שמוליק חיפש בארונות, חיפש במגירות, אפילו במדף התבלינים ובמזווה הוא חיפש. הוא היה עירום. "שמוליק, מה אתה מחפש?" "את הקונדומים," דינה חרקה שיניים, היא כל-כך רצתה אותו בתוכה. הם התגפפו למעלה משעה וגם שתו קצת, ועם הזמן כל הבגדים נשרו מהם, אפילו הגרביים, ושניהם היו עירומים וחמים מאוד. לא חמים - לוהטים. ובדיוק כשהגיע הרגע הנכון שהיא רצתה אותו בתוכה, והוא רצה גם להיות בתוכה, הם קלטו שלא הכינו קונדומים מבעוד מועד. כל הגיפופים, והליקוקים, והירידות, והמשחקים מיצו את עצמם לזמן זה, ועכשיו אין קונדומים. היא שמעה אותו חופר בכל מיני מקומות בבית כמו מטורף, והפכה מתוסכלת. לא נראה לה שהוא ימצא. "שמוליק... די... לא נורא. נעשה אחת לשנייה ביד," "לא!" אמר שמוליק בנחישות תוך שהוא מחפש, "את רוצה זין ואת תקבלי זין," "אפשר שנרד זה לזו..." "כבר עשינו את זה," היא שכבה עירומה וחשופה על גבה, לוהטת כמו תנור, פטמותיה זקורות והיא רטובה, והוא מחפש קונדומים עדיין עם זקפה. איזה מצב מתסכל. היא קמה להדליק סיגריה. החפיסה הייתה ריקה, והיא ניגשה לארון המטבח לקחת חפיסה. בין הסכו"ם לקעריות הסלט היא מצאה חפיסה ושקיות תה מוזרות. היא הדליקה סיגריה. "מה יהיה, שמוליק?" "אל תדאגי, דינה. אני אמצא אותם. שום-דבר לא ימנע בעדנו להזדיין כמו שצריך," "אפילו אם לא תמצא?" "אני אמצא," היא שאפה מהסיגריה והביטה על שקיות התה. תוצרת לא מוכרת לה. היא לקחה שקית תה ובחנה אותה עם העטיפה הקטנה. עיניה אורו. "שמוליק, שמוליק, מצאתי קונדומים!" הוא קפא רגע ואז הגיע, "תסתכל, חשבתי שזה שקיות תה..." הוא בחן את העטיפות הקטנות, ניסה לקרוא מה כתוב ומישש אותן. "אלו בהחלט קונדומים, דינה. זה כתוב בצרפתית או ספרדית, אבל אלו קונדומים! קונדומים!" הם התחבקו באושר וצחקו. הייתה בהם הרבה הקלה. "קדימה, דינה, נשמה שלי, בואי נממש את אהבתנו," ושניהם פנו עירומים למיטה. השעה הייתה 2:35 בלילה, וזה היה תחילתו של עידן חדש בממלכה הקטנה.