הרדיו הריע שנות התשעים, אנחנו בשנות התשעים, חברים, ואנחנו מאושרים. יש לנו את אואזיס, ואת בלר, ונותנים בראש כמו גאנז' נ' רוז'ס ומטליקה. יש לנו את ויטני יוסטון, ואת ג'ורג' מייקל, ואת מייקל ג'קסון, כולם להשתחוות. אנחנו יוצאים לרחובות כי אין מה לעשות בבית, נהנים מהאקלים השקט ללא מגפות ומלחמות. הזמן פה הוא אחר, אנשים ממהרים פחות, אפשר לשבת על גדות הירקון וגם לשוט בו בסירות. היו לנו חברים שמתו משתייה או סמים, והיו לנו חברים שהתאבדו לא עלינו, אבל רק בגלל שהם לא פתחו את הרדיו, כי הרדיו יודע, הרדיו אומר לך מה לעשות ומה לא בסדר ואיך לנהוג. משחקים רולטה רוסית להרוג את השעמום, ומי ש-מת - מת, לא בעיה שלנו. הרבה משחקי סקס בזויים, סאדו, סמים ורעלים, כי אם לא נדע את המהות - נשחית את עצמנו עד שחיקת עצמות. אנחנו לא מאמינים שהעולם ישרוד עד שנת אלפיים, וגם אם כן - הוא יהיה שונה לגמרי. יש זמן לשבת בלילה מול החלון, להביט בכל הכוכבים, וזו ל בדידות - זו רומנטיקה. כשהרדיו דולק והזמן מתבזבז, בוהים בקירות, מתקשרים ואין תשובה, משאירים הודעה על המשיבון. ים ועוד יום הולך, אנחנו מצטמקים לממדי נמלה, שמש גדולה עולה ויורדת, והירח צובע את הלב בצבעי תאווה. אם זה משחק של אהבה - אתה נידון להפסיד. אם יהיו לך ילדים - הם לא יכירו אותך, כי האימהות שלהם יעלימו אותך. אתה תחפור את הקבר שלך בעצמך, כש-סביבך ארבעים מלאכי גיהינום שמבטיחים גורל קשה ממוות אם לא תציית. זיקוק שמישהו ירה - מצית את הלילה, ואת המדורות הקטנות הפזורות על ההרים. סדנאות לתיקון החשיבה כשבעצם זו הסביבה שהתקלקלה, או סמים לבריחה, הרבה ערק והרבה קוקה-קולה. איפה אתה היית היום בלי אהבה? שואלים אותך ברדיו וגם עונים - לא היית. הרבה שירים כעל אימא, הרבה שירם על אבא, הרבה שירים על גבר שמחפש חבר ונשים שיוצאות למצוא את ייעודן בנסיעה פראית אל עבר השקיעה, כמו תלמה ולואיז. אם אתה לא בתנועה - אתה קופא, נרקב מת. וזהו מוות אכזרי של טירוף הדעת וגוף מוכה צרעת. "תברך" את אלוהים ותמות, אומרים לך. אבל הביט ברדיו דופק, הרדיו מריע שנות התשעים, אנחנו בשנות התשעים, חברים, ואנחנו מאושרים. זו אהבה מתוקה עד בחילה, עד מוות.