הייתי לך בית,

להינפש מ-כל הצרות

ואת היית לי חסד,

להשתולל ולצרוח צרחות

אבל עתה החושך,

עתה דרכנו נפרדות

השקה אותך גשם,

גם בשנים שחונות

בשבילך השמש זורחת,

יום-יום על אדן חלוני

וציפורים מצייצות במקלחת,

כשאני שטף טוהר לעצמי

למענך יש באר של מים,

באמצע השכונה השחונה

והשכנים מתאספים בינתיים,

להוקיר לך תודה

כשהלכו לא ידעתי אנה פנו,

תמרורי דרך הראו לי כיוונים

וכל שהיה לי זה בדל סיגריה,

לקונן בדידותי למרומים

ראיתי את השמש שוקעת,

אפלה פעמה בעננים

ואת היית רחוקה כמו נבגדת,

עת הורדת את התחתונים.