"ברמן, תביא עוד וויסקי, השתחררתי מהאישה שלי!" הברמן לא מיהר. הוא מזג והגיש ושאל - "זה טוב או רע?" "המממ..." לא ידעתי מה לענות לו. "טוב ורע, העיקר שיש וויסקי," "זה העיקר," אמר הברמן כדרך שהוא מדבר אל שיכורים. שתיתי מהכוס לאט, לא מיהרתי, ובא אליי אחד עם חזות ופרצוף של מהמר קלפים. "שמעתי קצת... ואתה יודע, אני יכול לסדר לך אישה אם אתה רוצה," "אני לא מתכוון להתחתן שוב בשום אופן, בשום אופן," אמרתי והורדתי שלוק ושפתיי היו מלאות נוזלי וויסקי. "אני מתכוון ללילה אחד, או כמה, או הרבה... אם היא תמצא חן בעינייך," "זונה?!" שאלתי מופתע בקול רם מדי. היה שקט מוזר מאוד לפתע בבר, וכולם הסתכלו עליי, גם הברמן. "אנחנו לא קוראים לה ככה," אמר בעל חזות המהמר בשקט, כאילו עברתי על קוד נימוס, "בת לוויה, מהמילה ליווי, זו המילה," "אז תגיד נערת ליווי," אמרתי ושתיתי עוד שלוק שיכור, "למה ללכת סחור-סחור-סחור..." והנעתי את ראשי במעגלים. "כי אנחנו לא מדברים ככה," הוא אמר והפעם חייך חיוך קטן. השיכרון שלו הצחיק אותו. "אתה יודע זיינתי מעל חמישים נשים בחיי, והיד עוד נטויה, אני רק בשנות הארבעים לחיי," "כן, אז..." "אני לא משלם בשביל סקס. פעם הייתי משלם, כשהייתי צעיר מאוד והבנות היו גאוותניות. אבל לא עוד. הן באות אליי על ארבע ללקק לי את הבולבול," המהמר עשה פרצוף של שאט נפש כאילו שמע זאת עשרות ומאות פעמים והוא לא מאמין למילה, "טוב, איך שאתה רוצה, אני רק השאיר את הכרטיס שלי," "אתה סרסור?!" צעקתי. "אדוני, אני מבקש, אנחנו במקום ציבורי... אני דואג לבנות," "סרסור," קבעתי. הוא הניח יד על כתפי כמבין את מצבי, התרחק והלך. "ראית, ברמן? הסרסור הזה מציע לי זונה! אני! שיש לי נכדים ונכדות שאני לא מכיר!" "חצוף מאוד מצדו," אמר הברמן ברוח טובה אבל מעט מסויגת. "מאוד חצוף," אישרתי, והכנסתי את הכרטיס ביקור של המהמר לכיס הקדמי של החולצה.