שמוליק כבר היה ער ודינה עדיין יישנה. הוא שמע מוזיקה וכתב שירים נבזיים. זה היה בחדר אחר, ולא חזק, אז זה לא הפריע לדינה. הוא כבר שתה קפה והיה רעב, אבל לא היה לחם בבית. כמו שהציעה מרי אנטואנט, הוא מצא חצי עוגת שוקולד, ואכל חצי מהחצי, רבע. אז ישב במרפסת ועישן סיגריות בשרשרת. הוא רצה אלכוהול. דינה התעוררה במצב-רוח טוב, הכינה נס קפה, וישבה עם סיגריה. הוא הביט אל רגליה היחפות. "שמוליק," היא אמרה בשקט, "מה קרה, אתה נראה שבוז," "לא שתיתי שלושה ימים, אני צריך אלכוהול," "אז לך תקנה, צריך גם לחם וגבינה," "אני יודע," הוא אמר ולא קם. "מה קרה?" דינה. "אני לא מרגיש טוב בבוקר, את כבר יודעת את זה, לא יכול ללכת עכשיו," "טוב!" היא אמרה בחגיגיות עם חיוך, "אני אעשה את הקניות!" "תודה," "קרלסברג?" "כן. שש פחיות חצי ליטר," "גבינה מלוחה?" "כן, גבינת חמד. אם אין - אז בולגרית," לחם ומה עוד?" "כמה בקבוקי בירה שחורה," הוא הביט בה רגע ואז אמר - "תפנקי את עצמך בגלידה, וגם אותי," "רעיון מצוין!" היא אמרה נלהבת. באמת היה לה מצב-רוח טוב. "גלידת פיסטוק שמנת בשבילי, מה בשבילך?" "וניל ושוקולד של בן נ' ג'ריס," "קיבלת!" היא התקלחה ואז יצאה מהבית, הוא האזין לטראנס. היא חזרה מתנשפת - "נקרעה לי השקית של הבירות, אל תשאל, הכול התגלגל בשדרה, אבל אספתי הכול. תשטוף במים את הפחיות," הוא הלך רועד מציפייה והוציא בירות עקומות מהשקית האחרת בה שמה. הוא התאכזב שכולם חמות. הוא שם שלושה בירות במקרר למטה ואחת במקפיא. היא לא אמרה דבר זמן מה - אבל היה על פניה סימן שאלה, ואז אמרה - "למה אתה לא שותה?" "חמות," הוא אמר. "אתה חושב שאני טיפשה? קניתי בירה אחת מהשש קרה ישר מהמקרר," גל של התפעלות מתבונתה שטף אותו, הוא ניסה לבדוק את הבירות. "איזו?" "רגע," היא חיפשה בין הבירות והוציאה לו בירה אחת קרה. הוא תפס בה, כמו קרח. הוא פתח בדודא, כלומר קריז, כלומר ציפייה שנובעת מהתמכרות. היא הסתכלה עליו. הוא לגם לגימה גדולה, נאנח ברווחה, ושחרר גרפס, הדליק סיגריה ואז אמר - "את הכי טובה בעולם, חשבת על הכול," "כן," היא אמרה באדישות. "אפשר להציע לך נישואים?" היא צחקה, "אתה שיכור מלגימה אחת של בירה? תפסיק לדבר שטויות, אני לא מתחתנת," "חבל," הוא אמר ורוקן את הבירה. היא ידעה שהוא לא היה ממש רציני. וחשבה - את זה הוא אומר, אבל אפילו כשהוא שיכור לגמרי - הוא לא אומר - אני אוהב אותך. זה היה חסר לה.