אז הוא אמר שהוא גר ליד הדקל, על הגבעה. אני לא הייתי בטוח אם אמת דובר הוא. בוא, אקח אותך אליי, ותראה במו עיניך, אמר הוא. אך בחירת המילים ואופן הטעמתם גרמו לי לפקפק ביושרו, ולכן דחיתי את ההצעה על הסף. אך אם רוצה אתה הכין לך כוס קפה, כך אמרתי, נעשן ונשתה, נוכל לדבר. זממתי לסמם את הקפה שהכין לו ואז להשתלט על רכושו. אך הוא דחה את ההצעה בהינד יד עייף, וזאת למרות שהבנתי בבירור שלא חשד. אני אלך לישון קצת, עם ספר טוב, כך אמר ונעלם במעלה הגבעה. כעסי גבר ורוחי שצפה. כיצד יגור לבדו בבית גדול, וישאיר אותי לישון לבדי על אם הדרך. אמנם הוא הזמין אותי אליו, אך לא בטחתי בו, רציתי את כל הבית רק לעצמי. לכן תכננתי להרגו. כך נרקמה במוחי המזימה בעודי יושב עם כוס קפה וסיגריה ליד מדורה קטנה, עליה היה מונח הפינג'אן. עם בוקר, עוד לפני שזרחה השמש, טיפסתי אל ביתו במעלה הגבעה כשבידי אבן גדולה. כמובן שזממתי למצאו ישן ולהטיח את האבן בראשו. אך הוא קיבל את פניי בסבר פנים יפות, ערני ועליז, מחייך בלבביות. החלטת לבוא לבסוף, לשם מה האבן? 'למד אותי שש-בש ואלמד אותך שח. זו אבן מיוחדת מן הנחל... חשבתי שתרצה בה. אמרתי והנחתי את האבן על השידה. אכן יפה היא מאוד, ושמת אותה במקום ראוי, כאילו ידעת את יעודה. האם אצורים בה כוחות סמויים? זאת לא אדע, אמרתי לו. הו, אין זה משנה, אמר הוא, בין כ'ו וכ'ו איני מאמין בדברים כגון אלה. על הקוביות המכושפות, שמעת? קוביות מכושפות? שאלתי בתהייה. אכן, קוביות מזל שתמיד נופלות עם שש נקודות עליהן כלפיי מעלה. הוא פתח את לוח השש-בש, אבל הביא קוביות אחרות. את אלה נשמור למשחק הוגן, אמר והניח את הקוביות שהיו בלוח בצד. כעת הראה לך את קסם הקוביות המכושפות. הבט. הוא הטיל את הקוביות, והן יצאו דאבל שש. הוא הטיל שוב, ושוב, דאבל שש. ושוב ושוב. הבטתי בכך אחוז אימה. 'קח, 'נסה גם אתה. נטלתי את הקוביות כאילו היו גחלים לוהטות, והטלתי אותן שוב ושוב. דאבל שש. דאבל שש. כיצד ייתכן הדבר, תהיתי והרמתי אליו עיניים אחוזות אימה. הו, משקולת כאן בתחתית, זה הכול, הוא אמר וצחק. חשתי פגוע שהוא התבדח על חשבוני. לא יכולתי להכיל את זעמי. נטלתי את האבן והטחתי בראשו, שוב ושוב, לא ראיתי בעיניים, רק נקודות שחורות. כשחזרתי לעשתונותיי ראשו היה כבר מרוסק, ואני תפסתי חזק באבן המגואלת בדם וקוננתי כמו תינוק. הרי זה החומר ממנו עשויים חלומות שלא מתגשמים. מהיתול גורל ערמומי שיישלח אותי לתאי הכלא והעינויים. מיד זרקתי את האבן ונסתי על נפשי, אסור שייראו אותי כאן, איש בוודאי לא ראה אותי כאן. רחצתי עצמי בנחל והצטיידתי בסכין קומנדו, אם ישאלו אומר שהיא איתי כדי לקלף תפוזים. עליי להגיע לכפר לפני שהגופה תתגלה, והכוחות הישראליים יצודו אותי כמו כלב.