ממרתף העינויים הלאה החוצה אל האוויר
מבור הקריה הלאה החוצה אל האור
מתא הכלא הלאה החוצה אל המרחבים
מהצינוק הצר הלאה החוצה להביט בשמיים

ואני לא כאן, גם אתה לא
אין לנו מה לעשות כאן מלבד לבכות ולהתאבל
ואתה לוקח אתך את התכריכים ומסמן אותי,
בדם ויזע ודמעות על מצחי המיוסר
ואתה מסמן דם על המשקוף,
כמו יפסח עליי מלאך המוות
ואתה מבעיר קטורת ומסמן תפילות,
כמו לטהר את האוויר מהסחי הזה

ואני הולך עם הגב לקיר
אין לי מה להגיד לך,
אתה חי בעולם אחר
ואני שואב חמצן מתוך החלון פנימה החוצה
ומתכנן את מותי בקפידה, בפרטי פרטים,
למען לא תהיה אי-הבנה

ועל השער נושבות הרוחות,
ובגני המשחקים מתנדנדים הנדנדות
לילה חורף ואיש לא יושב בהן,
רק רוחות הקודש של קרבנות ילדים

העיר מתעוררת מתרדמתה,
והרוחות עוזבות למקום אחר
אני לא יכול לישון,
למרות ש-כל הלילה הייתי ער
אני משוטט ברחובות הוזה, רעב וצמא,
ומחפש עיניים, ומחפש נשמה,
ומחפש לב אהבה,
אבל אין בנמצא.