מה אתם זוממים שם? שאלה המכשפה הזקנה עם הפרונקל על האף. אנחנו זוממים לרצוח אותך! ענינו כל הילדים במקהלה. וצחקנו כשפנייה היו מוכות אימה. ילדים רעים! שטנים! זה לא יצלח בידכם! היא צעקה ואנחנו התגלגלנו מצחוק. אחר-כך הלכנו לגן המשחקים ועשינו את עצמנו משחקים גולות, אבל ירינו בקלע גוגואים לאנשים במצח. יושב אדם עם כובע, כולו זחוח, ובום, חטף גוגו למצח. מה זה? הוא תמה בכאב. הגוגו השני כבר מפיל לו את הכובע והוא רודף אחרי הכובע ברוח ונס על נפשו. אלוהים ישמור! אלוהים ישמור! הוא קורא אנחנו מתגלגלים מצחוק. מה מצחיק אתכם כל-כך, ילדים רעים? שואלת אישה אחת מבוגרת עם כובע נוצות. אנחנו לא עונים, אבל אחרי זמן גם לה יש חבורות במצח והיא רודפת אחרי הכובע שלה. שמע ישראל! שמע ישראל! היא קוראת ואנחנו מתגלגלים מצחוק. אחרי זה בא האבא של אחד הילדים, שהוא אבא רע מאוד, מכה את הילד שלו בישבן כאילו שהא תינוק ובועט בו ללכת לעשות שיעורים. אנחנו שותקים, כי לא מתעסקים עם מבוגרים מפחידים. הוא סוקר אותנו במבט מלא אימה, פולט - פושטקים! והולך. מסכן רמי שיש לו אבא כזה, אחד אומר לשני. אבא שלי יותר טוב! עונה אחד, הוא נותן לי לנסוע במשאית שלו! וכולם מתלהבים מזה שהאבא שלו נותן לו לנסוע במשאית שלו. ואז אנחנו הולכים הביתה שלנו כי מאוחר. ההורים שלנו בועטים אותנו למקלחת מכריחים אותנו לאכל את כל האוכל המגעיל שהם עשו. אני עושה פרצוף של בחילה ואימא אומרת - אבל זה בריא! חוץ מזה אין לנו כסף לאוכל טעים יותר, אז תגיד תודה שיש בכלל אוכל. בשבע בדיוק הם מכניסים אותי למיטה, כמו את כל החברים שלי ומכבים את האור. אימא של מאור קוראת לו סיפור לפני השינה! אני קורא. אז תלך ותהיה הילד של אימא של מאור. הם אומרים וסוגרים את הדלת. בחושך אני מדליק פנס קטן מתחת לשמיכה וקורא סיפורים של האחים גרים. יש לי גם של אנדרסן. ואפילו קראתי קצת אוסקר ווילד, אבל לא הבנתי, למרות שהוא כותב בהרבה ותר טוב. בבוקר אנחנו מתאספים בחוץ ביחד עם הילקוטים והולכים לבית הספר. הם רוצם להרוג אותי! צורחת הזקנה שהייתה קודם והנכד הברין שלה רדף אחרינו. אנחנו רצים והו לא משיג אותנו אפלו עם הילקוטים, כי הוא שמן, שותה ומעשן. ואז כשאנחנו בטוחים - אנחנו צוחקים עד דמעות והמורה אומרת העיקר שאתם נהנים, כי אני לא נהנית ללמד אתכם ומכניסה אותנו לכיתות.