הוא שתה הרבה קפה
"תפסיק לשתות קפה, שרגא,
יהיה לך עצירות!"
"תסתמי את הפה, אישה,
אני אוהב לשתות קפה"
הוא שתה קפה והטביע את צערו בקפאין
"הו, כמה מרירים הם חיי,
רק הקפה מנחם אותי"
"אבל יהיה לך עצירות, שרגא,
אתה יודע את זה"
"אני לא יודע כלום על זה,
קפה זה טוב, יותר טוב מאלכוהול"
הוא שתה קפה
"וואו, סוניה, אני חייב לחרבן!"
"אז תחרבן, אם תצליח"
"בטח שאני אצליח, אני גיבור,
חרבון זה קל וטבעי"
הוא נחפז לשירותים
"סוניה, אני לא מצליח לחרבן!"
הוא צעק, סוניה לא ענתה
"סוניה, תצילי אותי,
אני לא מצליח לחרבן!"
סוניה לא ענתה
"סוניה...? סוניה..?
סוניה, סוניה, הצילו!"
צעק שרגא מתוך עולם הביעותים שלו
"בו!" סוניה הבהילה אותו
ואז החרא השתחרר
"הו, תודה סוניה שהבהלת אותי,
עכשיו החרא השתחרר"
"אין כמו בהלת לגרום לחרבונה מספקת"
סיננה סוניה.