בירושלים פרחו היונים ונורו בידי כיתת יורים
אני נחנקתי מאש ועשן ושמיים כחולים מכוסים דם
ראיתי את הזגוגית של החלון מעליי טסה במהירות האור,
ישר אל הרקיע, ישר אל הראש שלי
לא יכולתי לנשום כי המחשבה לא הראתה דבר

היא הייתה ילדת הפלא שהרימה שחקים ושמיים
היא הייתה הילדה שמסמרה לבבות צבעוניים ברקיע
אני הייתי הילד היחף עם הרגליים המלוכלכות,
שהולך בבוץ ונדקר מ-סיכות
פתחתי פה קטן למיצי מלאכים של מעלה
וגם אם ידעתי את מקומי, לא ידעתי למה.