כל המוזרים האלה,
שכשהם היו צעירים הם היו יצורים,
ובחרו בקריירות לא מקובלות,
והפכו ל"מפלצות" של כישרון ותהילה...
הם הלכו אחר הייעוד שלהם,
אחר מה שהבורא סימן בשבילם
אם הם היו נכנעים ל"עצות" ולעג
מפי "נשמות טהורות" שכביכול רוצים רק בטובתם
לזנוח את החלומות שלהם...
הם לא היו שורדים.
הם לא היו נשארים בחיים.
כי הייעוד שלהם היה רודף אותם,
עד שהם היו מדממים, פצועים וכואבים בנפשם,
וטרף קל למוות.

הלכתי, כתבתי את מה שהיה לי לכתוב
אמרו לי לא, התעקשתי
נקטו בכל התכסיסים למנוע בעדי,
התעקשתי
מי שהעמיד פנים לטובתי ומי שלעג לי
מי שאמר שלאף-אחד לא אכפת,
ומי שאמר שזה משגע לי את הראש
מי שאמר שזה מביא לי בדידות,
ומי שאמר שאני מגלומן שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת
מי שביקרו בקטנוניות כל מילה שלי,
כי היא לא הגיונית...
ממתי באמנות יש היגיון?
וכשזה היה באמת לא הגיוני,
אלא אמנות צרופה,
הם אמרו שזה קשקוש,
ומישהו אפילו שר על זה שיר באלבום שלו

אבל עשו סרטים לפי סיפורים שלי,
או לפחות נתתי רעיונות לסרטים,
וגם שרו הרבה, הרבה טקסטים שלי,
שכתבתי במחשבה שאני כותב לעצמי,
כאלמוני שאף-אחד לא יבין,
שאף-אחד לא יידע

ולפעמים גם עכשיו עד היום,
אני שומע לפעמים אנשים, גם נשים,
שרות טקסטים שלי, לפעמים עם שינויים ושיפורים,
וזה בשבילי להזכיר לי ש-כן שומעים אותי,
ושאני הולך בעקבות ייעודי

גם אני הייתי יצור,
גם אני הייתי מוזר,
ואני ככה עד היום.
אבל זה רק בגלל שהיה לי ייעוד יוצא דופן,
כמו שקורה להרבה אנשים אחרים שהפכו למשהו שונה,
ובצעירותם ואף בבגרותם היו "יצורים"

הם לא היו יצורים ולא מוזרים,
וגם אני לא,
הם היו רק מיעוט בכלל החברה,
ש-לה ייעוד שונה מהרוב
ואם הם היו מתכחשים לייעוד שלהם,
הם היו מתים
כמוני, אם הייתי מתכחש
אז אל תתכחשו.