כשהוא היה מסתגר בחדר - היו אומרים - מה יש לו זה? הוא כבר לא רוצה לשחק עם החברים שלו? הוא כבר לא רוצה שיפוצצו אותו מכות? הוא כבר לא רוצה שיקניטו אותו וילעגו לו? משהו ממש לא בסדר אתו. וסבתא שלו הייתה מביאה לו אוכל לחדר, אבל לא ידעה להתמודד, לא ידעה מה לומר לו, כי מבוגרים לא יודעים לדבר על רגשות. וכך הוא קמל מיום ליום, היה אוכל, מחרבן, שותה ומשתין, ולפעמים מתקלח - כשהיה לו חשק. ואז אבא שלו בא ואמר - אל תדאגו, אני אדבר עם הילד. והוא נכנס לחדר וצעק עליו - תגיד, אתה מטומטם? חבל שלא השפרצתי אותך לקיר. אימא שלך כל היום בוכה בגללך, אתה רוצה להרוג את אימא שלך? ככה לא מתנהגים, אתה צריך להיות ג'דא. ואז האבא היה יוצא מלא שביעות רצון - תקינתי לו את הראש, עוד מעט הוא ייצא. אבל הילד לא ייצא. - נבלה, - צעק עליו האבא - את הורס את המוניטין שלי. מה יגידו אנשים עליי כשייראו אותך ככה? - אבל הילד לא ענה, אז האבא היה דופק לו את הראש בקיר והולך. ואז גם האימא הייתה מנסה את מזלה, אבל בהרבה ותר חמלה - נמאס לך מהחיים, מאמי? אתה רוצה שאני ארעיל אותך ובכה הרבה על קברך? לא כדאי לך, יאכלו אותך תולעים והשטן יתעלל בנשמתך. הוא יכניס אותך לתופת של אש לנצח נצחים וכל השדים שלו ידקרו אותו במחטם ארוכות אז שתתחרט שרצית למות ועשית ככה לאימא שלך שסחבה אותך בבטן תשעה חודשים מזוינים של סבל וייסורים. לא נתתי לך מה שאתה רוצה? כשאבא שלך זיין אותך בתחת - לא אמרתי מילה - כדי שלא ייצא לך שם רע, וככה אתה גומל לי? זו הטלוויזיה הכניסה לך את השטויות האלה בראש, נכון? שצריך למרוד בהורים. אם היית מת באיזו תונה מסתורית - לא הייתי צריכה להתמודד עם החרא הזה, אבל אתה פשוט מסרב למות, פשוט מסרב, ואני לא יודעת למה. מה, אתה לא אוהב אותי? ואז גם האימא הייתה הולכת הילד היה שותק והסבתא הייתה בוכה.