תלך-תלך מכאן, היא שרה,

תלך-תלך מכאן...

הוא חבש את כובעו הנוקשה,

הכובע היה עשוי לבד עבה

הוא נקש שתי נקישות במקל ההליכה,

אולי הדרך תהיה יותר מדי ארוכה

הוא פלט נחרת רוגז דרך נחיריו,

עוד מעט מגיע הסתיו

בלילות המשי הקודרים דברים על דרך קבע משתבשים,

הוא לא ייתן יד למחול השדים

הוא יצא מהבית ושמע את קולה

עוד מפציר בו בשירה -

תלך-תלך מכאן, היא שרה,

תלך-תלך מכאן...