עברו אותי הרבה סופות במשך הרבה תקופות
כל פעם אין לי מושג איך אני אעבור את זה,
אבל איכשהו אני עובר

כל סופה מכריזה שהיא הולכת ומתמשכת,
והיא כאן לתמיד
כל סופה באמת נראית כאילו היא הולכת ומתמשכת,
והיא כאן לתמיד
הן מאוד משכנעות הסופות האלו,
אבל הן נעלמות

ובינתיים זה כואב,
כמו משפדים את המוח שלך על שיפוד
וכל מה שידעת ואתה יודע - כמו נעלם,
ואתה מוצא את עצמך מרחף בעולם זר ומוזר,
בו אתה לא יודע כלום וכלום לא יודע אותך

וגם אם תלך, ותדבר עם אנשים,
הם לא יבינו את השפה שלך,
וידברו בשפה שונה, שגם אתה לא מבין

ולאן שתלך יסתכלו עליך ויתייחסו אליך,
כאילו היית דמות מצוירת שיצאה מסרט מצויר,
או כמו רוח רפאים,
שלא שייכת לעולם הזה,
העולם שכאילו מחפש להקיא אותך ממנו,
אבל אין לך עולם אחר.