מן שאגה כזאת חלולה של זאב רעב ומיואש
בשדות הנגב מטייל לו נע-נד
גיבור ירח צף בשמיים מים שחורים
שאגות ההרים מתגלגלים עד למפתן הסלעים

ארובות עיניים תכלת נפקחות לאט בשדה פרחים
ילדה קטנה ממששת את החיים
דם זולג מכותרות הפרחים,
וגם צוף, דונג ועסיס
דבורים רעבים עטים על פרח התינוקת המוטל בשדות

עיניים רעבות, עיניים נפקחות,
אי-שם דממה כבדה נופלת
הזאב בדמדומי הערב מחריש ובולע אנחה,
מתכנן נקמה
בשמיים ירח נודד, ארץ תחתיו מתהפכת
עיניים מטילות מורא נדלקות על פני השלכת.