חוזרת לעצמי מתוך הגשם,

אל רכבת ההרים שבתוך ראשי

אל הגשם המטפטף לפנות ערב,

אל מיטה מוצעת באור חלבי

חוזרת לגמור את החודש,

אם כל מה שבא וכל מה שיש

אל השטיח המעופף בצבע תכלת,

השטיח אשר בגן בו הייתי תינוקת

לא אעצור מ-לכת, כי אין לי לאן,

גם אם הוא ילך - אני לא אזוז מכאן

כשנשבר הלב - נשבר גם הפרצוף,

הלב בוכה דמעות של טעות.

XXX

רק אתמול לא היה בי כאב,

רק אתמול הכול היה שליו

יד ביד הלכתי בשדרה הגדולה,

ישבת וצפיתי בנגינה של להקה

אבל היום הזה הלך לבלי שוב,

כי החליטו את נפשי לעקוד

רק בגלל שאני יהודי, רק בגלל שאני ישראלי,

עכשיו לא טוב לי - רע לי,

אולי אני אתלה את עצמי.

סתם... לא, לא...

XXX

ראיתי את עצמי באור הבוער בחשיכה

אבל לא זיהיתי את עצמי,

מי אני?

כאילו אני לא אני

אם אני לא אני,

אז מי אני בכלל?

הרי אני מישה אחר,

אבל מי?

אולי זה לא אני,

אולי אני זה אתה,

או הם, או הוא,

אולי אני כל אחד שבא לבקר

אבל לא ראיתי אותי,

למרות שחיפשתי

הרי זו עובדה מוגמרת, מוחלטת -

אני לא אני

אז מי אני בכלל?

אתה?