היא כל הזמן מגרדת את הקוס שלה, מסכנה, כי אני לא יכול לזיין אותה. למעשה אף-אחד לא יכול לזיין אותה בגלל ההסגר והסיכוי בהידבקות. בכתה לי בטלפון, אמרה אני מטפטפת, בבקשה בוא להציל אותי. לא יוצא החוצה, אמרתי לה, רק למכולת, מרחק חמישים צעדים. אבל אתה לא מבין, היא אמרה בסערה, נשים זה לא כמו גברים, גברים יכולים לעשות ביד, לנשים זה לא מספיק, הן צריכות את הדבר האמתי. מה את רוצה, אמרתי לה, תחפשי מישהו שלא פוחד להידבק, לחלות ולמות, ותזדייני אתו. אין לי את הנגיף, היא צעקה. איך אני יכול לדעת, אמרתי, איך כל אחד יכול לדעת. איך את בעצמך יכולה לדעת. וגם אם אין לך, אולי לי יש, או לאחר. לא אכפת לי להידבק, עכשיו היא הייתה כבר ממש מטורפת, לא אכפת לי למות, אני רק רוצה זין. טוב, 'שמעי, גברת סוניה, אם זה המצב, אני אשלח אלייך מישהו. טוב... היא מלמלה בבכי וניתקה. טלפנתי לטלפון הציבורי בגן ההומלסים. הלו? תקרא לכריש לטלפון. איזה מהם? כמה יש? יש כריש לבן ויש כריש מלתעות. אני לא יודע מי מהם זה... נו, זה עם הראסטות שמנגן בגיטרה ועושה הרואין ולגברים. אה, כריש לבן, רגע. חיכיתי על הקו פאקינג רבע שעה. סליחה אחי, הוא העיר אותי מ-שינה, הייתי צריך לשתות קפה ולקחת שאכטה. אין בעיה, אני צריך שתזיין את חברה שלי. מי זה? הוא פתאום התעורר לו המוח. מיכאל שם-טוב, חבר שלך מהגן, שחררתי אותך בערבות לפני חצי שנה. הייתי עצור לפני חצי שנה? כן. על מה? הרואין. אה, זה אני תמיד עצור בגלל זה, לפני עשר שנים, לפני חמש שנים, לפני שנתיים, לפני חודשיים, גם אתמול. טוב, 'שמע, אני אתן לך כתובת, קוראים לה סוניה, בחורה יפה שמנה עם קוקו ושיער שחור. תזיין אותה כמה זמן שהיא תרצה, אולי תגור שם קצת, אחר-כך יימאס לה, בוא אליי, אני אתן לך חמש אלף. חמש אלף, אחי? כן. אתה אוהב סוניה זאת, אתה רוצה שיהיה לה טוב. אל תדאג, כריש לבן ייעשה לה הכי טוב ש-רק אפשר. היא תשפריץ מהאוזניים ותהיה מסופקת כמו לוויתן שבלע אלפיים קרפיונים. טוב, חבר שלי, 'לך אליה, הנה הכתובת...