נלך מערבה ברגליים סדוקות

הרגליים שלך מאוד יפות וחטובות,

הן מזכירות לי פסלים יוונים

סוגד לרגלייך כמו אחרון האדם העלוב,

מלכך בלשוני את עורך ולא שבע

ובין רגליי זקפה

אך הזמנים אילצו אותנו ללכת מערבה,

גם בבוץ, גם על סלעים

ברגלייך הפת החטובות האציליות,

עלייך לחצוץ את השממה מכן לשם

ולהניח להן להיסדק כמו פסלים מנופצים

האחוז בידך, אהיה לך משענת

ואחזה ביראה ברגלייך נהרסות מהדרך

אך צו השעה מכריח אותנו לכך

וכשנגיע, ונגיע,

אנשק את רגלייך הפצועות, הסדוקות, ההרוסות,

ואסגוד להן,

כמו שסגדתי להן לפנים.