחת בדרכה ניקבה את הבריאה לעולם הבא הגיעו, וחזרו עם רשת ענקית מאוד פרושה ביניהם, ובתוכה, קטנה, יחפה, ענווה - נשמתה הקטנה קבלת פנים ברוכים השבים עשינו, בלונים ועוגה. 

הוא עבר על כל חוקי התנועה, המאדרפאקר כל היום כותב, כל יום, כל יום, כבר חמש-עשרה שנים לא פלא שהוא השתגע אני יכול לתת לך את החצוצרה שלי, אתה יכול לנשוף להיות ינשוף? למה שאני ארצה להיות ינשוף? הו, הוא בן-זונה אכזרי, ממולל מילים כמו חוטים על סריגים, ויש לו הרבה מצעים אולי הוא פאקינג קרייזי אולי הוא לוניטינג אני צריך שתשלח לי את הכתבה עד מחר, על הבוקר! שמעת, עתונאי מזדיין בן-זונה? על הבוקר! אחרת אני אזיין את האימ-אימא שלך הוא חיית בר, הוא לא בן-אדם, אין בו אלוקות ולא אנושיות, הוא מפלצת ברברית של ביובי הביבים, חמשיר לא מוצלח, קיא של הטבע אני אדבר איתו אחרי זה, בינתיים תנשוף הרבה בחצוצרה להיות ינשוף בחצוצרה? למה שאני ארצה להיות ינשוף בחצוצרה? כי אימא שלך זונה.

מתי אתה רוצה לישון? תישן עכשיו, לפני ש - אין לי זמן, אני עייף אז תישן, לילה טוב לא רוצה, מי אתה אני חבר שלך אני לא מכיר אותך אני מכיר אותך אני לא מכאן אתה משם משם באתי אליך עד לכאן אין שם, יש כאן מה ה-שם אם הוא כאן כלום אתה רוצה כלום זה הרבה תישן על זה לא ישנים עכשיו לילה טוב. בא לי למות עלייך פשושית קטנה שלי מה הביא אותך עד אליי האם אלו קרני השמש, או האור הניתז על המרצפות האם זה ריח הקפה, או הסיגריות או ריח הזיעה של בית קטן ודחוס או שזו הרוח, שבאה לבקר פעם בזמן אולי היא לקחה אותך, והביאה אותך עד לכאן או שאלו הפשושים, שהחליטו שאת זו ש - מה שיקרה - יקרה מי ירצה בזה.

בערב בקטנה, מוזיקה נוגה, מקהלות אנשים צועקים בכיכר המדינה ירח מר, ריח של עכביש כלום לא קורה פה, הוא אומר, חוץ ממחול החרבות כלום לא קורה פה, הוא אומר, חוץ מאיוולת ורדידות ממתקים של מחשבות לתוך היד, וביקורת אישית נוקבת הם חייבים לשוחח עם עצמם על הבוקר הרבה שמחים ושמחות, שדרניות עם משקפיים ברדיואים עיתונים נפתחים, לא נסגרים, מקבלים אלף פרשנויות האדם מעולף, אין לו בראש, אין לו שקט הוא מחשיב את הימים כמו נקודות, ומחבר ביניהם קווים וכל הקווים יוצרים רשת עכביש, שהוא נלכד בה בעצמו ואת תפקיד העכביש הוא נותן לחברה, ופותח לה את הדלת, ועוד מפנק אותה ואחרי זה מתלונן, למרות שהפך עכביש בעצמו ויש אוויר ואין אוויר, וכולם גונבים לכולם אוויר והם אוהבים להתווכח, והם אוהבים לבקר ולעקוץ והאהבה מלאכותית וקרה וגם הדאגה.

למה העיניים שלך כבות? תראה סביב איך אין כלום פה, כש-מה שאחזת בו בציפורניים נעלם שותה משקה קרח, המוזיקה מתנגנת הם מנסים בכוח לתת לך סיבות לחות, אבל כולם שקרים גם אושר הוא שקר האוויר נגמר משנה לשנה בסוף אין כלום גם בכלום ירח מר מרחף אי-שם בחלל, ואתה רואה את האור שלו והם מבטיחים לך רומנטיקה, אהבות ומהפכות, אבל אין כלום אהבתיה, אבל מה זאת אהבה חייתי, אבל מה זה חיים עשיתי כאילו לא עשיתי כלום חייתי כאילו לא חייתי מעולם ואתה אומר לי שאם משהו זז, זה נותן תחושה של זמן, כשעצם אין זמן והיקום דומם כמו אבן למה אני קם בבוקר, למה אני הולך לישון ל-מה אני צריך לקיים את הגוף שלי, הוא לא מביא תועלת לאף-אחד, גם לא לי מה זאת האהבה הזאת שכולם מדברים עליה, וב-מה אני שונה מחיידק שנאבק להתקיים גם אם יש לך מום במוח או בגוף, אתה גורר את הגוף שלך, ותובע את חייך לך אז מה, כל המציאות מבוססת על שקרים, והעיניים לא רואות מה שבאמת יש, שזה כלום.

אני גבר צעיר, אני הכול יכול גם ליפול, גם לשבור את הפנים, גם להתעסק עם אשתו של השאקל של השכונה, (מה, היא ביקשה!) וגם להתעסק בפדופיליות עם בתו של חבר-כנסת אבל כשאני לבד, אני בוכה ממש, דמעות עד השמיים, כי אף-אחד ואחת לא אוהבים אותי אז אני מתעסק בשתייה חריפה, וגם בסמים קלים וקשים וגם כימיקלים מ-כל מיני צבעים, כי אני מיני מאוס האדם הזה מאיים לתקוף את הפרח האהוב עליי, שגודל בשדרה ליד הגדר, ליד שלט שאומר מי מימן את השדרה הזו, ועל שם מי היא קרויה אבל אני אגן על הפרח, אפילו אם אחרף דמי, כי זה פרח כחול, ויסמין אוהבת פרחים כחולים היא מביטה בו, בפרח, ואומרת "תראה איזה פרח יפה," ואני מתרגש ומזיל דמעה, כי יסמין לא ראתה הרבה יופי בחייה ואני לא קוטף אותו בשבילה, כדי שלא ינבול ואני מטפל בו ומשקה אותו, ואני שומר עליו ממזיקים זה הפרח שלך, יסמין, תמיד מחכה לך בשדרה זה הפרח שלך ואת הפרח שלי, ואני כל-כך עייף.

אני למדתי לנגן על גיטרה כולם יוצאים בערב לחצר העצים מתכופפים בפרי רעיל כולם מכבסים במכבסה של הכפר כולם קונים אבקת כביסה בדואר בשקיות קטנות ולוקחים את מעריב לנוער שהם מנויים עליו הם שואפים דשא וריח גללי פרות הם לומדים לנסוע על טרקטור שותלים עצים בגן שמקימים העצים יהיו גבוהים כשהם כבר לא יהיו פה הרסו את האגף הישן, אבל השאירו את המקלט יש חדר אוכל שהם קוראים לו חדש, למרות שהקימו אותו לפני עשרים שנה הבן-אדם בא בערב לחדר הגדול, עם החלונות הגדולים, ולומד לנגן על גיטרה מקסימום הוא ינגן לעצמו, או לחבר'ה סביב המדורה. 

מצלצל בפעמון אברכים הלכו לישון בחושך התלת ממדי פוסעת רוח מעולמות אחרים היא באה לבקר, לראות על מה המהומה דירות סגורות, בניינים קבי-קומות חצרות מוזנחות, כבישים שוממים רמזורים מהבהבים, בדלי סיגריות על המדרכות קולות מקלטי טלוויזיה, שיחות בין אנשים הרבה כעס וזעם נלחש בחדרי חדרים השיניים מקולקלות ולא יכולות לנשוך, רק לקבל אוכל לעוס על המרצפות זרוקות גלויות צבעוניות, עם כתב יפה נשי, מסולסל ומשועשע הדלתות נסגרות אל הלילה, ואימהות עייפות הלכו לישון גברים נודדים עם מכוניות כמו בלשים, והרוח בולשת אחרי הבלשים מקום די מת, ערוגת קוצים של האל ירח נודד על רגבים, מאיר תולעים שזורחות מבפנים.

קיבלתי כוויה במוח כי הוא הדליק את המזגן על חימום ניתקתי את הטלפונים והזרמתי נוזלים לגופי גם מקלחת קרה תעזור בהחלט שמתי שירים ישנים של מייקל ג'קסון והלכתי להשתין השתן יצא כתום לא יכולתי לשתות עוד, אז עישנתי ואחר-כך הכנתי קפה שלא שתיתי היא חשבה שזה בסדר לבוא אליי בשלוש בלילה ופשוט לישון עשיתי לה את המוות, כמו שהיא עשתה לי אחרי שעתיים שהיא ניסתה להרגיע אותי כדי לישון היא יצאה בצעקות אמרתי לשכנים שהיא משוגעת וצחקתי אחת מהשכנות אמרה שאם יש לי חברות משוגעות אז גם אני משוגע יצאתי בבוקר למכולת, וקניתי מזון ושתייה הנחתי את העטיפות על המדף והדבקתי מדבקות על ארון המזווה הרדיו השתעל, אז בעטתי בו הכנתי חביתה חריפה ראיתי את מה שמו ליד המכולת, אבל לא אמרתי לו שלום, כי הוא בן-זונה טיפש בתגובה הוא חשף אליי שיניים וגיחך האימא השבוזה הביטה בי ברעב ותסכול על החתוך ייללו הכונפות, וחבלי הכביסה המטירו גשם.

אז הוא משתתף במירוצים אין לו הרבה בחיים כל הבניינים מתנשאים מעליו ממתי החליטו לבנות לגובה על המדרכות קבצנים, שיכורים ונערי רחוב, וגם זונות וזונים וסוחרי סמים אין לו בעיה עם גראס, אבל כימיקלים לא בין הבתים הגבוהים זוחלות המוניות יש מועדון סנוקר ומועדון משחקי ווידאו יש את הבר שמפחיד להיכנס, כי עבריינים כבדים באים אליו בלילות יש את מועדון הימורי הכדורגל, ומשרדים קטנים של חוקרים פרטיים הכול הוא לוקח, כל הסחי והזוהמה, ואין לו ברירה - אלא לשאוף את זה עמוק לריאות בפינות של סמטאות הוא מקיא, ליד פחי זבל מסריחים, של שאריות אוכל מהמסעדות.

אני עבד של המחראות הציבוריות בסיני, אין לי רישיון ואין לי ניסיון, אבל בכל זאת הישראליות מתות על הזין שלי אני יודע שהן שוכחות אותי תוך שבוע, אין לי בעיה עם זה אבל האמת שאני מציל ידוע, אני מציל אנשים מטביעה בחול, זה רשום אצלי בפנקס הזהות,"מציל ידוע מטביעה בחול", הנה, תראה! גם אצלי עברו בשיירות כל הליצנים וכל הליצניות, אני לא הומו, אבל לפעמים צריך להתגמש בשביל להשלים הכנסות בלי בעיה הוא מתפשט עם הזין השמן שלו, והכרס הלבנה שלו שהולכת גאה לפניו אפילו אם הייתי אישה סטרייטית נואשת לזה בנווה מדבר, לא הייתי בא אליך, בן כלבה אבל מדולר ליום קשה להתפרנס, וצריך לסגור את החודש עם משהו לחזור אליו הביתה אמרו לי "סלים, תבריח קוקאין, ניתן לך שלוש אלף דולר כל חודש," אבל ראיתי מה קרה לאנשים שהתפתו, עשרים שנה והם עדיין יושבים בקלבוש, מסכנים הכלא המצרי זה כמו הכלא הסיני, עבודה סביב השעון בלי זמן לנשום, והתא מלא עכברים, והמזרן מלא פשפשים, ואין מים נקיים בברז, רק מי ביוב אמרתי לחבר שלי האנגלי "למה לא תיקח אותי אתך?" אמר לי "למה לך? לא תצליח להסתד...

האסיר נמצא מת בתאו הוא מזוהה עם החמאס, ויש שמועות שהוא הצהיר "הצהרות בגידה" בדרך האידיאולוגית של החמאס הוא אמר שהחמאס הולך "עם הראש בקיר", כלשונו ומשקיע במאבק חסר סיכוי בישראל, במקום להשקיע את הכספים ברווחת תושבי הרצועה כמו כן הוא אמר שהרג ורצח הוא כפירה בדת האיסלאם, ודרך האיסלאם המקורית היא שלום, אחווה ואהבה דבריו עוררו אי נוחות בקרב חבריו לתא, עד שהמצב התחמם, ובסיטואציה שאיננו יודעים מה היא, הוא נמצא מת בספירת הבוקר חבריו לתא התנהגו מוזר, כאילו הם לא יודעים ורואים שיש אסיר מת בתאם הנושא נלקח לחקירה, ולאחר שייחקר הנושא, הוא יועמד למשפט ויימצא איתו הדין, הנושא ולנושא אחר... 

הילדים של היום לא מבדילים בין ימין לשמאל, אמר דוקטור קוץ ובעט בפחית בירה שהתגלגלה ליד מדרכת הרחוב. כל הראש שלהם הוא במשחקי מחשב ורשתות חברתיות, הם לא משקיעים בעצמם. למשל יש ילדים וילדות שקוראים לעזרה ברשתות החברתיות החביבות עליהם כל-כך, וכשאני נותן להם חד וחלק וקל את הפתרון, ושימשיכו משם, הם צוחקים לי בפנים ואפילו לועגים לי. או צועקים עליי אפילו. ילדים טיפשים, מה הם חושבים, שיש פתרון קסם שכמו ייפול עליהם מהשמיים? יש תכנית עבודה, יש דרך פעולה, הולכים בה או מתים. השמיים היו נמוכים ודלוחים, היה בהם כחול, ולבן, וצהוב, ותכלת, והרבה כתום. אבל כל הצבעים העליזים האלה יצרו אפור עכור שנמרח על השמיים כמו בטון, והשמש טבעה בו. השמש הייתה לקראת שקיעה בהרי ירושלים המאובקים, האובך היה כבד, האוויר היה יבש, והייתה רוח קרירה, אבל היה חם. כל זה קמצוץ תפאורה מהאיש בחליפה המיושנת חסרת העניבה, עם כובע הבארט הלא אפנתי, שהלך לצידי ובעט בכל מה שנקרא ליד כף רגלו הימנית. אבנים, פחיות, עטיפות פלסטיק, וענפים עבים ודוקרניים. אז אתה אומר שאין פתרון קסם? - אין פתרון קסם, והם מכריזים בפה מלא שהם לא מחפשים בכלל פתר...

בבוקר מוטל יחף על לשון של מיטה, והזרם זורם קבוע על אותה המנטרה, ואיש משתולל הרחובות עם מחבט טניס, וילדה אוכלת גלידה ומכתימה את השמלה ואנשים יוצאים לשוח הג'ונגל העירוני, ותנינים בוכים בגנים על כאב ישן מלפני שנים, וחלונות נפתחים אל אוויר קל צונן, וילדים הולכים לבית הספר כי ההורים עסוקים והיא אומרת שהיא אוהבת רק אותי, והיא אומרת שאין איש מבלעדי, והיא מוכיחה לי כמה היא אוהבת אותי, ואני לא מצליח להתאהב בה, למרות שאני מנסה והילדים רצים במקהלות כמו להקת ציפורים, פושטים על המדרכות וזולגים לכבישים, ושמש חמה עולה מעלה ממזרח, והירח מתקמט, מתקפל, ופורש בינתיים ועיריות הג'ונגל עוד גובות מיסים, ועסקנים מתכננים קומבינות ותככים, ואנשים עייפים ומתלוצצים מדברים ברדיואים, ןאישה שומרת נקמה לימים טובים וגבר טועה במחשכים, בונה ארמונות על עננים, ורוח מהתלת בכיסים, ועושה בהם חורים, והבנקים וחברות הביטוח בונים עוד אגפים והאחות מזריקה לחולה, והחולה הופך חולה, והנרקומן מזריק לעצמו, והבלדר מנמיך פרופיל, והמשטרה מחפשת אותו ובמשתלה מגדלים ירוק, כדי להשלים הכנסות, וגם...

מתחיל רגוע מאוד, כמעט בלתי נשמע, ואז מתגבר ומתגבר עד לצעקה וצרחה איך זה שב-בכל העולם לא מצליחים להיות מאושרים, ואפילו לא "בסדר", הרוב סובלים משהו חולה רקוב עד היסוד בחברה העולמית כולה לאן שלא תלך, איפה שלא תפנה, תראה כאב וצער אנשי רוח שמנסים לעזור - לרוב עושים עבודה טובה, ואנשים יודעים להבדיל מי מחרטט ומי יודע מה הוא אומר אנשים לא טיפשים אבל גם אנשי הרוח הטובים, הם נותנים הקלה, והרבה פעמים אפילו מצילים הרבה מאוד חיים, אבל הכאב נשאר אצל רוב האנשים, הם רק עושים בקרת רגשות ושולטים על הכאב, ולא נותנים לו לנהל את חייהם מה רקוב בעולם הזה? מה חולה בו? מי יציל את בני האדם מהחולי שהם לא מוצאים לא מרפא? לא רק להקל, אלא לרפא לגמרי, ליצור עולם חדש מאושר ושמח, בו אין כאב, ואף-אחד לא מרגיש מקופח או מושפל אולי זה יקרה ביום מן הימים, אבל עוד הרבה מאוד שנים, כל האנשים שחיים היום כבר לא יהיו בין החיים להרבה מאוד אנשים מושג המוות מנחם מאוד, ודווקא המוות משאיר אותם בחיים, כי הם יודעים שהחיים הכואבים שלהם זמניים.

אני אלקק את הזיעה מהצוואר שלך שמת לב שהתחלתי במילה "אני"? כי אני נמצאת באגו טריפ, וכולם על הזין שלי, כלומר על הקוס שלי ואני יודעת שזה לא טוב, האגו טריפ הזה, אבל כשאנשים רעים דוחקים אותך לפינה, את חייבת את האגו בשביל לא להיות סמרטוט, אחרת ינגבו אתך את הרצפה.

באיזה יום הם הולכים לאכול אותה? ראשון שני שלישי רביעי... חמישי! דווקא ביום חמישי הם הולכים לאכול אותה? ייתכן אולי בטח כמובן... כן! ולמה הם הולכים לאכול אותה? עייפים עצובים רגזנים מטורללים... רעבים! אז כדאי שהם יאכלו אותה ביום חמישי, אם הם רעבים. לו הם לא היו רעבים, דיינו. אבל הם רעבים ועוד איך. איך? הם רעבים עד כדי כך שהם מוכנים לאכול אותה, והיא בסך הכול ילדה קטנה בת שלוש, עם קוקיות וחיוך תמים, שלא יודעת כלום, אפילו לא מה זה מי ומו זה לה אם היא הייתה יולדת, זה משהו אחר. אבל היא לא יכולה ללדת, כי היא רק בת שלוש, ובנות שלוש לא יכולות ללדת. לכן היא לא יולדת. זה לא כאילו היא לא רוצה ללדת, כי היא רוצה, היא פשוט לא יכולה. וגם אין לה מספיק תחביבים בשביל הולדה, כמו קיפולי נייר ואוריגמי. לכן בינתיים יש לנו את בנות הקוקיות. הן מריעות בשבתות. אוכלות הרבה חלות. מתעלפות על החוף. אז אם תשאל אותי - זה לא נראה לי כל הסיפור הזה. הוא לוקה בחסר. מה זאת אומרת אתה חי? ברור שאתה חי, לא מת. אה, השם שלך חי. שלום, השם שלי עייף. לא, זה לא שהשם שלי עייף, זה שהשם שלי הו...

בהקדם, הוא אמר לי, בהקדם. אני לא התרגשתי מזה שהוא דוחק בי, ישבתי בשושו על האסלה ושיחקתי בטלפון, למרות שמזמן גמרתי לחרבן בהקדם, אני אומר לך, בהקדם, הוא צעק מ-עבר לדלת. "אני לא יכול להוציא את החרא יותר מהר, אדוני, לטבע כללים משלו, והוא בא בזמנו." אמרתי. אבל אני מת לחרבן! הוא צעק. "כל הזמן אני ואני ואני, אולי תחשוב על עוד אנשים שקיימים, יש עוד אנשים, אתה יודע, אולי כדאי תחשוב גם עליהם," ייעצתי לו. הנחתי את הטלפון במקום בטוח, שלא ייפול לאסלה, וניגבתי לאט-לאט את התחת שלי מהחרא בנייר טואלט. מה אתה עושה שם, מאונן? הוא צעק אליי. "אני מנגב את הטוכס, אדוני, אי-אפשר ללכת ככה עם תחת מלא חרא," תמהר עם החרא הזה שלך, הוא התרעם. "כשאתה תחרבן, אדוני, אני לא אדחק בך, אני אתן לך את כל הזמן שבעולם להוציא את החרא מהגוף שלך, אז תן לי את הזמן שלי, אני חושב שזה פייר," פייר בתחת שלי, אתה עושה בכוונה! "מה פתאום בכוונה," אמרתי ועיינתי בעלון שהיה שם, "אני עושה הכול לפנות את השירותים, כמו המילה הזו שאמרת - בהקדם," כן, בהקדם, ת...

+ אמרתי לו - "הלוואי שמישהו יאהב אותי כמו כל היתושים האלה" ואז הוא הציע לי לשכב אתו. כמובן שסירבתי, הוא לא הטיפוס שלי, ואז הוא הציע לשלם לי. ואז התרגזתי, אבל מאוד, אמרתי לו "אני נראית לך זונה?" אז הוא אמר "אז תעשי את זה בחינם" - הזוי הבן-אדם הזה, מה פתאום הוא מציע לך הצעות כאלה, ועוד בכסף, וחינם, כאילו את צעצוע. אני במקומו הייתי נוקט באסטרטגיה יותר מעשית. קודם כל הייתי מתייחס אלייך בנימוס, ואפילו מכין לה כוס קפה, או תה, או משהו חריף. כמובן שהייתי שם בפנים סם אונס. ואז אחרי שהיית מאבדת את ההכרה, הייתי אונס אותך בברוטליות, וכשהיית מתעוררת לא היית יודעת מה קרה. זו השיטה. + אתה צודק. הוא כזה טמבל שלא השתמש בשיטה הזו. לא פלא שלא שכבתי אתו, כזה לוזר.

עוד רגע קט תזרח השמש, ויום חדש יעלה אני אשב לי תחת עץ הקססה, ואמלא את בטני פרפרים ומתנות כי זה יום נפלא של אהבות מתחדשות בו ילדים צוחקים והשמש צוחקת איתם ערגליות לרוב אני אוכל עם בוטנים או לא סיגליות תחלופנה נא על פניי יפות וסגלגלות ארגזים של רוגז ינוקו מהארונות יום יפה בו דברים טובים עתידים לקרות והאהבה תצא במחול יחד עם היופי, וכל הגן יתמלא מתיקות פירות מלוא העין, והעין דומעת מ-אושר קילוחים של מי חסד יאפפוני בתולות הים וימשכו אותי אל מעמקים נפלאים, בם אלך אל החוף המוזהב אשר לי שלכת והעם כולו עולה וגואה, כמו גאות מי מלח והמים הופכים מתוקים עת נוגעים הם בקדושה תצהל הארץ כולה לקול מצהלות הרעם, של פרי נבקע, של צחוק אהבה.

אז באתי, זה היה יום רע מאוד. לא היה לי כוח לכלום, רציתי לאכול משהו, להתקלח וללכת לישון. בעבודה היו הרבה בעיות והרבה עצבים, אנשים שלא יודעים איך לעבוד, לא יודעים מה זה להיות מאורגנים, ולא יודעים ביחסי אנוש. מאשימים אותך על טעויות שלהם או של אחרים. אני את העבודה שלי עושה כבר שנה בצורה הכי טובה, שוקל כבר לחפש עבודה אחרת. העבודה הזאת קורעת לי את התחת, ואין לי זמן ועצבים לאשתי, שהתחתנו לא מזמן, ויכול להיות שהיא בהיריון לא מתקדם, אני לא יודע. היא לא אומרת ואני לא שואל. אז אני בא לבית ואין לי כוח אפילו להסתכל עליה, ושלא כמו בלילות אחרים - היא לא מדברת, לא מקטרת, לא מתווכחת, לא תובעת, רק יושבת על המיטה, וזהו זה. אני מטושטש. אני מכין לי משהו לאכול. לוקח לי זמן להכין וזמן לאכול, ואני גומר ומביט בה, היא לא זזה. פתאום אני שם לב שאין גם מוזיקה שהיא שמה ברקע. הכול כבוי. טלוויזיה, רדיו, דיסקים, אינטרנט. אפילו החדר קצת חשוך. אני מושיט יד להדליק את האור. "לא," היא אומרת בתקיפות פעם אחת. אני לא מדליק. "אתה זוכר איך הדוד שלי עובדיה התפרק אחרי שהוא מת?" היא אומרת, "נפל לו האף, נש...

איפה, איפה הן, הבחורות ההן, עם הקוקו והסרפן? האמת שהיום בחורות קוליות כמו גברים שולחות לך לב אדום בגלל תמיכה, למרות שהן בקושי מכירות אותך מחפשות תמונות של בחורים מתפשטים, והיום הבחורים גם מתפשטים בתמונות לכבוד בנות שולחים תמונה של הזין שלהם, וזה משעשע את רוב הבנות מתחילות עם בנים, מפלרטטות איתם, ומחצינות בפה מלא את התשוקות המיניות שלהן רודפות אחרי גברים כבר יותר ממה שהגברים רודפים אחריהן לא עושות חשבון לאגו ולגאווה עצמית, ומזילות ריר במילים לתמונה של גבר שרירי בפוזה ארוטית והיום הן נלחמות בקרבי, שוטרות, חיילות, טייסות, נווטות, תצפיתניות ברגעים של חיים ומוות והחיילים סומכים עליהן כי היום אישה היא לא החתולה המפונקת מפעם ש-רק דורשת, היום אישה היא פייטרית, שאקלית, שלא פוחדת לעשות בלגן.

דיוויד בואי שר שאלוהים אמריקאי טוב, הוא לא היה אדם מאמין במיוחד, ולא הבין את המהות של ישראל והדתות בכלל יעידו על כך הדרך שעשה לעצמו לפני מותו, הוא פתח לפני הקהל שלו את דלתות גיהינום, כשידע שהוא עומד למות.

גיפ מצויר של ילדה יפה ותמימה, בוהה בי במסך כאילו הילדה מתמוגגת ומעריצה, כאילו היא מאוהבת מאוהבת? גברת, אני לא יודע מה זה מאוהבת אם את מחפשת נער שעשועים, זה לא אני, וגם אין לי כל כוונה לזיין אותך מי יודע גם איפה את גרה את חושבת שאני אגרר חצי מדינה, רק כדי לשים את הבולבול שלי ב-חור שלך? יש לי עניינים חשובים ומהותיים יותר בחיים, כמו לפענח למה נשים חושבות שגברים טיפשים, בכל מה שזה קשור בתשוקה, אהבה ומין "הפוסל - במומו פוסל" המזלזל - בעצמו מזלזל, המשלשלת - על עצמה משלשלת.

אם כבר אני חי, משקה את העציץ, שוטף את הרצפה, מתקלח, אז לחיות עד הקצה, משהו בין ימין לשמאל, מן טיול על שפת תהום בלי סימני שאלה, רק סימני קריאה, כמו זו שבין הרגליים שלי כשאני רואה אותך בלי היסוב ולא בחפזה, יש ים של זמן, גם אם זה ים במנות ובתשלומים אני כבר אני כאן, כלומר לא במקום אחר, כלומר אני איתי כשאני - אני, ובמראה רואה אותי, כאן עד לשד עצמותיי, כמו ובאמת אני שייך, כמו אבן באדמה, בלי לחפור בורות לא לי, כי למה לי? רק בורות לי אני חופר בלי לטפס סולמות לא לי, כי למה לי? רק סולמות לי אני מטפס אם כבר למות, כי כולם מתים, אולי יותר מ-כמה פעמים, מה שהופך אותם חיים כמה פעמים, ולפעמים בעודם בחיים, 4אז למות מוות הרואי, כמו באגדה סינית, כמו בשדה קרב יפני, כמו גיבור מלחמה, כזה עם פצצות ומרגמות, טילים ורוגטקות, אבנים לכליות, שמקבל צל"ש אחרי מותו, כי מגיע לו, ומותו הוא הקרבה או קדושה או משהו כזה אני לא הייתי אתך, הייתי במקום אחר, אולי בכוכב אחר, אבל לא אתך, כשהחומות שלך נפלו, כמו חומות יריחו, היית ביריחו? ובזמן שהחומות נפלו? ולא רק החומות, גם ...

מדליק מנורות פנסים לפנות ערב כשכולם ישנים מדליק אור אבוקה בבוקר כשכולם משכימים מנסה לחצוב את הסלע מעל ימים סוערים מנסה להגיד לה שזה לא נורא שהיא הלכה, ושלא תבכה - יש מיליונים כמוה השמש כמו תפוז נסחטת לתוך כוס גדולה, ואישה צרפתייה דשנה ענקית שותה לרוויה גם את הענן היא סוחטת לתוך פיה הריק היא משכימה קום, בוקר סתווי, מלא שמש מישהו הדליק את אור האבוקה בבוקר כשכולם משכימים היא רוחצת רגליה וגופה בפכפוך נחל עצל, ומייבשת את בגדיה שכובסו לא מזמן על הסלעים, לאור קרני החמה אל תבכי, הוא אמר לה, יש מיליונים כמוך ויש מיליונים כמוני, אז אל תבכי היא מכרסמת עוגה צרפתייה וממלאת את בטנה כרס כזו יפה ועגלגלה הוא אהב נורא, היא שלו במתנה. 

המיקום לא ידוע, אבל אני מנסה יש לי מצפן ומפה, ואת הכוכבים, השמש, הרוח, והסימנים בסלעים ובאדמה כמו גם סוגי עצים וצמחים, ועקבות של בעלי חיים, גם גללים אתה יודע, זה לא פשוט להגיע לגן-עדן, יש מקומות מאוד קרים שצריך לעבור דרכם, שם הכול קרח ועץ אפילו לא צומח ויש מקומות מאוד חמים שצריך לעבור דרכם, שם הכול לוהט וש ועץ אפילו לא צומח או שיש מקומות מוצפים במים, כמו ים איך תעבור ים? או יש מקומות שאין יבשה ואין ים, וצריך למצוא דרך לעבור בתוך אוויר, כמו מטוס או כדור פורח, ולפעמים חללית אתה יודע, עם קצת רצון וקצת יכולת, גם פיל יכול לדפוק תרנגולת אז עושים מה שצריך כשצריך, וכל השאר תלוי באלוהים 'שמע, אם אני אכשל - נועדתי ל-אכשל ואם אני אצליח - נועדתי להצליח ואם אני מנסה למרות שלא בטוח שאצליח, נועדתי לנסות למרות שלא בטוח שאצליח כמובן שאני מגייס כוחות עליונים, על-ידי מצבים ופעולות רוחניים זה עוזר? אני לא יודע אולי בלי זה הדרך הייתה יותר קשה להזיק זה בטח לא, אז למה לא? נדבר על זה, נגיע להסדר, אם אתה באמת רוצה ויכול - אתה יכול לדפוק את כל הלול אז פרה - פרה כמ...

שיר של בוקר מצטלצל כמנגינת חלומות, על פני כרי הדשא הצמאים לעוד ואיש פגוע מאישה, רוצה עוד ואישה פגועה מאיש, כי הוא רצה למרות שהיא לא רצתה לתת ונהיה אלים אבל אל דאגה, ידידיי, אנשים טובים פנו למשטרה, והיא הגיעה מיד ללא צרחות סירנה התקרבה בשושו ועשתה סוף ללינץ' האכזר היחידי של איש שיכור אלים, כך היא קראה לו, באישה תשושה מלילה של שתייה, ריקודים ועשן לא, אין חשש לעבירה פלילית, רק איש רגיל, לא רע, לא טוב, שאיבד את הברקסים כי היה שיכור קצת המשטרה מפחידה אותו וכבר משחררת ועל הרחוב מצל הברוש מאור הירח, שמטיל את אורו אל האזור הפורח ולילה אכזר מתמוסס את תוך הבוקר, יש אנשים רגישים ולהם קשיים, שעושים חשבונות של יום חדש, ומחפשים נחמה בדברים קטנים כמו לקרוא בדיחה טיפשית ברשת, ואיזה פתגם לחיים לפתוח את הבוקר על אור שמש וענן, על אדמה וגשם על קבלה ונתינה, על מימוש עצמי וחזרה לפשטות הבהירה כל זאת על רקע המשטרה, שעוזבת את מקום המריבה, אחרי שהשוטר הבין שבעצם האישה בסדר, והאיש לא רע, רק הרבה שיכור ושמש ארסנית מכרסמת בהרים ממזרח, לפרוש את רשת האש על פני העיר מישהו ק...

הוא אמר לה שהיא נראית מוכרת לו היא אמרה שאמרו לה, שהיא דומה לדוגמנית הידועה זו וזו הדוגמנית הידועה זו וזו, היא עפר לרגלייך החטובות, הוא אמר חחח... היא צחקה, "חטובות"... אבל נרטבה עד לשד האגן שלה באותו הערב, שעת שקיעה, הוא חפר בה והיא נפתחה לכלי שלו זה היה דומה מאוד לאהבה, כי הייתה ביניהם כימיה וחיבה הדדית, אבל זו לא הייתה אהבה היא ביקשה ממנו לא לזרוק את הקונדום לאסלה, כבר הרבה זיינים סתמו לה ככה את הצנרת הוא קשר את הקונדום, זרע בפנים, וזרק את הזרע לפח הזבל הוא ראה מריחה של חרא בנייר טואלט באשפה זה לא הגעיל אותו שום-דבר בקשר אליה לא הגעיל אותו כרגע הוא הלך, הוא הבטיח לשמור על קשר, הוא באמת התכוון לשמור על קשר אבל הפסיכיאטרים והעובדים סוציאליים שאצלם היה מטופל, מחקו כל זכר שלה מהראש שלו, על-ידי היפנוזה, לא היה מתאים להם שתהיה לו פרשת אהבים כעת, הם היו צריכים אותו לניסויים הוא שכח ושכח שהוא שכח היא חיכתה ולא הבינה מה עשתה לא בסדר הוא שכח אותה כליל, כי הם השכיחו ממנו, והיא נכנסה לדיכאון כי חשבה שהוא לא מעוניין זה גרם לה לצרוך סמים, ולהתאבד אחרי ...

משעות מתות אין כלום מלבד שעות מתות הזמן חולף בלי ששמים לב, ופתאום אתה תופס כמה זמן עבר, ומבין שלא עשית כלום בזמן הזה אפילו לא התבטלת אז אתה מרביץ לה עם הזין על הפרצוף, בשביל לאלף אותה ואל תדאגו ידידיי, זה הדדי, גם נשים מאלפות גברים להיות שפוטים אתה מוזג לך כוס קפה מהקנקן, ממתיק בסוכר, בדמעות ובאושר חם, ויושב לראות את השמש שוקעת, כשהיא אוכלת את הלב מה עשתה לא בסדר אם היא לא תאכל את הלב, זה יהיה אתה אתה מזיז את החיילים שלך קדימה, מגן על המלך ופורץ עם המלכה, ופותח דרך להצרחה הילדים המתוקים מקוששים קש כבר עשרות שנים, בחסותה של הממלכה, והאישה המקופחת נשארת מקופחת, עם בעל עצבני שעובד מסביב לשעון, ועדיין לא מצליח להביא אוכל הביתה אני אדבר אתכם אחר-כך, אחיי יקרים, איך קיפחו את המזרחיים ואת המרוקאים, ורצו לעשות כאן מדינה של אליטה אשכנזית בינתיים אני כורדי מזרחי, והגרמנייה האשכנזייה הזו משתחווה לזין שלי, ומביטה בי בציפייה והשתוקקות, שאשים אותו בפה שלה רציתם אפליה מתקנת, אז עד הסוף.  

שיער קצוץ כמו נצנצי, וראש עשוי אבן ככה היא יצא מהבית אל הרחובות הוא חפר בורות עמוקים ולא מצא בהם כלום, אפילו לא מים הוא חצב באבן רק בשביל לחצוב באבן הוא ראה אותה, והיא הייתה יפה ורגישה, והוא היה חייב לשבור לה את הלב, זה היה לו לתענוג הוא ראה את שיירות הנמלים שקוראים לעצמם בני-אדם, הולכים מ-פה לשם, לשם ל-פה, כדי להתקיים הוא ראה את המבנים הגדולים המפוארים, שהיו מבני ציבור, אירועים ומשרדים, וכולם היו מלאים בחרא עד שהוא נשפך מהחלונות, מנפץ מבפנים את הזגוגיות היו חסרים כוסות חד-פעמיים לשתייה חמה, וזה מה שהביא אותו למצב שבירה, כי הוא לא היה יכול לשתות קפה לכן האגרוף שלו הוא אבן הוא תכנן לחסל את האדם הראשון שהוא יראה היו לו התכווצויות ברגליים.

ניפוץ חלונות ראווה, בא לי בימים קשים, כש-ברי סחרוף שר, שיש חלונות ראווה יפים פה, וזה הכול למכירה. בסטודיו שלי אני עובד על פסל ענק, מורכב מהרבה חלקים, אותם אני ארכיב, וייצא פרצוף של אדם עגמומי, עם חיטובים של אישה, שמציצים כרמזים בתווי פניו. הילדה הלכה לקנות ארטיק, נכנסה בה משאית, עכשיו היא מתחת לאדמה, אחרי שגירדו אותה מהאספלט. לא הרבה נשאר. אבל החיים ממשיכים, מוות או לא, כי מי ש-חי - חי, ומי ש-מת - מת. ומי שהופך מ-חי למת - נשאר מת, ומי שעדיין חי, חי עד שהוא מת. אתה צריך להאכיל, גם את, את הגוף הבהמי שלך, בהרבה מוצרי מזון ונוזלים כדי שהוא יתקיים, ויחזיק אותך פה. אבל לפעמים גם אם הגוף פה, האדם עצמו לא פה, ולזה יש פרשנויות שונות, מעילוי רוחני עד שיגעון הנפש. היא הייתה ילדה יפה, היא הייתה פזיזה וטיפשה, כשהתפרצה לכביש לפני אוטובוס, ומשאית שעברה פשוט קצרה אותה. זה לא היה כואב, זה היה מהיר ונקי.

בטוויית הרשת לילדים כמוני ומבוגרים כמוכם, שכחתם שאתם טוויתם את הרשת, והיא רק אשליה, כמוכם. בניפוץ מסגרות או הקמת חומות נוקשים, שכחתם שלא את העולם אתם מעצבים, אלא את עצמכם. במלחמות ביניכם שכחתם שהעולם לא קיים, והחיים הם תפר קטן במסע האינסופי. זה עולם פשוט והבלי, בו יש לנו מחשבה וגוף פשוטים והבליים, בו אנחנו משחקים משחקים פשוטים והבליים, ומגיעים בסופו של דבר לאותו המקום, מי לאט ומי מהר. את העולם לא נוכל לשנות, את האשליה בה אנחנו, אלא אם נשנה את עצמנו. לא באנו לעולם הזה מושלמים, אלא מקולקלים, כדי ללמוד לקחים, ולהחכים את נשמתנו, לקראת גלגולים חדשים. עד שנבין. לאט או מהר, זה בסוף יקרה. לאט או מהר, כולנו נהיה באותו מקום, באותה הצורה, ובאותה הוויה. נצח ישראל לא ישקר.

בדרכי אל האל, אני תולעת, משתחלת בין רגבי עפר בדרכי אל הגאולה, אני רפש, מוטל בסמטה רעה חשוכה בדרכי אל האל, אין לי פנים, ולא גוף ובשר, ולא עולמות עליונים ותחתונים בדרכי אל הגאולה, רגליי מיובלות, ב-חול החם של מדבר אינסופי, שמש קופחת בדרכי אל האל, אני מדשדש בעפר, ולא נראה חסד אף ממרחק ניכר בדרכי אל הגאולה, אני פחות מ-קרן אור, אשר נשלחת מהירח לבלבל את דעת החולמים מ-פה לשם אני חי על זמן שאול, ובינינו גאולה לא תקום באלה החיים.

היא פתחה רגליים ונפלו לה סוכריות טופי מבין הרגליים "מה, מתילדה," אמר שוקי בהפתעה, "את מייצרת ממתקים!" מתילדה חייכה כשומרת סוד מאז כל יום שישי היו באים כל ילדי השכונה, הפוחזים וזבי החוטם עם בגדי הסמרטוטים, דופקים חרש בדלת ושוקי היה מכניס אותם, והם היו מחכים, שוקי ידע ל-מה הם מחכים "מתילדה, תעשי לילדים טובה," אמר שוקי בחיוך, ומתילדה הייתה מחייכת חיוך של רצון טוב, מרימה מעלה את חצאיתה וכורעת על המיטה, ומבין רגליה במבושים חשופים נפלו מלא סוכריות טופי, שהיו נאספים על ידי הילדים בשמחה "ילדים טובים," היה שוקי אומר, ואוסף אותם חזרה לדלת הם היו יוצאים, ומתילדה כבר מכוסה מתפנקת במיטה "מה, מתילדה," אמר שוקי במחוות פרגון, "את מייצרת ממתקים!"