החדר הסתחרר סביבו, הוא הרגיש שהוא לא יכול לנשום. הנשימה הייתה כבדה והמחשבה כבדה. נדמה לי שאני הולך למות, הוא חשב, כנראה שזה הסוף. מה גרם לזה? משהו שהוא בלע? שתה? אולי הוא חולה? יש איזו קורונה שמסתובבת עכשיו. לבד בלי איש סביבו הוא כתב צוואה קצרה. בלי עדים, בלי יכולת להוכיח שהוא שפוי. אולי הצוואה לא תהיה חוקית, אבל למה שמישהו ירצה לערער עליה? בסך הכול הוא מוריש את כל הספרים והדיסקים שלו לאחיינית שלו. הוא התכסה, אבל היה לו חם. הוא התפשט, אבל היה לו קר. הוא פתח חלון, הוא סגר חלון, הוא פתח מזגן כדי שיהיה לו אוויר. זה קצת עזר, אבל היה לו קר. מה השיר האחרון שהיית רוצה לשמוע לפני מותך? מישהי שאלה אותו את זה ברשת חברתית, והוא לא ידע לענות, אבל עכשיו בא לו ביטלס. הוא ניגן דיסק אוסף של הביטלס והמיטה שקעה בעודו בחיים. הוא הרגיש כאילו מלא מים מכסים אותו, והוא טובע. הוא הרגיש שהוא טובע בתוך המוות. הוא נאבק לצוף, אבל ידע שזו מלחמה אבודה מראש. כמו סערה התחוללה בתוך חדרו, סערה בלתי נראית. הוא שקע בעודו בחיים והתמלא במראות, ריחות, קולות, תחושות וטעם של אימים. ואז הכול היה שקט ולבן. שום קול לא נשמע. הכול היה מסנוור ובהיר. הוא הביט סביבו.
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה