הוא גמר את נתחי הלחם בתוך החלב. מהדירה הזאת הוא לא יכול לצאת כי אין לו לאן ללכת. יש לו בפינה של הפינה שני חפיסות סיגריות, אחת מלאה, אחת כמעט. הוא קנה אותם בשאריות הבקשישים שלו עם הלחם והחלב. הוא העז, וקנה, גם פחית בירה אחת חמה. הפחית נמצאת במקרר, ליד חלב, ליד גבינה לבנה, ליד שלוש עגבניות וחמישה מלפפונים. והלחם גם כן במקרר, כי אסור לו שהוא יתייבש. הוא אוכל אותו קר. הילדה שאהבה אותו הפכה לכוכבת גדולה, והיא כבשה במות בכל הארץ. אחד נהיה צלם, אחד נהיה משקיע נדל"ן. אחד נהיה סוכן נסיעות, אחד עובד במדורים סודיים. הוא הפך משורר. עם גב שבור וידיים רועדות, מנפנף יתושות מעל פניו. המקרר אומר שיש לו מספיק לחם וחלב לפחות לעוד יומיים, והוא אוכל עגבנייה אחת ומלפפון אחד כל יום כי צריך ויטמינים. ליד הפח השכונתי הוא מצא נעליים זרוקות ואסף אותם. שטף אותם כי הן היו מטונפות, ועכשיו הן מתייבשות ליד החלון. הימים ימי סתיו לאחר קיץ קשה בלי מזגן, קומה אחרונה של דירה, שמש על הגג שלו. לעתים הוא היה מרגיש שהשמש מטגנת אותו בעודו בחיים. הדם רתח, הראש כאב, והוא שתה הרבה מים מהברז. הוא לא היה יכול להתקלח כמעט כדי להתרענן, כי מים עולים כסף. ברדיו יש שיר יפה שחוזר על עצמו על בדידות ותקווה. השירים שלו מפוזרים בכל הדירה בעטים זולים על ניירות זולים, עטיפות מזון וקרטוני שימורים. בכל זאת פעם הוא היה נוהג לבלות. הוא היה לובש בגדים מכובדים ומטייל בפארק השכונתי ליד מגרש הכדורסל. אבל עכשיו כבר אין פארק. במקומו יש חורים ענקיים שחופרים דחפורים לעשות משהו כלכלי יותר למישהו או למישהי. אז הוא נשאר בדירה ומסתכל דרך החלון.