"דינה! דינה! קומי! ... אלוהים, היא מתה! וואההה!" "תירגע, שמוליק. אני לא מתה, אני רק יישנה." "אז איך את מדברת? מתוך שינה? ואאאההה!" לשמוליק נכנס משהו לאוזן והוא התחיל להזות. הדבר הזה זז לו בתוך האוזן וחופר בעוף התוף, והוא מתחיל לחשוב מחשבות לא הגיוניות ולדמיין דברים שכלל לא קורים. נדמה לו שדינה מתה, ומי שמדבר אתו וזז בחדר, זו לא בדיוק היא, אלא הרוח שלה. בגלל זה הוא מסתגר בחדר, שומע מוזיקה בחזקה, שותה ומעשן הרבה, וחושב שגם הוא עומד למות. "אתה לא עומד למות, שמוליק! תתעורר ממחשבות השווא שלך!" "מי את?" "דינה," "דינה מתה," "אני לא מתה!" "כי את לא דינה," דינה התקשרה לעזרה ראשונה, והם שלחו שני רופאים, שהאירו לו בפנס לתוך האישונים, שאלו אותו אם הוא יודע את שמו ובאיזו שנה אנחנו, וכמה זה 3 ועוד 2. הוא לא ידע לענות על אף-אחת מהתשובות. הם ביקשו אישור מדינה לקחת אותו לאשפוז. "לא, אני לא חותמת, אתם לא תאשפזו אותו, הוא ייצא מזה. אתם רק הופכים אנשים עם בעיות קטנות, לאנשים עם בעיות גדולות," "גבירתי, אנחנו מקצוענים," "מקצוענים ב-לשגע אנשים. תצאו מהבית שלי, חבל שהתקשרתי, אסור לסמוך על אף-אחד במדינה הזאת. מבקשים עזרה ומקבלים זין לעין," הם הלכו ודינה הניחה לשמוליק לדבר את דברי ההזיה שלו. היא לא פחדה ממנו, אלא רק חששה לבריאותו הנפשית. הוא נרדם והיא ראתה משהו חצי זוחל חצי מעופף, יוצא מהאוזן השמאלית שלו, בודק את השטח עם המחושים והעיניים הקטנות, פורש כנפי יתוש גדול, ועף. היא הניחה לו לעוף לכל הרוחות דרך החלון. כל אותו הזמן היא הייתה ערה. אחרי ארבע שעות התעורר שמוליק, "וואיי, דינה, חלמתי חלום מה זה מוזר..." "מה?" "שאת היית מתה ושגמד חופר לי בתוך האוזן עם פטיש אוויר קטן," הוא דיבר לעניין ויצא מזה, והיא אמרה לו שזה היה רק חלום. היא לא סיפרה לו מה באמת קרה. כל הערב היא עקבה אחרי התנהגותו, והוא היה בדר גמור. -רופאים טיפשים- היא חשבה, -הם הייתי חותמת ומאשפזת אותו, הוא היה הופך משוגע לגמרי. בדוק.-