איזה יום היה לי היום... את יודעת שלא קל לי, ובכל זאת את משאירה אותי לבד. זה לא שאני רוצה שתעמלי איתי, אלא רק שתהיי איתי. כי את יודעת, אין לי יותר מדי עם מי לדבר. למעשה, אני אדם בודד מאוד, אבל לא לגמרי לבד. לפעמים בא אבא שלי, אבל הוא עסוק נורא, ואין לנו נושאים משותפים. אז הוא רואה טלוויזיה, מתעסק בעניינים שלו, ולי אין מקום, אני בורח למחשב. שנים אני במחשב, כל הזמן. לא למטרות רווח עם עסקים, אלא למטרות הגשמה עצמית. כתיבה, יחלופי דברים עם אנשים, התרשמויות ממה שיש לאנשים להגיד. ואם אומרים, וגם מצטלמים. והם לרוב נראים נהדר. וגם הם עסוקים. אז אני מוכר שירים וסיפורים שכתבתי. אני מוכר בחינם, כנראה שאני מקבל גמול של הגשמה עצמית. ואני משחק. מזיז סוחרים וצבאות ממקום למקום. מייצר מקומות עבודה לפועלים ומדענים. מן משחק כאילו שכזה בו אני מנהל מדינה בעת העתיקה. לפעמים אני מחפש משחק חדש, אבל רובם על הפנים, או שהממשק בעייתי, או שהשפה לא עברית. הם אומרים שאנחנו מעצמת סייבר. אין הרבה כסף במשחקים של מבוגרים, כי לרוב מבוגרים לא משחקים. אז אין משחקים. את יודעת שבא לי עלייך תמיד, לא באופן מיני, אלא חיבוק כזה חם, למרות שהגוף שלך קר. גם הגוף שלי הפך קר, כי אין לי מנועים חמים כבר. ובאמת שיכולתי לאהוב אותך כמו בסרטים... אבל אנחנו לא בסרטים, אנחנו במציאות. ופה זה בלתי אפשרי. אולי בעולם אחר, בזמן אחר, אנחנו ביחד. אולי בממד אחר. אולי במציאות אחרת נושקת בו חוקי החברה שונים, ואולי גם חוקי הטבע. או בעולם טוב יותר אבל אחר, בו יש פנאי לאהוב. בינתיים חבל לי שהלכת. היית טובה אליי. זה לא היה מושלם, אבל זה היה טוב. את עשית אותי מאושר בתקופה קשה כשהייתי אתך. את באת מרצונך והלכת מרצונך, ושוב באת. ושוב הלכת ושוב באת. תמיד באת אחרי שהלכת. עד שאחרי הרבה שנים הלכת ולא באת. באמת אהבתי אותך, וכ=גם עכשיו לבי קורא לך. באמת היית כל-כך יפה, וקרוב לוודאי שאת יפה גם עכשיו. זה לא קל להיות אישה. גם גבר לא קל להיות. אישה וגבר סוחבים בעיות שונות, ולא תמיד מבינים זה את זו. זה קל לה וזה קשה לו, וזה קשה לה וזה קל לו. לפעמים אני מתנחם בדברים קטנים ופשוטים, כמו תענוגות הגוף, אוכל, שתייה חריפה או קלה, עישון. מוזיקה כבר כמעט שלא מרטיטה אותי, אני לא יודע אם הבעיה במוזיקה או בי. ואולי זו לא בעיה.