נשרים פשטו עם שחר
על מכלאת החזירים
בן היה חזרזיר אחד
שמן

בצריף גר אדם שעבודתו הייתה חייו
היו לו שדות נרחבים של תבואה
אותה היה חורש ומעבד לבד
עם מחרשה קשורה לחמור
והוא נוהג את המחרשה ברגל בשמש הקופחת

הצריף היה עשוי קורות עץ מעובדות גס
ולא היה טלוויזיה, ולא רדיו ואינטרנט,
ולא היה מטבח, שירותים מקלחת
כי השנה הייתה אלף לספירה בערך
הוא היה יישן על ערימת שעורה,
מחליף בגדים פעם בהרבה זמן,
כשהוא הולך ברגל לנחל המרוחק מאוד,
כדי להתקלח ולכבס את הבגדים

הוא דאג מאוד לחזרזיר הבודד במכלאה,
כי לא הייתה לו מלבדו נפש חיה
אבל אותו היום הוא יישן כל היום
הצריף היה מטפטף בחורף וחם בחורף
הוא התעורר ולא היה לו מה לאכול
והוא החליט לטגן את החזיר

הנשרים פשטו עם שחר, כשהאדם היה יישן
ואכלו את החזרזיר המבועת בחיים
זה היה אטי מאוד ואכזרי מאוד,
כי נגיסות עורבים הן קטנות
אבל החזרזיר היה אחד
והעורבים היו רבים מאוד

בערב בשקיעת השמש התעורר האדם
והשקה את עצמו קפה
הוא גלגל לו סיגריה
ומחשבה התגבשה בלבו לאכול את החזיר
כי האוכל נגמר והמצב היה קשה.