רגע של הפסקה בין דף לדף

כשהוא בוהה החוצה אל עבר הר המגף

חורף בחוץ וקר נורא אפילו לנפש חמה

זאת לא יכל להגיד לה ש-מה תעלה בלהבה

שמיים אדומים ב-ליל חורף סתיו

דמעה מזדחלת לנוכח זיכרון קדמון

איש עם כובע ועם מגרפה שתקוע בעיר

בחדרו הקטון הוא רואה שדות בראשו

איש עכשיו, פעם ילד,

שמשחק סטנגה עם חברים

הילדים עכשיו כולם זקנים,

חלקם כבר לא בין החיים

נשען על עץ באמצע השדרה הגדולה

נתיב כביש רחב מ-כל צד,

חנויות מהודרות פשוקות דלתות

עיניים מחפשות בשקיעה את מה שהיה

הילדות שהייתה מזמן נגמרה.