שמעון לא רצה להיות פועל בניין, הוא רצה להיות ספר. הוא רצה להיות ספר כי זה מה שהוא עסק בו בגלגול נקודם, וגם בקודם לו ובקודם לו. ככה אמרה לו מכשפה. אז הוא הלך למספרה השכונתית וביקש מדויד הספר לעבוד אצלו, אבל דויד חייך אליו כמחייך כאל שוטה, ואמר לו - מה שמעון, אתה לא יודע להיות ספר, אתה לא יכול להיות ספר, סיפרת פעם מישהו? - לא בגלגול הזה, ענה שמעון. - אז איך תהיה ספר, איך? תתאמן על אנשים, תלמד מספרים מוסמכים, תחזור אליי שיהיו לך מספריים במקום ידיים. הלך שמעון בבושת פנים, אך החליט לא לוותר. או הלך לעוד עשרים מספרות ברחבי העיר אותם מצא בדפי זהב, אבל כולם דחו אותו. אם היקום לא רוצה שאהיה ספר, חשב שמעון, אהיה מקעקע. מיד הוא הלך למכון הקעקועים השכונתי, וביקש עבודה אצל מורדי המקעקע הראשי. מורדי חייך אליו כמחייך כאל שוטה ואמר - מה, שמעון, מאיפה אתה יודע לקעקע? קעקעת מישהו אי-פעם? - לא, אמר שמעון, לא שזכור לי. - אז איך תקבל עבודה, איך? אתה חושב שזה משחק ילדים? קודם צריך לדעת לעשות רישומים, ציורים, וכאלה. ואחר-כך לדעת לעבוד עליהם על המכשיר ועם העור. דברים כאלה לומדים. תלמד ותחזור. הלך שמעון בבושת פנים, מה יש פה ללמוד? כל דבר ללמוד? הרי אלה עבודות נורא פשוטות. הלך לגן הציבורי כדי לשבת ולחשוב ושמע קולות. התחקה אחר הקולות וראה איש בתוך בור. איש, שאל אותו שמעון, שהיה חברותי מאוד, מה אתה עושה בתוך הבור? - נפלתי, אמר האיש, אני לא יכול לצאת. אנא תעזור לי לצאת מתוך הבור. - אני אעזור לך לצאת מתוך הבור, אמר שמעון, ועזר לאיש לצאת מתוך הבור. תודה שעזרת לי לצאת מתוך הבור, אמר האיש, ואם מותר לי לציין - עשית את זה בצורה מצוינת. והאיש הלך. אולי זו יכולה להיות העבודה שלי, להוציא אנשים מתוך בורות, חשב שמעון. כדי לפתח את עיסוקו החדש הוא חיפש בורות, אבל לא היו בהן אנשים. אז הוא זרק אנשים לבורות - ואז הוציא אותם. זרק והוציא. זה נחמד שאתה מוציא אנשים מבורות, אמר לו מישהו, אבל אם לא היית זורק אותם לתוכם מלכתחילה - לא היית צריך להוציא אותם. לכן שמעון הפסיק לזרוק אנשים לבורות, והכריח אותם להיכנס לשם בעצמם. אך אמרו לו שגם זה לא ראוי. אבל אנשים לא נכנסים כל-כך מהר ובקלות לבורות! התלונן שמעון. הוא כבר היה מיואש מאוד, כל תעסוקה שהוא ניסה - לא הצליחה. אז הוא הלך הביתה שלו, הדליק סיגריה, שתה בירה, והרהר בהמשך דרכו המקצועית. לפתע נחתה עליו הארה - מה אני יכול לעשות? להיות עצמי! כי מי יהיה עצמי אם לא אני? דויד? מוקדי? לא, רק אני יכול להיות עצמי, ולא אף-אחד אחר. מאז שמעון הוא רק שמעון, ולא שום דבר אחר. ואין אחר מלבד שמעון האורגינל, שכולו שמעון עד לשד עצמותיו.