זרוע זרועה כוכבים,

מכה את הפנים האדומות

דמעות זולגות, זה תיקון עצמי,

נשלח משמיים למרר לי את החיים

הדיונות חולפות או שאני חולף עליהם,

בשמש צרובה בשמיים שצורבת עיניים

המימייה היא מימייה והיא עשויה מ-עור בהמה

הסוס מת מזמן, ספינת המדבר חלפה,

נשארה רק הדרך שהולכת ונמשכת

בחום ואבק וחולות רכים,

אל אינסוף זמן, אל מקום נסתר.