הייתה אישה אחת שהלכה לבקר את הקבר של בתה התינוקת. בתה התינוקת מתה בעריסתה בת שלושה חודשים, וזה קורה, מוות בעריסה, אמר הרופא. ליד הקבר של בתה התינוקת - היה הקבר של בעלה לשעבר שמשום-מה התעקש להיקבר ליד בתו. היא לא אהבה את זה, אבל הוא התעקש, וכתב בכל מקום לפני שהוא מת, ולא נוטים לסרב לאיש מת. אז האיש הזה, שהיא התגרשה ממנו בסלידה אחרי שבתם נפטרה, שתול ממש ליד התינוקת החמודה שלהם, ולא מגיע לו, כי הוא היה אלים ואכזר וטיפש, והוא לא צריך להיקבר ליד מלאך כמו בתם. אז היא הביטה בקבר שלו בשאת נפש, ואפילו ירקה לו על המצבה, ואז הלכה לקונן על התינוקת הקטנה שלה. ילדה קטנה, עיניים סקרניות, מלאות אור, בדיוק ההפך מהאבא השפל שלה. היא ישבה ליד הקבר של בתה התינוקת, הוציאה ספר קטן מתוך התיק, וקראה לילדה התינוקת שלה סיפור ילדים. על נסיכה כלואה במרומי מגדל גבוה, ועל המגדל שומר דרקון, ועל אביר שמאוהב בנסיכה ומנסה להציל אותה. לפתע היא שמעה חריקה והביטה סביב אם יש עורבים, אבל לא ראתה עורב אחד אפילו. אז היא המשיכה בסיפור. החריקות גברו, והיא חשבה שאחד העצים הסביבה נסדק ועומד ליפול, ואז העיפה מבט על המצבה של בעלה לשעבר המת, וראתה את המצבה זזה לאט-לאט. הו, עוד פעם הוא מנסה לצאת מהקבר, איש רע ובזוי, היא חשבה בכעס, והזיזה את המצבה שלו בחזרה למקום, אבל המצבה שוב זזה הצידה. "אתה לא תצא מהקבר, אתה שומע?" היא קראה אליו וישבה על המצבה שלו כדי שלא יוכל לצאת. היה שקט כמה זמן, והיא חשבה שזהו, אבל שוב המצבה התחילה לזוז. היא עמדה עליה, וקפצה עליה, וצעקה "תישאר בפנים! תישאר בפנים!" אבל בעלה לשעבר המת היה עקשן, והוא העיף אותה ואת המצבה בחבטה אחת חזקה. "איך נהיית כזה חזק?" היא שאלה בתהייה. הוא זחל החוצה מהקבר, מתח את איבריו, סקר את הסביבה במבט מעגלי, ואז אמר - "את עדיין לא מכבדת אותי, אה?" "לא," היא אמרה, "אני לא אשכח מה עשית לי," "לא יפה מצדך," הוא אמר, "לא לסלוח אפילו למתים," כל גופו היה מתפורר וחסר עור, ובשרו היה שחור, וכך גם הגידים והשרירים, וכל הוורידים והעורקים. השיניים שלו היו חשופות כי לא היו לו שפתיים, והגולגולת חשופה כי לא הייתה לו קרקפת. "אני חושב שאני אלך הביתה לשתות איזו בירה טובה," הוא אמר ופנה ללכת. "רגע!" היא ניסתה לעצור אותו, "זה הבית שלי עכשיו!" הוא עצר והביט בה, "זה הבית שלי ותמיד היה ויהיה הבית שלי, את רק אורחת. יעידו על כך העורבים," הוא אמר והמשיך ללכת לעבר הבית. היא משכה באפה בכעס. -איש בזוי- חשבה, -בזוי, בזוי,-