שמוליק לעס את הלחיים שלו, הקשיב למוזיקה, לעס את הלחיים שלו, הקשיב למוזיקה, ואז אמר - "מה זה הדבר הזה?" "אנשים אוהבים שירים מוכרים," אמרה לו דינה, "אפילו אותם השירים. בגלל זה תחנות הרדיו משדרות שוב ושוב אותם שירים, כי זה מה שאנשים רוצים. אבל להיפתח למוזיקה לא מוכרת, כמו לצאת מאזור הנוחות כמו שקוראים לזה, זה כואב, אבל מפתח את המחשבה." שמוליק הביט רגע על דינה, הוא לא ידע שהיא כל-כך חכמה. "אבל אני לא רוצה לצאת מאזור הנוחות, טוב לי באזור הנוחות. בגלל זה קוראים לו אזור נוחות, כי נוח שם," "גם עובר צריך לצאת מהרחם, להתפתח," "אני לא רוצה להתפתח," התרגז שמוליק, "אני רוצה להישאר מטומטם, כמו תמיד, כמו מי שאני. מטומטם זה אני, וככה אני אוהב אותי," דינה חייכה, "גם אני אוהבת אותך מטומטם, ככה יותר קל שתעשה מה שאני רוצה, אבל אני חכמה ונבונה ממך, ואתה יודע את זה, אז 'תן לי לשמוע מוזיקה שונה." שמוליק שתק רגע. הוא ישב כל הכורסה והביט באוויר סביבו. "אני יודע שאת חכמה ונבונה ממני," הוא אמר לבסוף, "בגלל זה אני אוהב אותך. אני לא אוהב טיפשות כמוני, זה משעמם. אני מספיק טיפש בשביל עצמי, אני לא צריך עוד טיפשה לידי," דינה חיבקה אותו בצורה מגושמת, "אתה משורר, שמוליק. משורר," "מה, זה היה שיר?" "שיר גרוע, אבל כן," "טוב, דינה, מתי נזדיין? בא לי," "אין לי חשק עכשיו, מאמי. זה אמצע הצהריים. תחכה ללילה," "לא עכשיו?" "לא." "דווקא בא לי," "אני יודעת, אמרת את זה," "אני ארד לך," "תמיד אתה יורד לי," "הפעם אני אשקיע," "תמיד אתה משקיע," שמוליק שתק. ואז אמר - "אוף, את נבונה מדי בשבילי, אבל אני אוהב את זה, זה מעמיד לי את הזין," "תראה, לי," דינה אמרה לו. שמוליק חשף את איברו. דינה ראתה זקפה מכובדת. היא נאנחה בכבדות. "'שמע, אני יכולה לעשות לך ביד, לא אכפת לי..." "את יכולה למצוץ?" "לא בא לי," "טוב, אז תעשי לי ביד," והיא ניגשה אליו והחלה במלאכה.