מדליק פנסים בערב
כיסיו מלאי אגוזים
יש לו ים בתוך הראש,
וים בתוך הלב
בסתיו הוא חי בינתיים,
בגובה של ארבע קומות,
מעל עיר האסונות,
שנחלבות בה התקוות

עיניו זוהרות בחושך,
כמו היה חתול
ואוזניו מזדקפות בשקט,
לכל רחש, לכל צליל
עננים מתאספים בשמיים,
זה יום אביבי
של תום הקיץ, של תחילת הקיץ

יש לו ארגזים בשמיים,
והם מעיקים על הראש
את כל מה שעשה בינתיים,
גם זה בוודאי יחלוף
כמו זרם המים,
אותן ערים אבודות
של גשם קיץ,
בעיר נידחת מאוד

עננים מתאספים בשמיים.