התדר מכוון על התחנה הנכונה
הכול בסדר בממלכת המשועממים
אפילו הילדון השמנמון כבר לא בעננים
הוא בעניינים

שמחות קטנות ושמחות גדולות
נפרשות על פני כל השדות
יש מי שרואה בזה חסד
יש מי שרואה בזה צרה

העננים הנמוכים שפשטו על הבתים שלנו,
גירשו את העורבים,
וגרמו לרטיבות בגגות הרעפים
עכשיו אין מים חמים
גם לא מים קרים
גם לא פושרים
אין מים בכלל

אולי זה אומר משהו,
אני לא יודע
אבל אנחנו לא בודקים דרך לכאן או לכאן
כאילו אנחנו מרימים את השמש ומורידים אותה,
כל בוקר, כל ערב
לא ולא, זה לא כך,
שמש כמנהגה נוהגת,
וכך כל העולם

אתם חושבים שיש בזה משהו מוזר?
לא יודע, לא יודע מה אתם חושבים,
אבל שמעתי גברים מוזרים מאלה,
שהתבררו כנכונים
לכן אני לא מופתע כל-כך,
לגלות תחבת מידע בסלון שלי,
ואנשים מציגים בחלון שלי
לפתוח כפתור בקופסה ולשמוע צלילים
או לדבר עם מישהו שנמצא רחוק דרך אפרכסת

אם היו חלליות בימי קדם,
אף-אחד לא מדבר על זה יותר מדי
זה לא שייך לנו,
זה לא נוגע לנו,
ונשאיר את נפלאות הבורא - לבורא,
כל עוד אנחנו עושים את שלנו

אז מה יצא מזה?
קמצוץ חול, זה הכול
אולי איזו תובנה משעשעת
או תמיהה מהולה בכעס
אבל מה נשאר לעשות בארץ הזו בה הכול נעשה?
רק צריך לסדר את אבני הלגו מחדש
לצבוע את התמונה,
לשייף זוויות
אנחנו מדברים ואנשים לא שומעים,
איך זה יכול להיות?