העיניים כמו צלחות,

מוצצות את הלילה

ואת בלבוש קל לאור ירח,

כמעט עירומה בגופך הבוהק

הלילה מהתך שובלים של חלב לתוך עינייך,

את לא כאן

כשוף דבק בך מתחת לעור,

את רואה את עצמך לא כפי שאת

גם אם אשקיע גופך במים,

בהבטחות לא הבטחות,

את תצללי כמו אבן ללא שום טרוניה

ולא תיראי עוד

המם יכסו כמו לא היית,

השמיים האטומים עמדו בשתיקתם

מקולל הייתי ומקולל אהיה,

בלכתי ממך.