"עוד כשהייתי בן 8 ההורים, הדודים והסבים אמרו לי לצום בכיפור," סיפר סטן לסנדי אחרי שאכל ארוחה גדולה של גבינה בולגרית בלחם, עגבניות ופלפלים, וקינח בבירה שחורה. הוא לא אכל כל יום האתמול, חוץ מכמה עוגיות, והיה רעב מאוד. עתה הרגיש מסופק. "ירושלים הייתה בתקופה יותר שמרנית אז, וכולם צמו. חשבתי שזה מה שאני צריך לעשות. צמתי בגיל 8, 9, עד גיל 13, ואז עשו לי בר מצווה. ואז המשפחה בחגיגיות אמרה לי שאני צריך לצום ביום כיפור מעכשיו. אמרתי שכבר כילד אני צם בכיפור, והם אמרו כן, זה יפה, אבל לא חובה. עתה זה חובה. התרגזתי מאוד שצמתי 5 שנים סתם, וכשהוריי נסעו לפני כיפור לבית שמש למושב חרדי להתארח, כבר תכננתי את מה שאני אעשה. בערב יום כיפור, כשהייתי בן 13 וקצת, לא הייתי רעב, אבל שתיתי קצת משקאות קלים. ולמחרת יצאתי לגינה עם גריל מ-פח ועשיתי על האש. אנשים גערו בי מעבר לגדר, לא התייחסתי. הם אמרו שיזמינו שוטרים. הגיעו שלושה אנשים לבושים אזרחי שחשבתי שהם שוטרים, ואמרו לי להפסיק מיד, וניסו להפחיד אותי שאני עובר על החוק וכ'ו. אמרתי להם זה שטח פרטי, הגינה של הבית שלי, ואני אעשה מה שבזין שלי. הם הלכן ולא עשו דבר. רק אחרי הרבה שנים קלטתי שאלו היו אזרחים שהתחזו לשוטרים. בצאת יום כיפור, מאוחר בלילה, נזרק רימון הלם על הבית שלי. התעוררתי וגיליתי שיש שריפה בבית. נתתי לבית לבעור והלכתי לגור ברחוב. במהרה גיליתי שזה לא עסק ופלשתי לבתים. ועכשיו את כאן," סנדי הקשיבה ושתקה רגע, ואז אמרה שעד גיל 18 היא גרה בתל-אביב, ולכן לא יכולה לדעת מה השמרנות הירושלמית הייתה אז, אבל היא מבינה את המרד שלו. הוא סיפר לה שהוריו נשארו במושב בבית-שמש, הוא המשיך לפלוש לבתים, ומצא שיטה לגנוב אוכל כשהוא מחכה למשאית של הספקים ומתחזה לפועל. הספקים חשבו שהוא עובד סופרמרקט, אנשי הסופרמרקט חשבו שהוא עובד עם הספקים, והוא היה מעמיס חומרי מזון לתוך הסופר ומוצא דרך להבריח מנות מכובדות של אוכל לעצמו, כשהוא מעמיד פנים שהוא פועל. זה תמיד הצליח, והוא עושה את זה עד היום. במרכזי קניות מזון יש הרבה בלגן וחוסר סדר, ואף-אחד כמעט לא מכיר את השני.