הלכתי למצוא אבן
ירחים יבשים זורחים באופק
ענקים משקיפים מעבר לנוף
בתי הכנסת מלאים אנשים יראים
מכבש זפת סולל כביש
בין בניין העירייה לתחנת הרכבת

משוטט עם מקל פשוט בין עיי החורבות
הופך אריזות עוגיות וחטיפים
נעליים ישנות מתפוררות זרוקות ליד פח הזבל

אמרתי לה שהיא יכולה ללכת
אבל אני לא אהיה לידה
בבניין הרוס שפעם היה גורד שחרים מפואר
היא עלה ברגל לקומה עשרים ומשהו
משם היא אומרת רואים את הנוף
נוף ההריסות, אבל בקצה יש ים

בתוך כביש מהיר הכביש ריק
סימני גיר של משחקי ילדים על האספלט
צרור מפתחות שלא פותח דבר
מונח על אדן האמבטיה בחדר שקיר שלו הרוס
בחדר 104 אין אבנים, רק שרידי חיים
בדופן הקיר נמלים עמלות על קן
ובמורד ההר מתגלגלת אבן.