הה רגיל בחוץ, שום-דבר מיוחד. הא הלך בטל לראות קצת נוף. נוף של אנשים, כבישם ובתים. נוף של חנויות לממכר ממתקים. נפשו נקעה מהשעמום הגובר, רצה למצוא לו חבר. הלך, בדק, בחן והשווה, אך לא היה חבר כמו חברתו שהיא גם חבר. לכן הלך לביתה ונקש על הדלת. דמה שהוא שומע רחש של על שלכת. פתחה במטפחת, אחרי מקלחת. כולה קורנת וזוהרת, מחייכת ומחבקת. ישב, החליף איתה מילים. ממילים גלשו לתשוקה של מעשים. עשו מה שעשו והתקלחו יחדיו, המקלחת מספיק רחבה ליתר מאיש אחד. אמר לה חשבתי ואין אחר, ולמען האמת - גם לא אחר. ברצוני להתחתן, לעשות ילדים. להקים בית לתפארת אהבתנו ולהמשך השורשים. היא מחתה דמעה, הביטה בו בפליאה. אכן, לזה לא ציפתה. בדור של סטוצים - חשבה שהיא רומן חולף. לא העלתה בדעתה להתחתן, אפילו התכוננה שמתישהו הוא ייפרד. ואז אמרה - משקל גדול יש למילים. אתה נאה, איש שיחה ומעשה. כתפייך רחבות ונפשך חזקה, אן ספק שתהיה אבא נפלא. האם זה כן? הוא שאל בתמיהה. אכן, ארוסי, אמרה וחיבקה. כעת אתה רואה את ההוא בכיסא הגלגלים? רגליו נשברו ממעשים. ואת זאת הכפופה שאת לבו סועדת? חסד נעורים היא לו זוכרת. עתה שניהם באים בימים. שבעים ומלאים ולהם נינים. מה היית אומר לו פגשת בהם צעירים? לחיצת יד, תפיחה על השכם, אתם תהיו מאושרים.