קול ברמה מתחילה נוגה

מתרוממת ועולה, מכתימה חמה

עולה ומשתוללת עד בוא הבוקר

אן לה מה לעשות, רק להיות מקרר

ובא הוא עם בוקר לשיטפונות האחו

מזמר זמר רך, מחליף צבעים כמו מה בכך

רק להית או לא להיות מה שהלב חפץ

אולי זו מסוג העוגה שתתפוצץ

וכך מום ליום, מלילה ללילה,

עולה נגה הזמר ששר הזמר ששר

והא כה יפה כמו סתיו בשלכת

יש בשיערו פרח אזדרכת

רק לעשות טוב לזו העלמה

שיום אחד כמו קסם נמוגה

ולא השאירה מזכרת במגירה

רק שרשרת זהב תלויה על מזוזה

אולי זה מסוג הדברים שבאים והולכים

למה הם באים ולמה הולכים,

כי זה לא נעים

כך הוא מחפש ביינות לפינות אפלות

את זו האהובה אשר לא הפסיקה לבכות.