חיפשתי ילד שמח כדי לעשות לו רע, למה ש-רק הוא יהיה שמח? אם אני לא שמח - גם הוא לא יהיה שמח. לבשתי את בגדי הנינג'ה שלי ויצאתי לסיור בשכונה, עברתי את הגשר, אבל לא עיליתי עליו. הגעתי לחורשה, אבל לא נכנסתי לתוכה. הגעתי לפארק המשחקים, אבל לא פסעתי לתוכו. ראיתי מכוניות, אבל לא נסעתי בהן. ראיתי ילד אוכל ארטיק, אבל לא אכלתי ארטיק גם, אבל הילד היה שמח וזה הכעיס אותי. באתי אליו ושאלתי אותו - ילד, ילד, למה אתה שמח? הוא חייך חיוך גדול שרציתי למחק ואמר - בגלל הכלב שלי, הוא משמח אותי. ובאמת ראיתי שיש לו כלב קטן חמוד קשור ברצועה לכף ידו. אמרתי - אם הכלב משמח אותך, אקח ממך את הכלב ואהרוג אותו. ולקחתי לו את הכלב וברחתי כל עוד נפשי בי מפני זעמו היוקד. ניחשתי שהוא כבר לא כל-כך שמח, אבל היה עליי לוודות. לכן הפעם כן נכנסתי לחורשה למקום מבודד מאוד וקשרתי את הרצועה של הכלב למוט ברזל. שלפתי את חרב הסמוראים שלי ואמרתי לכלב החמוד - עכשיו אני הולך לעשות ממך סלט, אבל הכלב לא פחד, הוא רק הביט עליי בחיבה ורצה לשחק אתי. אל תהיה חמוד, אמרתי לכלב, הרי אני הולך להרוג אותך. אבל הכלב נבח בעליזות והרים את כפותיו לשחק. לא יכולתי לעשות מהכלב סלט, כי הוא היה כל-כך חמוד, אז שיחקתי אתו. פתאום הגיעו שני פקחים עם אקדחים שלופים - תשחרר את הכלב, מה רצית לעשות לו? - רציתי להרוג אותו, כי הוא משמח את הילד ואני לא רציתי שהילד יהיה שמח. אבל הכלב כל-כך חמוד והוא לא עשה שום-דבר רע לאף-אחד, לא יכולתי להרוג את הכלב למרות שרציתי, זה כמו לכעוס על מים בגלל שהם רטובים. - אתה יודע שיש עליך פרס כספי של מאתיים אלף שקל? שאלו אותי הפקחים. - ואני חשבתי שאני לא שווה כלום, גיחכתי. - אתה שווה מאתיים אלף שקל ואנחנו הולכים לגבות אותם, זה בסדר מצדך? - זה בסדר גמור, אמרתי, אשב קצת בכלא ואתם תקבלו מאתיים אלף על לכידתי, זה נשמע לי הוגן.