כשאת מתפשטת, בחושך מוחלט
ורואים לך את התחת,
העגול המושלם
לא לזה ציפיתי, רק לחיבוק
עדיף בעירום, אפשר מתחת שמיכה

כש-קר לי ואת לא מתביישת
לנוע עם כל מיניותך מתפרצת
ואת עושה כאילו אני הומו,
שלא מתרגש, שלא נבוך
ואת מסנוורת, כמו שמש
כי את יפה כל-כך
ונדמה שאת לא מודעת אפילו בטיפה,
כמה יופי את משאירה בחדר
לפני שאת הולכת
ואז הכול נכבה

אני בוכה בשקט,
לבי בוכה בשקט,
כי אין בו אור
וכשאת שוב נכנסת, מהחדר הסמוך,
לבי עולץ כמו גוזל שמקבל מזון

אני גר לידך, אבל את לפעמים רחוקה
לפעמים מתקרבת ואז מתרחקת
וכל כולי נע בין אור לחשכה
כשאת נוכחת, כשאת הולכת.