שמוליק עישן והשתעל, עישן והשתעל. "די, שמוליק, מספיק לעשן, תראה איך הגוף שלך מגיב. הוא שולח איתותי מצוקה." "דינה, תעשי טובה, גם את מעשנת," "אבל שמוליק, הגוף שלך במצב רע, אתה לא תוכל לזיין אותי יותר!" "אני אוכל לזיין אותך גם אם אהיה נכה ברגליים, כי את כזאת מושכת, אז תפסיקי לבלבל לי במוח," "אבל אתה לא תוכל, כי אתה תמות," "אזיין אותך מהקבר," "זה בלתי אפשרי," "אצא מהקבר, אזיין אותך ואחזור לחור באדמה," זה מצב רע, שמוליק מאבד את הבריאות שלו. הוא שתה הרבה בתקופה האחרונה, ועם עישן הרבה ואכל אוכל לא בריא. יש לו קופסאות ויטמינים ואומגה 3, אבל הוא לא נוגע בהם. הספורט היחידי שהוא עושה זה לזיין את דינה. "שמוליק, יש לי רעיון," דינה, "בוא נצא לטיול בשכונה, מסביב לשכונה, נשאף אוויר, נזיז קצת את הרגליים," "מה פתאום? זו שכונה של עבריינים, מאוחר בלילה, ישחטו אותנו," "אתה לא מספיק גבר?" "אני לא יכול על חמישה עם סכינים! אף-אחד לא יכול. זה רק בסרטים," "מה פתאום, סרטים אומרים את המציאות," "זה הראש הנשי שלך שחושב ככה, כל הנשים חושבות שטלוויזיה היא כמו המציאות," "לא," "כן," "למה?" כי ככה בנוי ראש של אישה. הן מביימות, כותבות תסריטים, עורכות, מלהקות, משננות דיאלוגים ומונולוגים - כמו בסרט," "לא," "כן," "אתה אמור להגיד -את צודקת-" "למה, כי ראית את זה בסרט?" "כן, ככה ליאונרדו דיקפריו אמר לבלונדינית החמודה מהפרסומת," "טוב..." גיחך שמוליק, "ברוכה הבאה למציאות. היא חרא, וזה מה יש," "החיים לא חרא, החיים יפים," "רק בטלוויזיה," "לא," "כן," "החיים יפים כמו סרט!" "שמעת? כמו סרט. את מושפעת מסרטים," "אני לא," "את כן, יש אנשים בלי חשמל, בלי מים זורמים, בלי שירותים ומקלחת נורמליים, בלי מטבח, בלי גז, בלי כיריים חשמליים, בלי אוכל מבושל, בלי בגדים, בלי..." "שתוק!" בכתה דינה, "אתה מדכא אותי," "סליחה. זו המציאות," "אז המציאות הזו לא מוצאת חן בעיניי," "מה את יכולה לעשות?" "להחליף מציאות, כמו שמחליפים ערוץ בטלוויזיה,"