לא ידעתי את נפשי
כשהלכתי לא באתי
לא ראיתי
לא שמעתי את קול הצרחות
וכשהם נפלו - גם אני נפלתי
וכשהשוטים צחקו - כעסתי
וכשהם חתכו בי חתיכות -
מה נשאר לי?
רק קללות, רק קללות
לא תדעו טעם המתוק אשר בפיכם,
כי המתוק יהפוך למר
עת תקיאו נפשכם מגועל על עצמכם,
על כי לא ידעתם טעם מוסריות
אל נקמות יהפוך גאוותכם לחרפה,
עת תתפלשו באפר ארמונות הנייר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה