פילשתי מיתרי לבי ביינות ענבי הכרם

פיזרתי רוח שיערי לפני אדון המלך

ורוח ערביים פיזרה שיערותייך אל-על,

אל-על

מעל גנים ושדות מוריקים,

אל מפתן הדלת שבתוכו ני מתגורר

וזה היה יפה, כמו מריצה המעמיסה דשא קצור

אל נגוהות ליבך חצבתי בשר נשמתי

ערפילי בוקר אפפו סהרוריות נפשי

מטל הייתי כגווייה בין רגביי עפר עיצבונך.