האפרוח הקטן לא היה יכול לישון. הקש גירד לו, והיו חתיכות נייר וקרטון שדקרו בו. הוא היה מונח בתוך קופסת נעליים בשנת 1988, היה לו עמה אוכל ש-רק רצה, הפינה בה היה מונח בתוך קופסת הנעליים הייתה מוצלת ונוחה מבחינת תנאי חום/קור, אבל הוא לא היה יכול לישון, כי הקש גירד בו, וחתיכות הנייר והקרטון דקרו בו. אז הוא יצא מתוך קופסת הנעליים במאמץ, ופעם ראשונה לבדו הוא פסע אל הדלת, שהייתה פתוחה מעט, וחמק החוצה. הוא חמק החוצה מהחדר, לא מתוך הבית או הדירה עצמה. היה שם מסדרון ענק שהוביל לחדר גדול שבוודאי היה הסלון, ומהצדדים היו דלתות לחדרים אחרים או משהו. הייתה דלת גם לחדר שהיה מקביל לחדר שלו, אבל הדלת הייתה סגורה. הוא הלך במסדרון הארוך-ארוך, הוא לא היה באמת ארוך, המסדרון, אבל בשבילו הוא היה ארוך, כי הוא היה אפרוח. לבסוף חמק לאחד החדרים כמעט בקצה שגילה שהוא משמש כמטבח. הוא טיפס אל הכיור במאמץ, שתה מעט מים מהברז המטפטף, לא שהוא היה באמת צמא, הגישו לו מים בשפע, אבל למה לא. ואז קפץ אל שולחן המטבח וכרסם עוגת שוקולד. זה היה מאוד טעים, מעולם לפני כן הוא לא אכל שוקולד, ובטח שלא עוגה. הוא היה מלא שביעות רצון על מזלו הטוב, ואכל הרבה ויותר עד שכרסו תפחה. אז ירד במאמץ גדול משולחן המטבח, והמשיך אל החדר הגדול. זה היה סלון. כורסאות קטנות וגדולות ניצבו מסביב ושולחן נמוך עליו ניירות כתיבה, כמה ספרים, שני עטים וכוס. האפרוח הקטן לא התעניין ב-מה שעל השולחן הנמוך, אלא ב-מה שנמצא בקצה החדר הגדול, היה שם עוד חדר. מרחוק היה נראה שאור שונה יש בו, ולכן הסיק שיש שם חלונות. זו הייתה שעת לילה, ובני האדם ובהם מיכאל בן ה-12 היו ישנים. הוא היה האפרוח של מיכאל. הוא פסע לכבר החדר בקצה החדר הגדול, שהיה סלון, ובכניסה לשם הופתע לראות קופסת קרטון דומה לקופסת הקרטון שלו, רק גדולה יותר. זו לא הייתה קופסת נעליים, זו הייתה קופסת מכשיר חשמלי. אבל מה היה בתוך הקרטון? עוד אפרוחים כמוהו? לרגע האפרוח הקטן התמלא זעם יוקד שמיכאל שם אותו לבד בקופסת נעליים קטנה, ובוודאי שם אפרוחים רבים יחד בקופסת המכשיר החשמלי הגדול. אך הזעם שכך במהרה, מיכאל לא היה עושה את זה. בטח שבקופסת הקרטון הגדולה יש ברווז, או אווז. הוא הסתובב באדנות סביב הקופסה, שהייתה צמודה לקיר, וחבט בה מדי פעם בפעם. משהו החל לנוע בתוכה, משהו קם מ-שינה. הוא המשיך לחבוט בקופסת הקרטון של מכשיר החשמל, וחיכה. לפתע בצבץ ראש גדול של חתול שחור-אפור. הוא נבהל והחל לרוץ משם, אך לאחר השתהות של כמה שניות, קפץ החתול מהקופסה שלו ורדף אחריי האפרוח הקטן. האפרוח הקטן היה כה אטי יחסית לחתול, שהשיג אותו על נקלה. הוא חבט בו שוב ושוב בכפותיו הגדולות, ואז תפס את האפרוח בשיניו ולקח אותו לתוך קופסת מוצר החשמל מהקרטון. במערבולת של חלום בלהות על חול מסריח משתן וצואה, נאכל האפרוח הקטן בחיים, אבל זה היה מהיר. ולאחר כמה רגעים האפרוח הקטן כבר לא היה אפרוח קטן, אלא בדרך להיוולד משהו אחר בגלגול אחר.