ישבתי בין עלי השלכת אשר בביתי. הם צנחו עליי מהעץ המתמוטט בפינה, ממנו רציתי לעשות כיסא נדנדה. אבל העץ היה כל-כך רקוב ואכול תולעים, שוויתרתי על זה, וחשבתי לשרוף אותו בחצר ולקבור את גופתו שלושה מטרים מתחת לאדמה. היה לי דף חצוף שהיה נכתב בעצמו. הוא כתב לי דברים, כמו מה עליי לעשות למענו, כמו אישה זה, לא עניתי לו. הוא כתב שהברז מטפטף וצריך לתקן אותו, לא עניתי לו. הוא כתב שהטיח בתקרה מתקפל וצריך לעבור סיוד, לא עניתי לו. הוא כתב שהגיע הזמן להחליף את הבגדים במדפי הארונות מחורף לבגדיי קיץ, לא עניתי לו. הוא אמר שהגיעה השעה להוציא את הילדים מהגן. הילדים לא הוצאו מהגן, כי אני לא הלכתי. לבסוף הם החליטו להגיע הביתה בעצמם. אבל משאית ענקית דרסה אותם בפנייה של הכביש. המשאית הסתובבה, לא ראתה אותם, כי הקבינה גבוהה, הם לא ראו את המשאית, כי היא הבליחה מ-עבר לפינה, והם נדרסו והפכו אבקה. גם אבקה זה טוב, חשבתי לעצמי, ופיזרתי אבקת סוכר על הביצה. זה מה שהופך את הביצה למתוקה. ישבתי עם שני רגליי כרותות סביבי וסעדתי את לבי בלימונים ובננות. השכנה טלפנה מהדירה הסמוכה אתמול מאוחר בלילה, ואמרה שבא לה, אבל בעלה במילואים, ולכן היא לא יכולה. לכן תבוא אליי מחר, כלומר היום, ללקק לי את התחת ולהראות לי מה כדאי לטעום. לא הייתה לי בעיה עם זה, היא קבעה לאחת בצהריים, וכבר רבע לשתיים. קיפלתי את שני רגליי אל מתחת לראשי ונמנמתי ואמרתי לא נורא אם אני אירדם. כשהתעוררתי לפנות ערב הכנתי לי תה ורקיק, והטלפון צלצל בזעם. עניתי והיא צעקה שהיא באה אליי ולא עניתי ולא פתחתי. אמרתי לה שישנתי. אבל קבענו! היא כמעט צרחה. גברת, קבענו לאחת בצהריים, אני חיכיתי עד רבע לשתיים, לא באת, אז הרשיתי לעצמי ללכת לישון. אבל אתה לא מבין מה עשית! היא צרחה בטלפון, כבר 24 שעות בלי זין, אני עלולה לאבד את שפיותי הרופפת ממילא! אז בואי עכשיו, אמרתי לה, התדלק אותך, ותוכלי לחזור לביתך מסופקת ושמחה, ובעיקר שפויה. אני באה! היא אמרה, וחסר לך שלא תפתח. בדיוק 7 דקות עברו והיא חבטה בדלת. פתחתי לה, פינקתי אותה בפודינג ועוגת שוקולד, אכלנו ביחד חביתה ממולאת בביצה קשה, שחינו בבריכה אשר במיטה, והובלתי אותה לחופת החתונה אשר מתחת למנורה. היא השתעלה ונאנקה וצעקה וצווחה ונאנחה וגנחה, ולבסוף הגיעה על סיפוקה. השאירה אותי מפורק עם שריר קרוע ברצועת הירך, והלכה ללא שוב כד הפעם הבאה. אני נשארתי בודד וגלמוד משנלקחה ממני בובת המין שלי, לכן סעדתי את לבי בהרבה קרמבו עד שקיבלתי כאב בטן. ישבתי עם בטן מנופחת ופנטזתי על אי רחוק, מלא יער ותולעים ודקלים. ואז העץ שלי נפל, אז הוצאתי אותו מהבית והתחלתי לחפור שלושה מטרים באדמה בחצר. עבר שוטר ושאל את מי אני קובר. עניתי שאת העץ, כי רקוב וחולה הוא. אתה רוצה לקבור את העץ בעודו בחיים? תמה השוטר. אבל רקוב וחולה הוא... מלמלתי. 'קח אותו לבית חולים לעצים כמו איש הגון, בן-אדם, אין לך לב? ככה לקבור עץ בחיים? בושתי במעשה אותו עשיתי והבטחתי לשוטר שכך אנהג. הוא הלך, ואני המשכתי לחפור את הבור, קברתי את העץ, החזרתי את האדמה לחור בבור והידקתי את האדמה על קברו. שיימתקו לך רגבי קברך, חשבתי לעצמי, ובצעדי מחול עם טוויסט פניתי לביתי ולמטבחי להכין טוסט גבינה צהובה, עם עגבניות וחריף. לחפור קבר עושה את הבן-אדם רעב.   

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה