לילה הולך ובא,

את לעלם נשארת

עם הצלקות והשרטות,

עם החבלות שהשאירו בך החיים

ואת יודעת מה שאת יודעת

כל אחד אחת יודע משהו

וכשאת מתפללת

וכשאת זורמת,

עם הקיום הנצחי

מישהו תפס לך את היד מוביל אותך

לתוך החור השחור של הרח,

לתוך הצד האפל

איפה שהכוכבים קפואים כה חזק,

כאילו הם עשויים פלדה

בתוך לבבות קשים שלך ושלהם

כשאת אפילו לא מצליחה לבכות

אוגרת זעם וכעס שפתאום מתפוצץ

ומופנה להתבודדות עם מחשבות הרסניות

עד יום ועוד יום,

כל יום חדש יש ים חדש,

אבל דבר לא משתנה באמת

אתם מבוכים של התודעה,

אותם דפוסי מחשבה

על המקלדת, בתוך החדר,

כותבת שוב ושוב אותם דברים,

מחכה לרוח קרה שתבוא ותפיח רוח חיים.