די להתעלם בי,
אני אוכל קירות
די להגיד הוא כאן הוא יסתדר,
אדם לא יכול לחיות לבדו
די להשקות אותי לפעמים עמו עציץ ותו לא,
אדם הוא לא צמח
די ללכת בבוקר, לחזור בלילה,
ועוד להתעלם ממני בבוקר ובלילה
להתייחס אליי כמו חייזר בגלל מחלתי
למשוך את זה ופעם להגיד שאני גאון,
ופעם שאני דביל
אין באמצע
ללעוג לחולשותיי כאילו "מה, אתה לא גבר?"
להאכיל אותי שקרים ותמרונים
לסכסך ביני לבין אנשים אחרים,
להשמיץ אותי מאחורי הגב,
ואז לחזור אליי לחייך ולהתלוצץ
כאילו כלום

אומרים לי לעשות דברים שיודעים שאני לא מסוגל,
ואז אומרים זו אשמתך - לא עשית אותם
מתנהגים אליי בחוסר כבוד ומצפים שאנהג בכבוד,
אני לא כבשה, אני זאב,
אני אטרוף מי שינסה לנכס אותי לעצמו

וברבות השנים פרחה שושנה אצלי בגינה
אדומה ויפה ומפיצה ריח טוב
באו כולם להתפעל מאותה שושנה,
אבל לי לעגו למרות שאני יצרתי אותה
ואמרו - אתה לא יפה כמו השושנה
ואמרו - אתה לא מריח טוב כמו השושנה
ואמרו - אתה לא איתן כמו השושנה
כי אני את כל מה שהיה בי - נתתי לשושנה,
ובי לא נשאר דבר
אבל הם מתפעלים מהשושנה ולא מבינים
שהשושנה עשויה מתמצית אני.