הילד היה על סף בכי, הוא רצה כסף כדי לנסוע לארץ רחוקה ולא לחזור. אז הוא שוב ארב בסמטה. עברו הרבה ילדות בנות 27, אבל הוא לא התעסק אתן, הן כבר הטילו עליו מורא. הוא חיכה לגבר, או לאישה שהיא לא בת 27. הוא מישש את ה"סכין הקפיצית" העשויה מקלות של ארטיק ואמר לעצמו שהפעם הוא ידוג דג שמן, וייסע רחוק-רחוק מכאן. הוא התחבא מפני ילדות בנות 27, אבל אז עברה אישה שמנה מאוד שנראתה כבת 50. היא הייתה מאופרת בכבדות, והיה לה מעיל פרווה עבה, והתיק שלה לא היה מסריח ולא אדום ולא עשוי מ-עור. היא נראתה כמו מאדאם, שזה כמו סרסור - רק ממין נקבה. היא דיברה בטלפון הנייד ולא ראתה לאן הלכה כשהוא נעמד מולה. היא פערה עיניה לרווחה. הוא פתח את להב סכין מקלות הארטיקים ותבע את התיק שלה בקול באס אימתני. אבל היא רק הביטה עליו בהשתוממות, ואז צחקה. "מה מצחיק כל-כך, זונה זקנה?" הוא אמר בנימה מאיימת, אבל בתוכו פחד נורא. והיא צחקה וצחקה והוא איים לדקור אותה. "בבקשה," היא אמרה, אחזה בידו, ודקרה את עצמה. אבל הסכין הקפיצית העשויה ממקלות ארטיק נשברו על גופה. "אתה לא מבין שאני יודעת מה אתה עושה?" אמרה האישה השמנה, "ילד שמשחק בארטיקים כדי להשיג כסף למשחקי ווידאו," "לא משחקי וידאו, ארץ רחוקה," הוא אמר על סף בכי. "בורח מהבית, אה? ילד מסכן, כולך רועד. בוא תבכה אל תוך החזה שלי," והיא הצמידה את פניו אל שדיה שהיו גדולים מאוד, והן נתנו לו נחמה, והוא בכה. "כן, תוציא את כל הכאב," היא אמרה בקולה. הוא בכה לתוך השדיים שלה ואז ניגב את הדמעות. "אתה רוצה לנסוע לארץ רחוקה? אני מכירה זאת היטב. אני בעצמי ברחתי הנה מארץ רחוקה. 'קח מאה מטבעות זהב וצא לדרכך," והיא נתנה לו מאה מטבעות זהב בשקיק קטן והלכה כאילו מה לו ולה. הוא לא האמין למזלו הטוב. אכן, היא הייתה אישה טובה. דמעותיו ייבשו והוא חייך ורץ לעבר הנמל לתפוס ספינה.