הוא היה ילד שובב עם סכין קפיצית. אבל הסכין לא הייתה תקנית. היא הייתה עשויה ממקלות עץ של ארטיקים, ורק בחושך בצללית אפשר היה לחשוב שהיא אמתית. למען האמת אי-אפשר היה לפגוע עם הסכין צעצוע בכלל, כי מיד היא הייתה נשברת על הגוף. אבל בצללית חשבו שהיא אמתית, ופחדו. אז שוב הסמטה. הוא היה עומד בסמטה בחשכה ומחכה לקרבן הבא. תמיד בחושך, שלא ייראו שהסכין לא אמתית. ואז הייתה עוברת אישה, נגיד בת 27, והוא היה שולף את הלהב של הסכין, שבעצם היה מקל ארטיק מחודד שהשחיז על אבן, ודורש את הכסף כדי שיוכל לבלות במועדון משחקי הווידאו ליד בית הקולנוע. הבחורות, שנגיד שהן בנות 27, תמיד היו פוחדות. ותמיד היה להן תיק אדום כזה עשוי עור ומסריח. והן היו נותנות לו את כל המרשרשים, והוא היה הולך לעשות חיים, כלומר לשחק במועדון משחקי הווידאו, כי למועדוני הימורים לא נתנו לו להיכנס, כי היה קטין. אבל פעם אחת הוא ניסה לשדוד מישהי, נגיד בת 27, עם תיק אדום מסריח מ-עור כמו אצל כולן, ובתיק לא היה כסף, אלא מן מלפפון צבעוני מפלסטיק. מיד הוא זרק את הדבר הזה ושאל באימה "מה זה?" והיא תפסה את הצעצוע המוזר הזה ונתנה לו בראש אתו. כשהוא התעורר הוא היה כלוא בתא של תחנת המשטרה המקומית, ושוטרים הביטו בו וצחקו. הוא לא הבין למה הם צוחקים. והיה צריך להזמין את ההורים שלו ולהפחיד אותו מאוד כדי שיסכימו לבסוף לשחרר אותו. מאז הוא פוחד ממלפפונים מכניים צבעוניים מפלסטיק, ומתרחק מהם כמו מאש. אבל פעם הוא מצא מלפפון כזה בבית במגירת התחתונים של אימא שלו. הוא היה כל-כך אחוז אימה, שברח מהבית בצעקה, ויותר לא נראה.